מאושרת או מעושרת? פרק 22

הגעתי לחממה, אך כמו תמיד מתיו הקדים אותי, נכנסתי לצלילי השיר "wait for me" by kings of leon, לא יכולתי לבקש שיר מתאים יותר להכנס איתו לחממה. מתיו ניגש אליי ואחז בי, רקדנו ביחד לצלילי השיר, כשמתיו סובב אותי והסתחררתי מעט, בעיקר בגלל שני כוסות היין שלגמתי לפני הארוחה. בסיום השיר, מתיו תפס אותי שלא אפול ונישק אותי, בעדינות שהתחלפה במהרה לחייתיות, כשידיו מלטפות את גבי, לשניה הוא אחז בשני פלחי ישבני, פלטתי גניחה, מתיו התרחק ממני, ואמר בלחש "אנחנו חייבים לרסן את עצמנו, אהובה", חייכתי בהסכמה והתקרבתי אליו, לחבק אותו, עמדנו מחובקים למשך דקות ארוכות, התרחקנו והוא סובב אותי, מביט בי מלמטה למעלה, מתעכב על המחשוף המתון ומתפעל בקול, "לגמרי שיחקתי אותה עם השמלה", "אל תעוף, אני בטוחה שלא בחרת אותה לבד", אמרתי לו בלעג מבודח, "את מזלזלת ביכולותיי, הנסיכה רים?" מתיו אמר, מקרב אותי אליו, הדפתי אותו, משאירה את ידי על חזו הרחב, בוחנת אותו גם כן, מלמטה למעלה, הוא לבש חליפת טוקסידו רשמית, עם פפיון בצבע שחור "ואני רואה שהלכת על המראה הקלאסי", אמרתי לו, לוקחת צעד אחורה לבחון את כולו, נעלי העור שנעל השלימו את ההופעה בצורה מדוייקת.הוא הסתובב והשלים את הסיבוב בפוזה כאילו הוא מדגמן על מסלול, צחקתי והוא שוב התקרב אליי,אוחז אותי במתניי ומקרב אותי אליו, "עכשיו אתה מוכן להסביר לי מה עומד מאחורי הלבוש הרשמי שלנו?" שאלתי אותו, מחככת את אפי באפו ומניחה את ראשי על כתפו הרחבה. "כל כך מהר? כל הערב עוד לפנינו, אהובה", מתיו אמר ואחז בי, שוב רקדנו מעט והוא סובב אותי, "שכחת שיש לי יום ארוך מחר, שמונה שעות טיסה?" אמרתי לו ומיד הצטערתי כשראיתי את החיוך נמחק מפניו, "סליחה, אהובי", אמרתי, מנשקת קלות את אפו ויורדת בנשיקות לשפתיו, "זה בסדר, אהובה, אני אצטרך להשלים עם זה מתישהו, עדיף עכשיו מאשר מאוחר", מתיו אמר וחייך, חזרתי להשעין את ראשי על כתפו, ונשארנו כך למשך דקות ארוכות, ספק רוקדים, ספק מתנדנדים. מתיו התרחק ממני וניגש לשולחן, מוזג יין לגביעים, ומגיש לי גביע אחד, לקחתי את הגביע מידו, מתיו נשא ברכה "לחיינו, רים. לחיי האהבה שלנו, שלעולם לא תגווע.שלעולם לא תשכחי אותי,שלא תשכחי אותנו, ושתזכרי שאני כאן, מחכה לך, תמיד ,לעולם", אחזתי בידו הפנויה והשקנו את הגביעים, מתיו סיים לשתות בלגימה אחת, ומזג לעצמו מנה שנייה, ועוד לפני שהספקתי לעצור בעדו, הוא סיים גם את זה. תפסתי את הבקבוק לפני שהצליח להניח את ידו עליו ואמרתי לו "זה מספיק, מתיו. מה עובר עלייך?" מתיו התנדנד קלות לעברי, כרע על ברכיו,חשבתי שהוא מעד והתכופפתי להרים אותו כשלפתע הוא שלף קופסת קטיפה כחולה כהה. נרתעתי אחורה, ידיי מכסות את פי, מחניקות צרחה, ועיניי הוצפו דמעות."אני רק רוצה להגיד, זו לא הצעה רשמית. רק משהו קטן, שיזכיר לך אותי, סמל קטן לאהבה ולמחוייבות שאני מרגיש כלפייך…" מתיו הפסיק לדבר, הוריד את ראשו וידו ואמר בקול נמוך ומבוייש "רצינו שנתחיל את חיינו המשותפים ביחד. אבל ברגע שאמרת שאת רוצה ללמוד, בשוויץ, כבר לא יכולתי לעשות לך את זה…" מתיו אמר, מרים את עיניו והביט בי במבט דומע, "על מה אתה מדבר,מתיו?", פיסות הפאזל החלו להתחבר במוחי, אבל רציתי לשמוע את זה מפיו, לדעת שזו לא הפרשנות שלי. "אני רוצה לשמוע הכל מההתחלה" פקדתי עליו בכעס, "זה התחיל כשאמרת לי שהורייך אירגנו לך שידוך. אני לא ידעתי, ניגשתי ללשכתו של המלך, לברר על מה מדובר, באמת שלא ידעתי, רים אהובתי, ואז ראיתי את הוריי יוצאים משם, המלך והמלכה, הורייך, מילמלו כמה מילות סליחה בפני הוריי, והם התחבקו ואמרו שהכל בסדר, ואפשר לדחות את זה בינתיים, כך בדיוק הם אמרו, מאוד הסתקרנתי והחלטתי לברר על מה מדובר, בלי להפעיל לחצים. התחמקתי משם ובמקרה נתקלתי בהוריי, הם הופתעו לראות אותי, וניסו להתחמק משאלותיי, אך ידעתי שהם מאוד נסערים וירצו לדבר על זה כמה יותר מהר. הצטרפתי לנסיעה שלהם הביתה, כשהגענו, אמרתי להוריי שאני יוצא להפגש עם חברים, יצאתי מהבית אך אחרי כמה דקות התחמקתי בחזרה לתוך הבית, מצותת להוריי מבלי להתפס, ואז שמעתי על זה לראשונה. אני המיועד…" מתיו אמר והסתכל עמוק לתוך עיניי