מאוחר מדי. פרק 17

"זה לא יכול להיות, זה לא הגיוני! הוא אמר לי שהוא אוהב אותי, שיש לו רגשות אליי!"
אלו המחשבות שקמתי איתן בבוקר יום שבת.
קיבלתי ממייקל לפחות עשר הודעות בלילה באחת מהן הוא כתב שהוא היה שיכור.
מייקל, גם כששיכורים לא עושים דברים כאלה, לך תספר את השקרים שלך למישהו אחר, אדיוט.

היה לי קשה להבין שהוא בגד בי, שניצלו אותי. עוד פעם. בטח הוא בכלל לא אהב אותי.
רק ראה תחת וחזה במידה D.
האמת היא שאחרי כל מה שקרה בזמן האחרון, לא רציתי אהבה ולא כלום. רציתי להיות לבד ולהבין מה לא בסדר איתי.
למה כל הדברים האלה קורים דווקא לי? מה כבר עשיתי בחיים האלה שזה מגיע לי?
טילפנתי לסינדי, הייתי חייבת תמיכה נפשית.
"הלו?" סינדי ענתה והיה נשמע שבדיוק הערתי אותה.
"היי סינדי, הערתי אותך?" שאלתי.
"האמת שכן" היא אמרה ופיהקה ואז היה נדמה כאילו נזכרה במשהו "לאן נעלמת לי אתמול בלילה?! פשוט הלכת ובכלל לא אמרת לי! את יודעת איך דאגתי לך?!" היא גערה בי כמו אמא שגוערת בילדה שלה.
"אה..כן. מצטערת על זה, תאמיני לי שהייתה לי סיבה" לחשתי וקולי השתנק.
לא שוב.
"אן? מה קרה?" סינדי שאלה בדאגה.
"תבואי עוד חצי שעה. מחכה לך" אמרתי וניתקתי. לא רציתי שהיא תשמע אותי בוכה, יהיה לה מספיק מזה כשהיא תגיע.
סינדי הגיעה אליי תוך עשר דקות, היא נלחצה כשהיא שמעה אותי בטלפון.
"אן! למה בכית?" היא שאלה והתקרבה אלי.
הלכנו לשבת בסלון.
"אוי, סינדי.." לחשתי, קברתי את ראשי בידיי והיא חיבקה אותי.
"אן את מלחיצה אותי" היא לחשה לי.
"הוא..בגד בי, סינדי" אמרתי והרמתי את פניי הדומעות.
"מייקל?" היא קראה ועיניה נפערו. הנהנתי אליה.
"איך גילית את זה?"
"מייקל הלך לשירותים והוא לא חזר כבר הרבה זמן ואז ליאם קרא לי ואמר לי שאני חייבת לראות משהו. מייקל ועוד איזה בחורה עמדו מאחורי המועדון ואכלו אחד את השנייה" אמרתי ודמעות ירדו מעיני.
"אני לא מאמינה, החמור הזה. הוא ראה אותך?" היא שאלה והניחה את ידה על כתפי.
"כן. קיללתי אותו והעפתי לו סטירה" סיננתי בזעם.
"אן אני כל כך מצטערת" סינדי לחשה וחיבקה אותי.
"למה כלום לא הולך לי השנה? למה הכול קורה דווקא לי? לאן ג'יימס הבחורה הסתמית והרגילה?" אמרתי בכעס.
"רק עם מייקל לא הלך לך, אל תגזימי" היא אמרה.
שיט. היא כמעט גילתה.
"אוף סינדי, אני כל כך שונאת אותו! איך אני עומדת לראות אותו כל יום בבית ספר? דאמט הוא יושב מאחורי" נזכרתי.
"אן את תתמודדי עם זה ויהיה בסדר, אני מבטיחה. הוא חתיכת אפס שלא שווה אף דמעה שיורדת לך עכשיו" סינדי אמרה לי תוך כדי שהיא הביאה לי טישו לנגב את דמעותי.
"תודה סינדי. את חברה טובה" לחשתי וחיבקתי אותה. אין ספק שסינדי יודעת לעודד אותי, תמיד.

נשארנו עוד קצת לדבר, לפרוק ולעודד אחת את השניה ואז סינדי חזרה לביתה.
קיבלתי הודעה בטלפון.
"את בסדר? הוא סתם אפס"
זה היה ליאם.
"כן, תודה על הטרמפ אתמול" שלחתי לו בחזרה.
"אין בעד מה" הוא החזיר לי לאחר כדקה.
"סליחה שהתרחקתי ממך מאוד בזמן האחרון ליאם".
"זה בסדר"
לא זה לא בסדר. לקחתי נשימה עמוקה ושלחתי לו את ההודעה הבאה.
"אתה באמת התכוונת למה שאמרת לי שאני לא חברה אמיתית?"
דקה עברה. שתיים. שלוש.
עשר דקות.
צפצוף הטלפון נשמע.
"באותו הרגע התכוונתי לזה. זה עבר לי אחרי זה, בעיקר אחרי שראיתי כמה היית מסונוורת ממייקל" הוא שלח לי בחזרה. כנראה שהוא חשב על ההודעה הזאת הרבה זמן.
"טוב, נתראה בבית ספר" שלחתי לו.
"נתראה".

הייתי מבולבלת. מאוד.
מצד אחד אני ממש לא רוצה אהבה עכשיו לאחר שבגדו בי. מצד שני זה נראה כאילו ליאם מעוניין בי, הוא מדבר איתי, דואג לי, מסיע אותי לביתי.
אני לא רוצה לפגוע בו.
או.. שאולי ליאם מתנהג ככה אל כל בת ואני לא כזו מיוחדת? בסופו של דבר אני לא מאוד מכירה אותו.

אני מקווה שאכיר את ליאם טוב יותר ושבחיים לא אפגע בו.