מאוחר מדי. פרק 15

בוקר. השעון המעורר צילצל והעיר אותי בשעה 8:30.
"דאמט!" סיננתי וכיביתי את השעון המציק הזה.
נזכרתי במאורעות ליל אמש, איך שהתכרבלתי בחזהו המוצק של מייק ואיך שנשקתי ללחיו באהבה.
זו אהבה אמיתית?
זה נתן לי מוטיבציה לקום מהמיטה בשביל לפגוש את מייק.
התארגנתי ויצאתי מביתי לכיוון בית הספר.
לפתע ליאם חלף לידי. "היי" הוא אמר ביובש. חייכתי אליו והוא המשיך ללכת.
הוא נעלב, אני בטוחה שהוא נעלב.
נהייתי כלבה בזמן האחרון, סתם התרחקתי ממנו בלי להסביר למה ואיך.
אני חייבת לתקן את זה.
"ליאם" קראתי לעברו בתקווה שיתן לי להסביר.
הוא המשיך להתרחק כלא שומע. אני חייבת שהוא ידע. נשמתי נשימה עמוקה ואזרתי אומץ.
"אני מצטערת, אוקיי? לא רציתי להתרחק ממך" קראתי לעברו והוא הסתובב והביט עמוק לתוך עיניי.
"את יודעת אן? אנחנו אף פעם לא מאבדים חברים, אנחנו פשוט לומדים עם הזמן מי מהם אמיתי" הוא ענה לי והתרחק מהמקום.

מה שהוא אמר לי היכה בי בחוזקה. הוא חושב שאני לא חברה אמיתית, ועכשיו אני איבדתי חבר אמיתי שבאמת היה לצידי כל הזמן.
דמעה בצבצה בעין שלי ומיהרתי למחות אותה.
"אן!" שמעתי קול מאחורי.
"היי מייק" חייכתי אליו חיוך מאולץ, הלוואי שלא ישים לב.
"קרה משהו?" הוא שאל בדאגה ונגע בלחיי.
"לא, הכול טוב. אתה בא לשיעור?" אמרתי ומשכתי בידו.
התקדמנו לעבר הכיתה ולפני שנכנסנו הוא נעצר. "היה לי ממש כיף איתך אתמול" הוא אמר לי.
"גם לי" חייכתי אליו במבט מלא אהבה וחיבקתי אותו.
זאת הייתה התקדמות. לא חיבקתי אף גבר מאז האונס, אפילו לא את ליאם. זה אומר שאני כנראה באמת אוהבת אותו.
"אז מתי נצא עוד פעם?" שאלתי בתקווה ונגעתי בידו.
"מצידי לצאת איתך כל יום" הוא צחק.
נכנסנו לכיתה, המורה עדיין לא הייתה שם.
"סינדי" קראתי לעברה וסימנתי לה בידי לצאת מהכיתה.
"נו? איך היה אתמול?" היא שאלה בהתרגשות.
"היה מושלם!" חייכתי.
"וואו, המון זמן לא ראיתי אותך מחייכת ככה" היא צחקה, "כנראה שהוא באמת האחד".
"אני גם חושבת" אמרתי לה, דיברנו קצת ונכנסנו לכיתה.
באותו הזמן גם חשבתי על ליאם, אני לא מצליחה להוציא אותו מראשי.

ללא ספק כל היום הייתי עם חיוך על הפנים, כבר הרבה זמן שלא הרגשתי ככה, אני חושבת שהמילה זה מאושרת.

************************************************
עבר כבר חודש מאז הפעם ההיא שיצאנו מייק ואני לסרט. מאז יצאנו עוד הרבה פעמים ואנחנו מוגדרים כחברים. התנשקנו פעם ראשונה לפני שבוע. זה קרה אחרי שמייק החזיר אותי לביתי אחרי דייט והתנשקנו במכונית שלו וזה הרגיש לי ממש טוב. היו לנו גם כמה התחרמנויות פה ושם ובאמת שהרגשתי טוב.
אני לא תיארתי לעצמי שבאותה שנה יהיה לי גם את הדבר הכי נורא בחיי וגם את הדבר הכי טוב בחיי.
עדיין היו לי רגשות אשם כלפי ליאם, לא דיברנו מאז בכלל ואני חושבת שהוא יודע שאנחנו חברים.

המסיבה שאמורה להפתח לגילנו אמורה להתקיים היום. זו מסיבה במועדון הכי שווה בעיר והיא נפתחת באופן חד פעמי גם לגיל שלנו, זאת הזדמנות שווה לצאת ולהנות.

קבעתי עם מייק שיאסוף אותי ב00:00 מהבית.
החלטתי ללבוש שמלה שחורה חשופת כתפיים בעלת מחשוף וציוותתי אליה נעלי סטילטו שחורות גבוהות.
שמתי מסקרה, עיפרון ופס עבה של איילינר. רציתי להשקיע ולהיראות טוב בשביל מייק, הגבר שאני כל כך אוהבת.
בשעה 00:00 בדיוק נשמע צלצול בדלת.
"אתה נראה מושלם" סרקתי את מייק מכף רגל ועד ראש, הוא היה לבוש בחולצה מכופתרת סגולה וג׳ינס כהה.
"גם את" הוא אמר לי ובחן אותי.
ירדנו במדרגות ביתי ונסענו ברכבו למסיבה.
בכניסה למועדון היה סלקטור שביקש את שמותינו.
נכנסנו ביחד, שלובי ידיים, נראים כאילו אנחנו על השטיח האדום.
דבר ראשון, המועדון היה ענק והיו בו המון אנשים, גם בני גילנו וגם גדולים יותר.
היה בר ענק עם כל סוגי האלכוהול. מייק ואני התיישבנו שם.
"מה תרצו?" שאל הברמן.
"לי וודקה ולה בירה" אמר מייק.
הוא היה נראה כל כך סקסי שלא יכלתי שלא פשוט לבהות בו.
"וואו אן את מושלמת!" שמעתי קול מוכר מאחורי.
"סינדי!" קראתי לעברה וחיבקתי אותה.
"את נראת מעולה" החמאתי לה. היא לבשה ג׳ינס בויפרנד עם סנדלי עקב וחולצת קרופ טופ לבנה.
אחרי שקצת דיברנו סינדי הלכה ואמרה שנדבר אחר כך.
הברמן הגיש לנו את המשקאות ושתינו אותם בשוט.
"מייק" קראתי לו.
הוא הביט בי וחייך. נשמתי עמוק.
"אני אוהבת אותך" אמרתי וראיתי את חיוכו מתרחב. זוהי פעם ראשונה שאמרתי לו את זה מאז שנהיינו חברים.
"אני אוהב אותך אן" הוא אמר וקירב את ראשו לשלי. שפתותינו כמעט נגעו אבל אז בדיוק סינדי הגיחה.
"אן, בקשר למה שאמרתי לך מקודם.." היא החלה לומר ואז היא הבחינה שהיינו באמצע.
"שיט, סליחה. אני פשוט גרועה" היא גיכחה והתרחקה משם מהר בבושה.
גיחכנו אחד לשני. "אז איפה היינו?" הוא שאל ונגע בלחיי.
אבל אז בדיוק הכריזו שיש ריקוד סלואו.
"אחרי זה" לחשתי לו והנחתי את האצבע שלי על שפתו.
התמקמנו ברחבה והיינו צמודים אחד לשני.
כשרקדנו, הרגשתי כאילו העולם כבה, שזה רק מייק ואני מול כול העולם, שהאהבה שלנו יכולה לנצח הכול.

"אן, אני הולך רגע לשירותים" מייק אמר.
"מחכה לך" לחשתי לו ונישקתי אותו בלחיו.
בזמן שחיכיתי לו ישבתי בבר ושתיתי עוד כמה שוטים.
עברו 5 דקות.
10 דקות.
רבע שעה.
והוא לא מגיע.

איבדתי סבלנות והתחלתי לחפש אותו. לא מתאים למייק להיעלם ככה!
לפתע הרגשתי יד על כתפי, הסתובבתי.

ליאם.

"אה..היי" גימגמתי. זה היה קצת מביך כי לא דיברנו כבר איזה חודש.
מבטו היה קר והוא היה נראה מעט המום.
"הכול בסדר?" שאלתי והרמתי גבה.
"אני חושב שאת צריכה לראות את זה" הוא אמר והביט בי.
"מה? על מה אתה מדבר ליאם?" שאלתי והתחלתי להילחץ.