מאוחר מדי. פרק 13

אן קמה ליום קר וקודר. מזג האוויר הקודר לא מנע את התלהבותה ושמחתה לספר לסינדי הכול על ליל אמש.

היא הגיעה לכיתה וראתה את מייקל שכבר ישב במקומו. הם חייכו והחליפו מבטים.

"אוקיי. מה זה היה?" לחשה סינדי לאן.
"הייתי אצלו אתמול" אמרה.
"שכבתם?" שאלה ועיניה נפערו.
"לא, מה פתאום? ככה את מכירה אותי?" סיננה אן, "דיברנו והכרנו והוא ממש חמוד" חייכה.
"יפה לך" אמרה סינדי.

בהפסקה הלכה אן החוצה לכיוון הקפיטריה.
היה קפוא ואן כעסה על עצמה שלא התלבשה מספיק טוב בבוקר.

"רוצה?"
לפתע שמעה קול גברי מאחוריה.
מייקל. הוא הציע לה את מעילו.

"לא תודה, אני לא צריכה" חייכה.
"שקרנית, אני רואה שאת מתייסרת מהקור" צחק.
"כן הפעם השקר היה לא אמין, אה?" צחקה ולקחה מידו את המעיל.

"תגיד אתה עוקב אחרי?" גיחכה והרימה גבה.
"האמת שלא. לא רק את, אן ג'יימס הולכת לקנות אוכל בקפיטריה" צחק.

לפתע הבחינה בליאם שעמד מטרים ספורים ממנה עם כמה מחבריו.

היא נופפה לו לשלום וזה היה לה כאילו הוא מנסה לא ליצור איתה קשר עין.

בדרכה לביתה לאחר יום הלימודים הארוך ליאם השיג אותה והלך לצידה.
"היי" חייך.
"היי ליאם" אמרה.
"הרבה זמן לא נפגשנו".
"נכון".
"רוצה לבוא אליי היום?" שאל והביט בה עם המבט המושך שלו.
"מצטערת היום אני לא יכולה, קבעתי כבר עם מייקל ללכת למסיבה" אמרה.
"אהה…מייקל" חיוכו ירד בבת אחת.
"פעם אחרת, טוב?" חייכה.

במהלך היום קודם לכן, מייקל הזמין את אן לבוא עימו למסיבה שיש היום ב00:00 בעיר.

למסיבה אן החליטה ללבוש שמלה אדומה רחבה בעלת מחשוף וציוותה אליה נעלי עקב שחורות גבוהות.
היא הרגישה שהיא רוצה להשקיע לכבוד מייקל.

בשעה 00:15 נשמע צלצול הפעמון בביתה של אן.
היא פתחה ומייקל עמד שם לבוש בחולצה מכופתרת שמחמיאה למבנה גופו החטוב ומכנסיים, שאיך לא, גם החמיאו לו מאוד.
נדמה היה לה שגם אם ישים שקית זבל הוא יראה טוב וזה יחמיא למבנה גופו.
"היי" אמרה ובחנה אותו.
"היי. את נראת מעולה" חייך.
"תודה, גם אתה" הסמיקה.

"אפשר?" שאל והושיט את ידו לידה.
לאחר שנענה בחיוב הוא הוביל אותה ממדרגות ביתה למכוניתו. הוא פתח לה את הדלת וסגר אותה לאחר שנכנסה.
"ג'נטלמן משהו" צחקה כשמייקל נכנס לאוטו.
"בטבעי שלי" גיחך.

הם הגיעו למסיבה ונכנסו פנימה, היו המון אנשים.
"רוצה לרקוד?" שאל וחייך את חיוכו המהפנט.
"בטח".
הם רקדו צמודים אחד לשני בערך שעה שלמה.
לפתע אן נעצרה. "אני יוצאת לסיגריה רגע" אמרה והצביעה לעבר המרפסת של המועדון.
"אוקיי, אני בינתיים בבר" אמר וניגש לשם.

היא יצאה למרפסת שהייתה ריקה מאדם ושמחה על ההזדמנות להיות לבד קצת. היא הדליקה את הסיגריה ושקעה במחשבות שהטרידו אותה הרבה.
מצד אחד מייקל מעוניין בה, מצד שני היא חושבת שאולי גם ליאם מעוניין בה, היא לא ידעה מה לעשות.

לאחר שסיימה היא נכנסה בחזרה למסיבה.
היא חיפשה במבטה את מייקל וראתה אותו יושב בבר ושותה.
"אני רוצה ללכת" צעקה לו באוזן משום שהמוזיקה הייתה מאוד חזקה.
"כבר? עוד לא התחלנו!" אמר והחל לצחוק.

היא הבינה שהוא היה מעט שיכור.
"נו, בוא!" התעקשה.
"טוב נו" אמר ובא אחריה.

היא הרגישה חסרת אחריות לחלוטין כשהיא נותנת לעצמה לנסוע עם אדם שהוא מעט שיכור.
למען האמת, בזמן האחרון היא כבר לא הייתה אחראית כל כך.

הם נכנסו לאוטו ואן הפצירה במייקל לנסוע לאט. היא פחדה שיעשה תאונה.

לבסוף הם הגיעו לביתה של אן.
"את יודעת שעוד לא הייתי בבית שלך?" חייך.
"אם אתה רוצה, בוא" אמרה.

הם נכנסו לביתה והלכו למרפסת הגדולה של ביתה.
המקום שאן הכי אהבה בכל הבית שלה.
המקום שבו הייתה יושבת וחושבת, תוהה, בוכה, שקועה. הכול.

הם התיישבו על הספה הגדולה.
שתיקה.
לפתע מייקל התקרב אל אן והביט בה.
"אן, אני חושב שאני אוהב אותך".

זה היה מפתיע.

אן התעשתה וידעה שהוא קצת שיכור.
"מייקל תפסיק, אתה שיכור עכשיו ואתה לא מתכוון לדברים שאתה אומר" אמרה.

"אני מתכוון ובעוד איך. כבר מהרגע הראשון שראיתי אותך אני אהבתי אותך" אמר.

היא לא ידעה איך להגיב.
לפתע הוא הניח את ידו על ירכה והחל ללטף אותה.
היא קפאה וליבה פעם בחוזקה.
אחרי זה היא שמה לב שהוא מנסה להרים מעט את שמלתה.

קיפאון.

במוחה של אן רץ פלאשבק מהאונס.

"לא!!!" צרחה והעיפה למייקל סטירה מצלצלת.

"סליחה, לא התכוונתי" אמר בהלם ואחז בלחיו האדומה.
"תלך מפה בבקשה" אמרה והצביעה לכיוון הדלת.
"סליחה, אן. א..אני לא התכוונתי" הוא היסס.
לאחר שביקש ממנה בערך מיליון סליחות הוא קם והלך.
היא נותרה לשבת שם ודמעה זלגה על לחיה.
"יופי, אן. עכשיו גם הברחת מישהו ממש חמוד, עכשיו הוא ישנא אותך. את סתם מגזימה! אפשר לחשוב מה הוא עשה כבר! למה את חייבת להיות כזאת כבדה?" הקולות בראשה סערו.

"אני חייבת להפסיק להיות כזאת בכיינית" חשבה לעצמה וסילקה את הדמעה מלחיה.

היא נכנסה למיטתה ונרדמה ללילה ללא חלומות.