"מאוהבת" פרק 2
… סעד
לנער הזה קראו סעד איך פגשתי אותו ולמה?
סעד הוא נער ערבי, שונה מהאחרים לא שונה יהודים דווקא אוהב. מתחבר בקלות ורודף צדק.
ונחזור לשיעור
"תלמידים לכיתתנו יצטרף נער חדש, סעד"
כולם בחנו אותו אני לא התרגשתי, אז יהיה איתנו ילד שהוא ערבי זה משנה משהו? בן אדם מגעיל הוא בן אדם מגעיל בין אם הוא נוצרי יהודי ערבי מוסלמי או אתאיסטי.
רק חבל שלא כולם חשבו כך…
"מי מתנדב לעזור לסעד להקלט?"
הצבעתי, הייתי היחידה. בושה פשוט בושה!!!
אנחנו פאקינג עם מסריח אם הם ככה.
המורה הססה שמעתי זאת בקופה כי לא טרחתי להסתובב "סעד שב ליד רוני"
~נ.מ סעד~
הרגשתי שונה, מוזר עב"ם כל דבר חוץ מבן אדם.
רוני הזו היחידה שהרימה יד בטח מלכת הכיתה,צעדתי צעדים מהירים והתישבתי אמרתי "שלום"
והיא ענתה "מרגיש מוזר לא בנאדם? זה בסדר גם אני מרגישה ככה, אני מודיעה מראש אני לא מלכת בכיתה או מקובלת אז אם אתה רוצה להיות בחברת צבועים גזענים מגעילים אז לך לאחותי התאומה היא חלק מהם"לחשה והסתובבה במהירות כדי שהמורה לא תקלוט
הייתי המום ילדה כזו יפה ילדה שהיא ממש יצירת מופת לא מקובלת? אז לפי מה המקובלים אצלם? אצלנו זה לפי כישורים חברתים ועזרה לזולת?
"את לא? תופתעי חשבתי שנתקעתי עם מלכת בכיתה ושתרדי עלי מלא ושאני אלך לגזענים את יודעת איזה אירוניה זה?" לחשתי והקשבתי למורה אני יכול להשבע ששמעתי אותה צוחקת, וזו הפעם היחידה באותו יום שחייכה או צחקה.
#בסוף הלימודים#
~נ.מ רוני~
יצאתי מהכיתה עם סעד, דיברנו על העבודה בשיעור חברה נהיינו קרובים סעד הוא אדם עם לב טוב חבל שכולם לא נותנים הזדמנות.
"להסיע אותך סעד? יש לי אופנוע חדש ואין לי את מי להגיע כי כמו שהבנת אין חי חברים חוץ מדור שמפחד מאופנועים. בבקשה!!! " אני מתה להגיע מישהו.
"את מתנשאת עלי? "
"לא סעד למה שאתנשא מעליך? אני חסכתי לאופנוע הזה חודשים!!!"
"טוב אני אראה לך על הדרך איפה אני גר. טוב?"
"יס סעד יאללה בוא"
עלינו על האופנוע, נתתי לסעד את הקסדה הרזרבית שלי.
ונסענו הוא גר רחוק בשכונה מחוץ לאזור של בית הספר. "הגענו סעד, בוא נסתובב" אמרתי חושב שאני אסיע אותו בלי להסתובב בשכונה?!
"אני לא יכול רוני, פשוט יכעסו עלי בגלל שאת יהודיה! "
" מי אמא שאני יהודיה?! נגיד שאני נוצריה"
עיניו נצצו, ועלה חיוך על פניו "אין בעיה רוני" לחש לי משפט שננצר שנים בליבי.
הסתובבנו הוא נראה לי את המכולת השכונתית את הבינינים של משפחתו, את בניין הבורסה, איזור הדרוזים, בית הכנסת שפה רגע מה?!
"לא אמרת שיכעסו אם ידעו שאני יהודיה? "
"יכעסו מאוד"ענה בלחץ
"אז למה יש פה בית כנסת יהודי?!" ספר שאלתי ספק צעקתי.
"יש יהודים של האזור שלנו שהם טובים אלינו לא גזענים כלל וכלל ויש את אלה שאיתך"
"אהה… אפשר לשאול משהו?"
"כן"
"למה יש נער שמסתכל עלינו? "
סעד הסתובב וראה מי הסתכל ומלמל "שיט ברק"
"אני אסביר בכיתה רוני עלי על האופנוע וסעי מכאן!!!" פקד אך הפעם אין צורך בזה כי הנער הפחיד אותי אז רצתי ונסעתי ובמהלך בנסיעה תהיתי מדוע הסתכל עלי הנער? "
~נ.מ סעד~
שיט ברק הסתכל מה אני עושה?
"אתה הבטחת שאף יהודי יבוא לכאן!!! ומה אתה עושה? מביא יהודיה"אמר ברק ואיך שהוא כבר היה מולי.
"תרגע ברק!!! זו רוני אין לה חברים היא לא מתנשאת ובסך הכל הסיעה אותי!!! היא התחננה להסיע אותי. יש לה חוץ ממני ידיד אחד והוא מפחד מנסיעה באופנוע, היא חסכה חודשים לאופנוע הזה ואתה אומר שהיא מתנשאת? הם אמורים להיות גזענים ועם דעות קדומות ולא אנחנו!!! "
"אההה… צודק סליחה אני אנסה להכיר ולא אשפוט ואל תדאג אני לא אספר לאף אחד"
"תודה" אמרתי ובפעם הראשונה לברק היה לב.
-בוקר-"מהם החיים? מסלול ארוך מסלול מלא משמעות…"
~נ.מ רוני~
ושוב קמתי לקולות מזמורי, לאחר אירוגני הבוקר הלכתי למראה ובחנתי את פני? אני יפה? יש בי משהו?
למה עשיתי את זה? בגלל שאתמול אבא ואמא שלי דיברו על זה שאני טום בוי בכיתי כששמעתי את זה.
סלסלתי את שיערי מלבד הפוני אותו סירקתי שיהיה ישר. לבשתי שורט טורקיז חולצה שחורה ואולסטאר שחורות. שמתי סומק להדגיש את הלחיים בושם וארזתי את תיקי. ושוב אימי קוראת לנו "רוני קורל תרדו אתן שלא תאחרו"
"טוב אמא" צעקה קורל איזה קול צפצפה יש לה
"טוב" צעקתי גם אני. לקחתי את התיק השחור שלי והכנסתי בו את חפצי ויצאתי מהחדר כשהגעתי לאופנוע, יש נגעה בי. הסתובבתי ו…
זו היתה קורל אחותי. "מה את רוצה?"
"טרמפ" אמרה. גיחי גיחי שאני אתן לה טרמפ אחרי שצחקה עלי? שיהיה לי אופנוע ואמרה שזה לא נשי?
"גיחי גיחי. ולמה חשבת? " עניתי.
"סתם כי את אחותי וגם כי את יודעת חשבתי להחזיר לך טובה מכירה?"
טובה תחת טובה התרגיל הכי ישן הספר.
"תעשי לי טובה ותסעי באוטובוס ובי" עליתי על האופנוע ונסעתי יש לי חצי שעה אעבור אצל סעד.
הגעתי לשכונה וראיתי אותו צעקתי "סעד זו אני רוני אתה בא? "
הוא חייך אלי והתקרב "תודה, ההורים רבים אז אין חי איך להגיע לבית ספר"
"אין בעיה סעד קח ותעלה, תגיד אין לך אח שצריך עזרה? "
"לא אחי הגדול דוראל מת לפני שלוש שנים, בצבא, את יודעת מה הכי כואב? " אמא תוך כדי שהתנעתי ונסענו "שלא מכירים בו! היא תרם את שש שנותיו האחרונות לצבא ואין מי שיכיר. העיקר אומרים שערבים לא תורמים ואולי כן? אולי יש כאלה שמתו עבור אחרים? "
"זה בסדר אם אגיד מצטערת או משתתפת בצערך?"
"זה מה שתמיד אומרים את לא צריכה לשאול"
"אבל אותי זה מעצבן אף פעם לא הבנתי את אלה שאומרים את זה?, למה להתנצל על דברים שאתה לא מבין? למה להשתתף בצער לא שלך? למה לא לכבד את האדם באשר הוא? ואולי המראה לא שופט אולי האופי הוא מה שקובע כי לדעתי אני ממש לא טום בוי ולא צריכה פסיכאטר!!!"
המשכתי "אבל לפעמים זה כל מה שיש לומר"
ירדנו ונותרו עוד חמש דקות אז התיישבנו וסעד ליטף את פני ואמר "את לא טום בוי את הנערה הכי יפה שפגשתי"
"ואם אני אוהבת כדורגל? "
"את אמרת לכבד את האדם כמו שהוא! "
"עכשיו תספרי את הכל מסודר"
"הורי חושבים שאני טום בוי שאיני נשית ולמה? בגלל לבושי, צורת דיבורי האופנוע וכדומה…
ומה מעצבן? קורל הפרחה הזו שהיא אחותי זה נקרא להיות נשית? נשית זו מישהי חזקה שלא נותנת לסטיגמות לשבור אותה!!! "
בוא הופתע מנימת דיבורי ו…
רכן כלפי ונישק אותי נשיקה אמיתית.
"את טום בוי? את באמת הנערה הכי יפה שפגשתי!"
אמר והלך לכיתה ואני? נותרתי ללא מילים
תגובות (4)
אני לא מכבדת את ההחלטה שלך לעשות סיפור כזה ובמיוחד אחרי מלחמה שהרסה לילדים את החופשה, שגרמה לתושבי הדרום להיות כל הזמן בפחד, ובעיקר שגרמה לרצח של יותר משישים חללים וכמה אזרחים.
זה לא נובע מדיעה פוליטית אלא מדיעה מוסרית.
אני לא באתי לפגוע ולא כלום, רק להגיד את הדיעה שלי, שהיא כמו שהבנת שלילית לגמרי.
אני לא באה ממקום של לעשות סיפור על משהו שהרס את החופש. פשוט היה לי רעיון לרומן שאם תמשיכי לקרוא הוא ההפך ממה שאת חושבת שהוא וזו הדעה שלי. אני כתבתי את הסיפור בגלל דברים מסוימים כמו גזענית ואני מצטערת עם הסיפור הזה פוגע כי זו לא הכוונה.
*גזענות
זה לא בא ממקום של פוגע. זה בא ממקום של איך את יכולה לרשום דבר כזה אחרי מה שקרה עד לפני חודש וחצי? מבחינה מוסרית איך אפשר לכתוב את זה אחרי שנרצחו יותר משישים חיילים?
אני לא גזענית ולא אכפת לי גם אם תחשבי שכן, אבל בעיניי זה פשוט לא בסדר, לא יפה ולא מכבד. ושוב, בעיניי.