לשם האהבה~

צלצול צורם של טלפון נשמע. על המסך היה מרוח שם. 'יונו'.
עניתי לשיחה. "תציל אותי יוקי! אקיסה הורג אותי!" צווחות בוקעות מהטלפון ואז נשימות מהירות.
"מה קרה יונו?" שאלתי, קולי רועד. "אקיסה…" אמרה, קולה נשבר.
הורדתי את הטלפון מרקתי ובדקתי את יומן העתיד שלי. 'היא הולכת למות… על ידי אקיסה?!'
"אל תיתן להם להוליך אותך שלל!" צרחות ממשיכות להגיע מכיוון הטלפון. אני מדביק אותו לאוזני.
"היומן שלך לא יכול לנבא מה יקרה לך, אבל זה כתוב בשלי!
הם כולם בוגדים בך!" המשיכה לצווח, קולה הופך חזק יותר ויותר, מאיים יותר ויותר. מצמרר.
ניתקתי את השיחה, בעודי נחוש להרוג את כולם.
"הינאטה…" כיוונתי את אקדחי אליה. "האם בגדת בי?" שאלתי, שבור. החברה היחידה שלי.
"לא!" אמרה, בטוחה בעצמה.
"אז מה עם הנבואה הזו?! והשיחה שקיבלתי מיונו?!" צרחתי עליה. לא יכולתי כבר אז לזכור, שפעם היינו חברים. "תקשיב לי יוקיטארו!"
"לא הינאטה! את עבדת עליי! את בגדת בי! בדיוק כמו כולם!"
"לא בגדתי בך! אנחנו –", יריתי בה. דם החל להיספג בבגדיה.
"חברים."
ואז, היא צנחה על האדמה. חסרת חיים.