לשכת הגיוס פרק י"ט

ממשיכה לתאר את הנפשות הפועלות ברומן שלי "לשכת הגיוס".

רינה האשה המדהימה היא זו שהסיעה את טלי מלשכת הגיוס כאשר היא לא מפסיקה לבכות כי אהובה התגייס והיא נותרה בודדה במתחם לשכת הגיוס.

רינה שכלה את בנה היחיד ולאחר שבעלה שם קץ לחייו היא החליטה כי כל חייה תתמסר לעזור לאנשים
להסיעם לביתם ברגעים הקשים שלהם , כך היא הסיעה את טלי לביתה ולאחר שזו האחרונה התאוששה סיפה לה רינה את תוכן חייה מאז בנה יחידה נפל בצבא ובעלה לא שרד ושם קץ לחייו.

טלי ביקשה מרינה כי תעלה אליה הביתה וזה המעט שהיא יכולה לעשות בשבילה זה רק להכין לה כוס קפה ולכבד אותה בחתיכת עוגה אשר אמה אשפית באפיית עוגות.

רינה הסכימה ואכן שתיהן ישבו במטבח הענק והמאובזר בכל החידושים ולא הפסיקו לשוחח אחת עם השנייה.

לאחר למעלה משעתיים קמה רינה נישקה את לחייה של טלי וביקשה ממנה שתשמור על קשר.

כעבר ימים מספר מאז נפגשה רינה עם טלי חשה שלא במיטבה היא נזכרה כי אביה של טלי עובד בבית החולים איכילוב ואז צלצלה לבית החולים וביקשה לדבר איתו.

למזלה הוא היה עדיין בבית החולים וביקש ממנה כי תמתין בבית לאחר שהסבירה לו מה היא חשה והוא ישלח מיד מד"א לפנות אותה לבית החולים.

לאחר שעברה את כל הבדיקות כשד"ר זיו לא מש ממנה הוחלט לאשפז אותה לזמן קצר רק למעקב.

ד"ר זיו ביקש ממנה להתאשפז במחלקה שלו ולא לדאוג כי הוא מנהל המחלקה האונקולוגית אך יש חדר קטן שהוא יסדר לה במיוחד בשבילה.

רינה הודתה לו מכל הלב ואכן הוא ביקש מאחת האחיות להכין את החדר בשבילה ונפרד ממנה עד למחרת בבקר.

וכאן נכנסת הילדה כינרת שהייתה מאושפזת לסירוגין כמעט שנה שלמה וכשהיא פגשה במסדרון את רינה מיד ניצתה בראשה נורה אדומה "אני אוהבת אותה" חשבה בלבה.

כינרת הייתה יתומה מאם ונקשרה במהירות לנשים שהזכירו לה או אישפרו לה לחוש לב של אם.

המשך יבוא