לרוץ בגשם-פרק 2

מישהו או משהו תפס אותי מאחור ונתן לי מכה חזקה בראש…
התעוררתי בחדר חשוך,דמות מהצללים התקדמה אלי,כאשר ראיתי אותה באמת היא לא נראתה כול כך מאיימת,ילד כבן גילי,שער שחור קצר,עניים שחורות,די…יפה,כמובן חוץ מהאקדח שהחזיק ביד…רגע,אקדח?!?!?התחלתי לצעוק ולהשתולל,שמתי לב שהיתי קשורה לכיסא,הוא צעק על ״סתמי״כמובן ששתקתי מיד,הוא צחק ואז הרצין ואמר״מי את?!?!?״מיד התחלתי להישפך:
״מחיילי כוהן,ביוני אני אהיה בת שש-עשרה,לחברה הכי טובה שלי קוראים שלי גם היא בת גילי,יש לי עוד ארבעה חברים טובים:אמיר(בן),שני(בת),עמית(בת),רותם(בן),יש לי עוד חברים אבל לא טובים כמו השאר…אמא שלי מתה בלידה שלי ושל אחותי התאומה,לימור,את השם של אמא שלי אני לא יודעת,לאבא שלי קוראים טל,כשהיתי בת עשר הוא התחיל להשתכר,כול ערב אני ואחותי הינו רצות בגשם כדי למצוא אותו ולהחזיר אותו הביתה,והוא היה מרביץ לנו,בגיל שתיים-עשרה התערבו הרשיות,הם לקחו אותי לפנימייה,אני נמצאת כאן מגיל שתיים-עשרה ועד היום,כשאהיה בת שמונה-עשרה אצא מהפנימייה,אף אחד חוץ משלי לא יודע את הסיפור שלי,וגם היא לא יודעת את כולו,את אחותי שלכו לפנימייה בפלורידה,כי היא היתה ממש טובה באנגלית והתקשתה בעברית,לא הצלחנו לשמור על קשר…״
החוטף קירב את האקדח לפני ו…