לקלף את השבר

שקט דממה… רק הנערת נשמעת עם הליכותיה על השביל באמצע היער.
חושבת עם ישוב, עם אי פעם תזכה שוב לאהבה. הוא הלך, והיא בוכה כל שעה. השעה שעוברת מסמנת כמה שיותר שהחור גדל, החור שממלא את הכאב שהיא לבד.
אני שואלת את עצמי עם אי פעם תחזור, תחזור לאהוב אותי.
שלג התחיל לרדת ואט ואט התגבר לו. הנערה שהייתה ביער מלה הערפל נקפאה מהקור הקודר. היא נפלה בפתאומיות על השביל ושכבה שם. היא יכלה לקום. אבל היא לא רצתה, היא איבדה את תקוותה לחזור ולהתמודד בטבע.
היה חסר לה אהבה.
היא הייתה שם לילה שלם. ישנה על אותו שביל נידך באמצע שום מקום. היא פקחה את עייניה לאט ומשראתה זה סלע מולה. היא התחילה לבכות, בכי עז שלא היה הגיוני.
דמות התקרבה לה בהליכה שקטה על השביל הנידך. הנערה הרימה את ראשה בעצלות והסתכלה על הבחור.
כפפות היו על ידו וכובע צמר כיסה את ראשו. הוא היה כה מסורבל מהלבוש החם, וכשראה את הנערה חומת השיער, ראה את לבושה. היא לא מגנה על עצמה מהקור הכבד? חשב.
מיד הבחור ניגש והרים אותה מהשביל.
היא כמה חסרת כוחות ורק מסתכלת על עיניו החומות. הוא הרים אותה בידו וסחב אותה עד שהשביל נגמר. הוא הכניס אותה לרכבו והניח אותה במושב האחורי. הנערה שוכבת ערה ולא אומרת לבחור אפילו הוקרת תודה.
"אני אקח אותך לביתי, יש לי אח, את תתחממי שם" אמר לה הבחור וחגר את בטנה. הוא סגר את דלתה ונכנס למושב הנהג. כשסגר את הדלת התחיל לנסוע כמה קילומטרים עד לביתו.
"בית החולים לא קרוב אז תיהי אצלי בסדר?"
"למה לא השארת אותי שם?" שאלה. הבחור ההמום הסתכל עליה לכמה שניות והחזיר את עינו לכביש.
"לא יכולתי להשאיר אותה שם קופאת למות!"
"מה עשית שם? בשביל נידך חסר חיים"
"רציתי לעסוף עצים" נאנח, וזה שביל קרוב לביתי אז למה לא?" חייך. פתאום הרכב נעצר. הבחורה הרימה את ראשה והסתכלה דרך החלון. היא ראתה שהם חונים בחניה של ביתו.
הבחור יצא מהרחב ופתח את דלתה של הנערה. הוא הוריד מימנה את החגורה ואחז בכתפייה להוציא אותה מהאוטו. כשיצאה, תמך בא בכתפייה והכניס אותה לביתו.
הוא השכיב אותה על הספה והכין לה שוקו חם. הוא חזר לסלון עם השוקו הרותח ונתן אותו לידיה הקופאות. הוא ישב על הקורסה ומסתכל על פנייה.
"מה קרה לך?" שאל.
"ברחתי, מהדאגות, ברחתי מהכל זה לא עזר" נאנחה והסתכלה על פניו ואמרה, "תודה"

המשך יבוא?