לצרוח את השתיקה – 4

לצרוח את השתיקה – 4

•נקודת מבט סקאיי•
״אתה שלחת לי פאקינג מכתב-אידיוט!״ צעקה וקולה הידהד בראשי.

אחחח הרסה לי את הבוקר זאתי, קטנה רטנה אבל מגיעה לטונים של אופרה..

התיישבתי לי בכיתה ונימנמתי לי על כיסא המורה. בשעה שמונה כולם כבר הגיעו והתחיל השיעור, כל הזמן בהיתי בילדה שאני אפילו לא יודע את שמה אבל מה שבטוח היא מעוררת לי את הפיוזים מהר! ניסיתי להיכנס לראשה הקטן ולהבין לאיזה מכתב היא התכוונה הבוקר..

׳תפסיק לבהות בי.. יא מלחיץ׳ שלחה לי פתק ואז הבנתי שני דברים:
1- יצאתי פדופיל.
2-לאיזה מכתב היא התכוונה.

בסוף הלימודים נשמע הצילצול וכולם רצו הרחק מהביניין, ראשונה לרוץ היתה המורה המצחיקולה הזאת.. רק אני והבלונדה הקטנה נישארנו.
״אתה מתכוון לצאת או מה?״ שאלה בתוקפנות בזמן שלעסתי מסטיק בפרעות וישבתי על השולחן.
״מה אכפת לך״ אמרתי באדישות.
״אני צריכה לנעול אז תזדרז״ נאנחה.
״אההה אם ככה וזה המקרה אז אין בעיות״ חייכתי חיוך ערמומי ונישכבתי על השולחן, פניי בוהות בתקרה החלודה.
״שמע, אם היית רוצה לבלות יותר זמן איתי – עכשיו זה לא הזמן! היית צריך לחשוב על זה לפני שהברזת לי..״ השפילה את מבטה קלות ואז נעצה בי מבט קשה.
״כמה פעמים להגיד לך שלא כתבתי לך שום מכתב מזדיין?!״ שקלתי אם לספר לה את האמת, בסוף החלטתי שכן.
״המכתב היה מזה שישב לידי איך קוראים לו.. שון? והוא היה לזרת שישבה לידך.. היית אמורה להעביר כפרעלייך״ חייכתי חיוך מתנשא.

•נקודת מבט ג׳וי•
״מה?״ הייתי מבולבלת.
״כע.. שון רצה להפרד ממנה וזה אבל בסוף הוא אמר לה בפנים אז הם לא נפגשו ובגלל זה הוא כביכול הבריז ו..״ לא נתתי לו לסיים את המשפט, ישר רצתי החוצה – לחפש את דני לפני שתנסה להתאבד, שוב….

״אהה ותנעל אחרייך..״ זרקתי לו את המפתחות ופתחתי בריצה מטורפת בזמן שסקאיי לא שינה את מבטו המבולבל. לא היה לי אכפת, הייתי חייבת למצוא את דני..