לצרוח את השתיקה – 36

לצרוח את השתיקה – 36

*נקודת מבט סקאיי*

היא עמדה מולי, כמו שזכרתי אותה; גוף סקסי ופנים תמימות. לא הצטערתי על כלום, נהניתי מכל שנייה. היא עמדה מולי חסרת פחד כאילו שהיא לא זוכרת את הצרחות שלה מאותו הלילה החושני שבו גופה התפתל סביב ידי השריריות.. הרצתי את הסצנה הזו במוחי לפחות מאה פעמים, זה העביר בי צמרמורת קלה שהיא בחנה אותי מכף רגל ועד ראש, חסרת בושה היא נעמדה בתא הקטן והחשוך שהיה מיועד לי.

״אם הייתי יודע שהיית באה הייתי מסדר פה קצת״ קרצתי לה.
היא לא אמרה כלום רק לקחה צעד גדול קדימה לעברי.
״לא הספיק לך פעם קודמת ובאת לבקש עוד?״ גיחכתי שוב, אין עונה ואין שב..
שוב פעם היא התקדמה, הפעם לקחה שני צעדים והייתה ממש מולי.
היא הסתכלה עליי במבט מזלזל, היד שלב הייתה מאחורי גבה ורגלה רעדה.
עמדתי מולה, בדרך כלל זה היה מרתיע אותה מעט בגלל היותי גבוהה והיותה קטנה ושברירה, אבל הפעם היא נעמדה יציבה כאבן.
״ג׳וי לאן נעלם הג׳וי שלך?״ ציחקקתי, והמורה לאנגלית אמרה שאני לא מקשיב בשיעור!
היא כחכחה בגרונה והיה ניתן לראות שידה זזה מעט מאחורי גבה.
״נו סעמק, ג׳וי את מלחיצה אותי! אם באת בשביל סליחה….״ לפתע ניצוץ תקווה הופיע בעיניה הבהירות.
״לא תקבלי!!״ הוצאתי לשון כמו ילד קטן.
בשליפה מהירה לא הצלחתי להגיב והיא כבר דקרה אותי!
״אחחחח!! כולה אנסתי אותך לא דקרתי אותךךך!! כוסעמק!!! מזה נקמת דמים?!״ שיפשפתי את ידי הכואבת.
מבלי לומר דבר היא הסתובבה לשער, בדיוק אחת הסוהרות הגיעה ונעלה את המנעול לאחר יציאתה, היא הלכה עד שלא יכולתי לראות אותה יותר.

״הסוווהרתתתת״ קראתי בצרחות אל חביבה, הסוהרת הלא ממש חביבה למרות שהיא עדיין הייתה עסוקה בנעילת המנעול עשרים מטרים ממני.
״מה סקאיי?!״ אמרה והסתכלה עליי באנחה.
״היא דקרה אותיייי״ זעקתי.
בהרמת גבה מהירה היא פלטה צחוק מתגבר ״הצוציקית הזאתי?! תחשוב על תירוץ יותר טוב..״ ניגבה דמעה מעיניה הצוחקות.
״נו כוסאוחתו, היד שלי בטח מדממת למוות!״ התלוננתי.
״נו תראה״
בעדינות מרובה הסרתי את כף ידי מהאיזור בו נדקרתי, לא היה זכר לטיפת דם אחת.
״ניסיון יפה סקאיי״ אמרה שימחה והלכה.
״מה לעזאזל?!״ מילמלתי..

*נקודת מבט ריי*
לא ידעתי מה לעשות, אם הסוד יתגלה הוא יפגע בכולם; ג׳וי, דולב, ג׳ס, בי.. אבל אם לא הסוד יהרוס לג׳וי את החיים.. לא ידעתי מה לעשות. ג׳ס המשיכה לסמס לי ואני המשכתי לסנן, הרגשתי רע בקשר לזה אבל ג׳ס תתגבר.. זה עדיף בשבילה, לפחות עד שאחליט מה אני עושה..

׳לקחתי מזרק עם דגימת דם של סקאיי!׳ סימסה לי ג׳וי בין כל האסמאסים של ג׳ס.
פאק! איך כל כך מהר?! זה לא כאילו שסקאיי מחלק את הדם שלו בחינם, נכון?
זה זמן ההחלטה… מה אני עושה?!
׳אין צורך בזה. בית החולים שלח הודעה ורשם שבדיקת האבהות של שון היא שלילית אז אלא אם כן היה עוד מישהו בחייך, סקאיי הוא האבא״ סימסתי ומיד התחרטתי.. אבל זה לא לגמרי שקר! יכול להיות שזה נכון..

היא לא רשמה לי כלום, מה לעזאזל עשיתי?!

*נקודת מבט ג׳וי*
שנייה לפני שיצאתי מהכלא קיבלתי את האסמאס מריי, אני בהריון מסקאיי.
עשיתי ׳אחורה פנה׳ לכיוונו.
הוא עמד שם באותה התנוחה שהשארתי אותו.
״מה לעז..״ התחיל לומר.
״אני בהריון״ קטעתי אותו.
״אני האבא?״ שאל בהססנות, לרגע אנושיות נראתה בקולו.
״אתה בחיים לא תהיה האבא שלו, אתה בסך הכל מי שעזר לי ליצור אותו..״ אמרתי בקרירות.
״אז הוא שלי?״ שאל.
״לא, הוא שלי. אתה הפסדת אותו באותו זמן שהפסדת אותי..״ אמרתי וקולי נשבר מעט.
״מה לעשות שאנחנו עסקת חבילה?!״ אמרתי תוך כדי ליטוף הבטן של עצמי.
״אל תדאג, אתה לא תשמע ממנו, או ממני..״
הוא השפיל את מבטו ולפני שהספיק להרימו בחזרה, אני כבר לא הייתי שם.

׳מסתבר שאני אמא חד הורית..׳ כתבתי.
׳את מתכוונת תלת הורית, לא שחכת את הצמד החמוד שדבוק לך לתחת?!׳ סימסה לי ריי, מתכוונת אליה ואל דולב.

׳לעולם לא אשכח..׳