לצרוח את השתיקה – 25+26

לצרוח את השתיקה – 25 + 26

*נקודת מבט סקאיי*

שכבתי במיטתי, משנן לעצמי בראש מה אני הולך להגיד לג׳וי מחר… אני לא יודע אם אוכל בכלל לאזור אומץ ולהסתכל לה בעיניים אחרי כל מה שעשיתי לה.
נהייתי נמושה – אני יודע. היא שינתה אותי.. אני לא אותו בנאדם שהייתי, אבל חזרתי לזה. כי דניאלה הזונה הזאת פיתתה אותי! ידעתי שאסור.. אבל ברגע שהחזייה ירדה כך גם המחסומים, כמו טיפש נפלתי במלכודת … היא סחפה אותי, התאהבתי גם בדניאלה… אבל אני מרגיש את זה- ג׳וי היא האחת שלי!!!! אני חייב להסביר לה הכל.

איך אני מנסח את זה מבלי לצאת הנרקיסיסט שאני?! השעות עברו והבוקר הגיח ועדיין לא מצאתי תשובה.

*נקודת מבט ג׳וי*
הלכתי לכיתה, ריי מימיני ודולב משמאלי.
״אני חושבת שפשוט אחזור לחדר..״ מילמלתי והסתובבתי לאחור.
״לא את לא״ ריי אמרה ודולב סובב אותי חזרה.
״אבל.. אני מפחדת.. אני מפחדת לסלוח לו.. מפחדת להסתכל עליו.. מפחדת – מפחדת שהאמין לו, שוב..״ שפכתי את ליבי.
״אנחנו נהיה לצידך כל הזמן! הוא לא יעז להראות את הפרצוף הבוגדני שלו!״ ריי אמרה בהתלהבות שגרמה לדולב לצחקק.
״ריי מאבטחת מובטחת״ ציחקקתי.
״בתחת״ דולב הוסיף, ריי הכיתה אותו בזרועו השרירית בקטנה.
״סתם כפרה״ קרץ לה.
בזמן האחרון אנחנו שלושתינו ביחד, הם מנחמים אותי ועוזרים לי … נהינו שלישיה. חבל לי רק שדניאלה לא איתנו, היום זה ישתנה! אני אספר לה הכל היום..

נכנסנו לכיתה, שנייה לפני המורה.
כל השיעור סקאיי נעץ בי, השתדלתי לא להסתכל עליו. הוקל עלי ששון לא הגיע היום, אני לא צריכה גם אותו על הראש. את דניאלה לא ראיתי..

הצלצול להפסקה קטע את מחשבותיי.
״היי״ סקאיי עמד מולי, לא הצלחתי לומר דבר-קפאתי.
עמדנו כך מספר שניות, הוא לקח צעד קדימה. היינו קרובים וכבר חשתי את נשימותיו, הרחתי את בשמו, יכולתי להשבע שאני שומעת את קצב פעימות ליבנו מתמזגים.
״ביוש״ ריי באה מצידי ומשכה אותי איתה, אם היא לא הייתה עושה זאת קרוב לוודאי שהייתי נשברת בקסמו ומנשקת אותו כאילו אין מחר.
״מה זה היה אמור להיות??״ ריי לחשה בקול.
״המבט שלו.. מנטרל אותי מהעולם״ אמרתי מהופנטת.
״ג׳וי, הוא בגד בך, באמונך. את לא צריכה אותו!״ טילטלה את כתפיי.
״אני יודעת אבל..״ ניסיתי להצדיק את התנהגותי.
״בלי אבל״ דולב הצטרף לשיחה והתיישב לידנו בדשא. רק אז שמתי לב שסקאי יושב מולנו במרחק מטרים בודדים על הספסל.
״תפסיקי לבהות בו״ ריי פקדה.
״אני לא״ שיקרתי, המשכתי לבהות ביופיו האלוהי.
הוא סימן לי עם ידו לבוא אליו.
כמו תחת כישוף קמתי ממקומי.
״לאן זה?״ ריי אמרה בצעקה.
לא עניתי, המשכתי להתקדם לעברו.
״לא את לא״ דולב אמר מרחוק, תפס ריצה צימצם פערים ותוך כדי הריצה הרים אותי ונשא אותי על כתפו כשפני מול גבו ורגלי מול חזהו.
״תוריד אותיייי״ דפקתי על גבו.
מרחוק שמעתי את הצחוק של ריי והרגשתי את עיניו של סקאיי נעוצות בנו, דמעה זלגה מפניי התשושות.

דולב הוריד אותי, במחששה.
״וואו אני לא במצב הזה..״ קרצתי לו, הוא לא השיב.
״אני אתן לכן פרטיות״ אמר והסתובב, רק אז ראיתי שדניאלה ישבה שם לבדה.
דניאלה שלי? לבושה כחשפנית, מעשנת, עם איפור כבד?! הרגשתי אשמה שהזנחתי אותה ואולי השינוי הזה נבע ממני, התקדמתי עד שהייתי מולה.
עינייה היו סגורות כמתענגות על כל שאיפה ונשיפה של הניקוטין הטמון בסיגרייה.

דמעה נוספת נחתה על לחיי, מה קרה לה?!
משכתי את אפי, למנוע מדמעות אחרות לפרוץ החוצה. בשנייה היא פתחה את עינייה. לא היה לי האומץ לדבר איתה.. הייתי מזועזעת מהשינוי העצום שעבר עליה בתוך שלושה ימים!

בהינו אחת בשנייה מבלי לומר דבר.
״ג׳וי ..״ פלטה לפתע באנחה.
לא אמרתי כלום.
״אני כל כך מצטערת..״ אמרה תוך כדי שכיבתה את הסיגרייה שלה.
אני מניחה ששמועות עפות מהר במוסד הזה, הייתי קצת בשוק מכך שידעה מה עובר עלי ולא דיברה איתי קודם.
״את.. מכל האנשים.. את״ התחלתי לדבר בגימגום, היא השפילה מבטה.
״חווית בעצמך בגידה״ דמעה ירדה במורד הלחי שלה.
״ג׳וי אני ממש מצטערת..״ נאנחה.
״מצטערת??? את מצטערת?״ אמרתי בקול מופתע.
היא השפילה מבטה.

*נקודת מבט דניאלה*
״את מכל האנשים את״ הטיחה בי..
״חווית בעצמך בגידה״ נזכרתי בשום והזלתי דמעה.
״ג׳וי אני ממש מצטערת״ שיקרתי, נמאס לי מההטפות שלה! יאללה בגדתי בה תשחררי!!
״מצטערת??? מצטערת???״ אמרה בקול מופתע. נו מה היא רוצה שאני אגיד?! שאני ממש לא מצטערת ואפילו שמחה שאני מתענגת על החבר של החברה הכי טובה שלי?! אוחח חשבתי שהיא זנחה את החברות שלנו ויותר לא תדבר איתי.. מצידי שתספר לכולם על זה, אבל שתפסיק לשחק לי עם המצפון ולהגיד לי מול הפנים הכל.

״כן ג׳וי אני מצטערת ש..״ באתי להמשיך ולהגיד: ׳מצטערת שהתעוררת וגילית שאני שוכבת עם חבר שלך אבל זה יהיה שקר לומר שאני מצטערת.. פשוט זדייני לי מהחיים, אנחנו לא חברות יותררר!!׳

לא הייתה לי ההזדמנות לומר לה את כל זה כי היא קטעה אותי ואמרה-
״אל תצטערי! אני מצטערת..״ רגע מה?! היא בטח הולכת להצטער על זה שהיא הייתה חברה שלי או משהו.. נוו רק שתסיים עם החפירה!
״אני מצטערת שהתרחקנו בזמן האחרון.. פשוט.. היה לי קשה לגלות שסקאי בגד בי. אז כמו שאמרתי קודם; מכל האנשים את מבינה אותי! את חווית בגידה! ואני יודעת שזה נוראי אבל אולי זה טוב.. אולי זה מה שיחבר ביננו שוב.. ממש התרחקנו וזה ממש קשה לי.. אני צריכה אותך״ התחילה לבכות בהיסטריה.

מה קרה כאן הרגע?!

״אל תדאגי נשקם את החברות שלנו מחדש״ זרמתי איתה.
״תגידי..״
״ממ?״ ניגבה את דמעותיה.
״את יודעת עם מי סקאי בגד בך?״ שאלתי בהרמת גבה.
״לא, אבל אני אמצא את הכלבה!״ אמרה בנחישות.
״אני בטוחה..״ חייכתי לעצמי.
״אנחנו נמצא אותה״ חיבקה אותי ואילצתי את עצמי לסבול אותה עוד קצת ולהשיב לה בחיבוק כדי שלא תחשוד, אני לא אחזור להיות אותה דניאלה.

לצרוח את השתיקה -26

*נקודת מבט ריי*
״השלמנווו״ חייכה ג׳וי.
״אני שמח בשבילכן״ אמר דולב. אני גם שמחה בשביל ג׳וי ודניאלה אבל משהו בה היה ממש מוזר.. אולי אני מקנאה כי היא החברה הכי טובה של ג׳וי מקום שבשיחה הייתי ממלאה…
״דניאלה חיבקה אותי וגם היא הצטערה שהתרחקנו ו..״ ג׳וי החלה לספר על כל מה שקרה..
״טוב אני זזה״ קטעתי אותה אבל היא אפילו לא שמה לב, דולה עשה לי ביי קטן ביד.

לא יכולה יותר לשמוע על דניאלה! אני שמחה שג׳וי חוותה את ההתאחדות הזאת אבל זה קשה לי.. כל השבוע עזרתי לג׳וי והיא לא פעם אחת שאלה מה הולך איתי.. אני יודעת שזה אנוכי מאוד אבל מה לעשות אני אנושית.

״היי״ ג׳ס הגיחה מימני והתיישבה על ידי, גם היא נשענת על הגדר.
״ה..היי״ ליבי הלם בחוזקה, ככה זה כשאת מאוהבת.
״אז.. מה קורה?״ שאלתי כששמתי לב שאני נועצת בה מבטים יותר מידי זמן מבלי להגיד דבר.
״דבש״ חייכה.
״ואת?״ מיהרה לשאול.
״השבח לאל״ עניתי בלי לחשוב. השבח לאל?! אני ממש מטומטמת..
היא גיחכה וחשפה זוג גומות.

״אני צריכה לספר לך משהו!״ אמרנו באותו זמן לאחר דממה של מספר דקות בהן לא אמרנו כלום.
״קודם את״ אמרנו ביחד, שוב.
״לא את!״ אמרתי.
״את!״ אמרה.
״את!״ אמרתי.
״את!״ אמרה.
״את!״ אמרתי.
״את!״ אמרה.
״את!״ אמרתי.
״את!״ אמרה.

״אני אוהבת אותך!!!!!!״ פלטתי בזעקה מעומקי נשמתי, לא בטוחה אם גם את זה אמרנו ביחד.

ישבנו מבלי לומר דבר, נגמרה ההפסקה. לא זזנו.
״תגידי משהו.. כל דבר״ נאנחה.
״מה להגיד?״ אמרתי במבוכה, מבינה שזה לא הדדי.
״תגידי ש.. אממ.. תגידי ש.. אל תגידי כלום״ אמרה, נותרתי מבולבלת.
״מה?״ מילמלתי לא מבינה.
״ששש״ אמרה והדביקה את האצבע שלה על פי.
״אל תגידי כלום..״ התקרבה אלי.
״אז מה לעשות?״ לחשתי.
היא הזיזה את האצבעה מפי בחזרה אליה, פאק! למה דיברתי ?!
״את רוצה לדעת מה לעשות?״ מתחה אותי, הנהנתי לכן.
״נשקי אותי״ לחשה באוזני, שמעתי נכון?! נשארתי קפואה.
היא החזיקה את לחיי קרוב ונישקה אותי נשיקה עוצמתית.
״אני אוהבת אותך ולא אכפת לי שכל העולם ידעעע!!״ אמרה וקטעה את הנשיקה.

״אני ג׳ס ואוהבת את ריי!!!!״ צרחה, ציחקקתי.
״שקט שם!״ ראשה של המורה ביצבץ בחלון הכיתה, אופסי!!! הסמקתי כולי, הכיתה מחאה לנו כפיים וכמה שריקות הופיעו ולמען האמת כמה ריכולים אבל זה לא מנע מג׳ס לנשק אותי ולהפריע למערך השיעור של המורה…

*נקודת מבט סקאי*
אחרי ההפסקה, שבה ראיתי את דולב המניאק הזה שקראתי לו חבר וג׳וי דבוקים אחת לשני החלטתי להבריז.
חיכיתי עד השעה 14:00, הזמן בו דניאלה אמורה לבוא אליי ואני אבדוק אם היא עמדה במילה שלה ובאמת ביקשה מג׳וי סליחה – המעט שהיא חייבת לה. אני לא אהיה מופתע אם ג׳וי לא תחזור להיות חברה שלה אבל אני אהיה מופתע אם דניאלה לא תבקש סליחה. דניאלה הייתה להוטה לא לבקש סליחה, איימתי עליה שאם היא לא תבקש סליחה אני אגמור איתה.. כמו כלבה טובה היא הסכימה.

סעמק! היא הבריזה לי..
הלכתי אל החדר של דניאלה לסגור עניין.

״ביקשת סליחה?״ תקפתי אותה.
״כן״ אמרה בחוסר עניין.
״נו?״
״מה נראה לך?!״ אמרה בקול מתנשא, למה ציפיתי ברור שהיא לא סלחה לה.
״אנחנו החברות הכי טובות״ חיוך זדוני נפרס על פניה.
״מזה?!״
״היא סלחה לי… מה לך לא?!״ עשתה פרצוף עצוב מזוייף.
״לא מאמין לך..״ אמרתי, מתלבט אם היא באמת משקרת.
״היא בדרכה לפה כרגע..״ אמרה וסגרה את הדלת מותירה אותי בחוץ.

יש רק דרך אחת לגלות.. קפצתי בין השיחים וחיכיתי. כמו שעון אחרי שלוש דקות, ג׳וי הופיעה שם. היא דפקה קלות על מפתן הדלת וחיבקה חזק את דניאלה כשניכנסה.

לה היא סלחה ולי לא?!