לצרוח את השתיקה – 2

לצרוח את השתיקה – 2

"היוש המורה" חייכתי חיוך מזויף לאוסנת המורה להיסטוריה.
"את מוזמנת לשבת במקומך". אמרה כשגבה מסובב ללוח.
"מה קרה לשלום, מה שלומנו, אם באלי קפה?" התגריתי בה. ידעתי שהיא לא תעניש אותי משתי סיבות. האחת – אני האחיינית של עוזי, הבוס שלה (פרוטקציות וזה..), 2- אני אחת מבין התלמידות המעטות אצלה בכיתה שהיא לא מפחדת להיחנק מהן בשנתה.
"ג'וי, את רוצה קפה?" נאנחה בתבוסתניות מוחלטת.
"לא" חייכתי, עדיין עומדת בכניסה.
"אז למ.." החלה להגיד כשקטעתי אותה-
"את אמורה לרשום לי איחור והרשמה ויהיה נחמד גם אם תצעקי עלי ותטיפי לי מוסר" אמרתי ברצינות וכל הכיתה התגלגלה.
"את רוצה שאני אעשה את זה?" שאלה קצת מבולבלת.
"שמעי המורה כפרה עליך זה היררכיה.. את אמורה להחליט על זה לבד." התגריתי במסכנה חח.
"כן אב.." התחילה שוב לדבר ועוד פעם קטעתי אותה-
"שמעי המורה – בלי אבל. אם זה מחזק אותך : אני מאמינה בך. את לא לגמרי טיפשה, את יכולה לעשות החלטות לבד בלי להסתמך על דעתה של ילדה בת שש עשרה…" גילגלתי עיניים וכל הכיתה התפוצצה מצחוק. זה לא שאני מחפשת צרות, אני פשוט מנסה ללמד את המורים שלי לקח- ג'וי לא אוהבת יחס מועדף!
"אז מה את חושבת שצריך לעשות איתי עכשיו?" המורה עוד שניה התפוצצה מעצבים עלי- מילה!
"עו..עונש?" שאלה בהיסוס, בכל זאת אני יכולה לגרום לפיטורים שלה.
"נכון! ראית את יכולה לחשוב לבד" חייכתי, אני בחיים לא אפטר מורה או איכשהו אנצל את הכוח שלי והפרוטקציה לרעה אבל באותה המידה גם לא מתאים לי שכולם יצחקו עלי ויגידו שאני מקבלת ציונים טובים וזה כי אני מאיימת על מורים או משהו, אני רוצה להצליח בכוחות עצמי… ואם מה שידרש זה להתחצף למורים- אני אלך עם זה עד הסוף!
"נו.. אז איזה עונש את מציעה?" חייכתי אליה בהתגרות, עדיין נשענת על המשקוף.
"אני מציע שתצטרך לעשות לי סיור בכל המקום" הילד החדש חייך מאחורי. הסתובבתי אליו עם פנים חמוצות.
"מה אמרנו על לדפוק?" אמרתי טיפה בשחצנות.
"איך כפרה? חסמת לי פה את כל הדלת" קרץ לי המניאק.
"הוא צודק" המורה אמרה לפתע.
"סליחה??? הוא קורא לי שמנה בעקיפין ואת מסכימה?" עשיתי פרצוף נפגע.
"אני מסכימה שאת תעשי לו סיור בכל המוסד" חייכה והרגישה מרוצה מעצמה.
"אבל זה העבודה של עוזי ויש לי תוכניות אחרו…" התחלתי להגיד אבל הפעם היא קטעה אותי.
"עונש לא בוחרים" חייכה חיוך מזוייף, "אצלי כן.." מילמלתי בשקט.
"אני חדש ולכן אני בודד, אז אני חושב שהיא גם צריכה לארח לי חברה בהפסקות". הסתכלתי אליו במבט כועס בזמן שהמורה הסכימה איתו .
"ובחדר אוכל" אמר, המורה הסכימה.
"ובשבתות" המורה הסכימה.
"ובמיטה" המורה הסכימה…… רגע מה?
"המורההה!!" צעקתי וכל הכיתה התפוצצה מצחוק.
"מה?" שאלה התמימה הזאת..
"אוחחח" התייאשתי ממנה סופית.
"בכל אופן, הדיון נפסק. תפסיקו לצחוק!!!! האדון יציג את עצמו ונתחיל בשיעור.." המורה ניזכרה למה היא בכיתה לפתע.
"אפשר?" הילד שאל כשהוא עדיין עומד מאחוריי.
"מה אתה צריך עכשיו? כיף? דרבוקה? בורקס? ארגז חול?" התעצבנתי עליו והתפוצצתי מולו ומול כל הכיתה.
"לעבור כפרה" חייך והזיז את ידי שהפריעה במעבר, הוא נכנס לכיתה. שוב פעם יצאתי מטומטמת.
התיישבתי במקום שלי, בשולחן הראשון ממש ליד דני אהובתי.
"אוףףף אני יכולה להרוג מישהו" לחשתיח לה.
"אל תעשי את זה, עוד תמצאי את עצמך במוסד לעבריינים צעירים" צחקה.
"שתקי" גיחכתי.
"את שתקי! אני מנסה לשמוע מי זה החתיך החדש!!"
"סקאיי" עניתי לה באותו זמן שהוא הציג את עצמו.
"אומייגד!! את יודעת מה זה אומר?" אמרה לפתע.
"מה?" אמרתי בחוסר עיניין.
"יש לכם סיכוי" אמרה.
"מה הקשר?"
"אמרתם באותו זמן" התלהבה המפגרת..
"יא פיגורי זה רק אומר שהוא חייב לי צ'יפס" ניענעתי את ראשי מצד לצד..
"משתגידי, לפי האמונה השחורה זה אומר שיהיה לכם סיכוי." אמרה בטוחה בעצמה.
"יש לנו סיכוי להרוג אחת את השני.." לחשתי לה בחזרה.
"זה לא ניראה ככה…" אמרה והצביעה על סקאיי.
הוא ישב בשולחן שלידי והעביר לי פתק-

'בגינת הפרפרים, בשמונה בערב. תהיי שם. אנחנו צריכים לדבר. <3'