לצרוח את השתיקה – 16

לצעוק את השתיקה – 16
*נקודת מבט דניאלה*
ישבנו שם, ביחד,שעות.אני לובשת את חולצתו והוא יושב צידי על מיטתי.אני מדברת והוא מקשיב ולחילופין.שפכתי לפניו את ליבי והוא הינהן בהבנה מלאה חסרת שיפוטיות. השיחה שהתחילה על התקיפה המינית שעברתי התגלגלה ליחסי עם ג'וי, על מחשבותיי,על הוריי, על הסיבה שלפיה נכנסתי למוסד, על עצמי,על אחרים, על הכל.
כשהגעתי לנושא הסמים לפתע סקאי פתח את עיניו כניזכר בזיכרון רחוק.
"את ניגמלת" קבע לי.
"אני צריכה.." נאנחתי, ניזכרת בכל הפעמים שבהם ניסיתי ולא הצלחתי.בכל הטעיות שעשיתי כתוצאה מהסמים. אך הטעות הכי קשה היה שהתחלתי איתם ואז נאלצתי להסתיר הכל מג'וי ולשקר לה במצח נחושה.
"את תעשי את זה" אמר בלי להשאיר שמץ של ספק בקולו.
"זה קשה.." אמרתי.
"אני יודע" קולו נשבר.
"אני יודע.." אמר שוב.
לא שאלתי שאלות מיותרות,פשוט הנהנתי וחייכתי לעמי שמישהו דואג לי- באמת.
המשכנו לדבר והזמן עף, סיכמנו שכל פעם שיש לי דחף לסמים אני אפנה אליו קודם,אני אלך לקבוצת תמיכה, אקרא ספרים והשלכות,אנתק קשר עם כל ילדי המחששה ועם המחששה עצמה. אהפוך לדניאלה אחרת.
עיניי שנינו נצצו כשחשבנו על כך.. כל פעם מחדש טילטלה אותי מחשבה זעירה וקנאית:
'איזה מזל יש לג'וי…'

*נקודת מבט סקאי*
ישבתי והכרתי את דני לעומק, היא אחלה ילדה. היא תהיה ידידה טובה שלי – בזה אני בטוח! הרגשתי איתה ממש בנוח. לאחר חמש שעות של דיבורי נפש שנשפכו פה הייתה דממה כזאת, לא אחת מעיקה. הפסקתי את הדממה כשאמרתי;
"עכשיו כשעזרתי לך אני צריך טובה.." נאנחתי באי נוחות,לא היה נעים לי לבקש משהו אחרי שהיא ככה נפתחה בפני.
"ידעתי שזה יבוא..מה?" אמרה קצת אדישה.
"אני צריך שתעזרי לי עם ג'וי" הבטתי במבטה המופתע –כנראה חשבה אנחנו מכירים שבוע ומחר נתחתן.לא עובד ככה עם ג'וי.
"ברור! אני אשמח לעזור, מה אתה צריך?" אמרה בכנות.
"אני צריך שתגרמי לה לסלוח לי.." התייפחתי.
"מה עשית הפעם?" אמרה והדגישה את ה'הפעם'.
"הסתרתי ממנה מידע על עברי.. אבל לצורך העיניין גם היא לא צדיקה גדולה! אני אפילו לא יודע איפה הפאקינג חדר שלה!!!חיפשתי בכל המוסד ו.."
"זה היא תסביר לך.." אמרה דני בהחלטיות.

דני קמה מהמיטה ופשטה מעליה את חולצתי, גופה היה יפה – יפה מאוד.
"אה..לא מפריע לך שאנ.." התחילה להגיד וקטעתי אותה במהירות.
"לא בכלל לא!" אמרתי את זה מהר מידי וגם קלטתי שאני בוהה בה.
"חחח" חייכה במבוכה בזמן שחיפשה מכנסיים וחולצה ללבוש מהארון.
אני בינתיים הפכתי את החולצה שלי.

"מה קורה פה?" לפתע לחדר ניכנסה ג'וי עם מבט עגום בעיניה. לא פלא! רואה את חברה חסר חולצה מול חברתה הלבושה רק בבגדים תחתונים.
"ג'וי אנ.." התחלתי להגיד אבל היא כבר לא הייתה בחדר.
"כוסעמק!" דני אמרה ואז הבנתי כמה היא דומה לי.

*נקודת מבט ג'וי*
ישבתי במטבח, סכין הייתה בידי.
"לחתוך או לא לחתוך?" זו השאלה.
"רצוי את העגבנייה" לפתע אמר קול מהחלון.
"אמאאא" ניבהלתי. מהחלון ציחקק דולב.
"זה לא מצחיק" מילמלתי ואז הוספתי "כנס".
הוא התיישב על ידי על ריצפת המטבח.
"אז מה קרה?"שאל.
"סקאי קרה.." אמרתי.
"הוא אוהב אותך"הוא אמר בלי קשר לכלום.
"אז למה הוא בגד בי?" שאלתי בהרמת גבה לא מתכוונת לקבל תשובה.
"לא בגדתי בך" לפתע התפרץ סקאי למטבח בהתנשפות.
"אנ..אני עזרתי לדניאלה להיחלץ מאונס ולהשתקם וזה.. נתתי לה את החולצה שלי – זה הכל."המשיך להתנשם בכבדות.
"תחשוב על סיפור יותר מוצלח מזה." אמרתי ונישענתי על דולב.
"האמת שהוא צודק.." גם דני נכנסה לחדר, מזיעה כולה.
"ב..באמת?" לא ידעתי אם להאמין להם,דני מעולם לא שיקרה לי.
"כן."אמרו ביחד. קפצתי וחיבקתי את שניהם בחיבוק קבוצתי כשאני לוחשת "ידעתי.ידעתי שלא תעשו לי את זה".
"או..קי.." אמר דולב ויצא מהמטבח שלי קצת מובך אופסי חחחח שחכנו אותו.

"תגידי" אמר סקאי כשנשארנו רק אני והוא וישבנו בסלון לראות טלוויזיה.
"ממ?" שאלתי בזמן שטחנתי פופקורן כמו בהמה.
"למה החדר שלך מבודד יותר משל כולם? למה יש לךמטבח סלון אמבטייה .. קיצר ביתפרטי משלך באמצע המוסד?" שאל לפתע.
במכה כל הפופקורן עף מפי והתחלתי להשתעל. הוא טפח על גבי ושאל אם אני בסדר.
"ובנוגע לשאלתי?" שאל לאחר שנרגענו.
"כן"
"כן מה?"
"כן המפקד" צחקתי וניסיתי להעביר נושא.
"נוו.."
"כןאני בסדר" חייכתי.
"התכוונתי לשאלה הקודמת" אמר
"לא אכפת לך אם אני בסדר??" עשיתי פרצוף עצוב, זה לא עזר.
"ג'וי.." האיץ בי.
"אני לא יכולה לגלות." אמרתי, לא רציתי שיאהב אותי רק בגלל שאני לא בעונש פה או שיקנא או משהו, העדפתי להשאיר את זה בסוד.
"וואלה?" שאל
"יאפ" עניתי.
"אז זה בסדר שא מסתירה ממני אבל לא בסדר כשאני מסתיר ממך?" שאל בעצבניות.
"כן?" ניסיתי לענות בכנות.
"עזבי ג'וי.." אמר והתארגן ללכת.
"נוו סקאי.. בוא נישכח מזה! כל אחד יספר לשנייה (ולהפך) כשיהיה מוכן! סגור?" שאלתי בעיניים מתחננות.
"סגור"חייך את חיוכו הממיס ונישק אותי כמו שאף אחד לא מסוגל לנשק..