לצרוח את השתיקה- הקדמה+פרק 1

לצרוח את השתיקה – הקדמה+פרק 1

ג׳וי הרדוף: היי, אני ג׳וי ואני בת שש עשרה. יש לי שיער בלונדיני חלק וארוך שמגיע לי עד המותניים ופוני בובה. העיניים שלי כחולות כהות ואני מלאה במקומות הנכונים (; אני יחסית נמוכה 1.62… לפי התיאור שלי אתם כנראה חושבים שאני איזה בארבי פאקצה… ובכן, לא ממש. עד גיל חמש באמת הייתי בובה קטנה שמסתובבת בכל מקום עם שמלה ורדרדה, נעלי לכה וסרט צבעוני סביב הקוקיות שלי. הכל השתנה כשעברתי לגור עם דוד שלי, יש לו מוסד לעבריינים צעירים. זה לא כמו שזה נשמע, הילדים שם דווקא נחמדים ורובם שם על צווארון לבן, אני לא ישנה בתא אסירים- יש לי חדר גדול ומרווח משלי שצמוד לביתו הקטן של עוזי שממוקם גם הוא במוסד. אני לומדת עם שאר הילדים ואוכלת איתם. בהתחלה כשרק עברתי לכאן הכל היה מפחיד אז בקושי דיברתי, גם עכשיו אני לא חופרת לעולם אבל כן יש לי נוכחות. אני עוזרת לעוזי והוא מינה אותי לאחראית הנהלת משק הבית של המוסד. אולי אלו לא חיים סטנדרטים, אבל אלו הם החיים שלי.

ג׳ס וראו- מתוחכמת, אכזרית, קרה, מתבודדת, צינית, האקרית שיער שחור עם גוונים כחולים, עיניים שחורות וגדולות, רזה מאוד וגובהה ממוצע, יש לי קעקוע בצורות יונק דבש על כתפי השמאלית.
אבי היה מנכ"ל של חברה גדולה אך האשימו אותו בלקיחת שוחד והכניסו אותו לכלא, אמי נטשה אותי והקימה משפחה חדשה, וכול שאר העולם התעלם לגמרי ממני. הוכנסתי לפנימייה אבל עשתי הרבה צרות, הייתי כול הזמן לבד ולאט לאט השנאה החלה להשתלט עלי, החלטתי להפיל את החברה שאבי עבד בה ופרצתי לכול מערכת המחשבים ומוטטתי אותה בגלל זה הוכנסתי למוסד לעבריינים צעירים. אני מניחה שהייתי יכולה להתמודד עם הכל אם לא הייתי צריכה לחלוק חדר עם דניאלה החשה הזאת שכל שניה משוויצה בחבר שלה, היא כל כך מטומטמת שלא קולטת שהוא כזה מניאק. אני לא מרחמת עליה- מגיע לה! מגיע לה על זה שהיא כזאת עפה על עצמה, היא וחברה שלה…

דניאלה אשכנזי- אני בת שש עשרה וקוראים לי דניאלה אבל כולם קוראים לי דני, אני במוסד כבר שנתיים- ומאז אני החברה הכי טובה של ג׳וי. נכנסתי לפה על גניבה ממכולת שכונתית .. אני שמה זין על העולם וכשאני מתעצבנת אסור להיות לידי. רק ג׳וי יודעת להתמודד איתי, אנשים כבר אמרו לה שאני אהיה השפעה רעה עליה אבל זה לא הפריע לה. ביחד אנחנו מראות להם כמה שהם טעו! יש לי שיער שחור מתולתל ועיניים ירוקות. אני אוהבת את המוסד, הוא מספק לי חדר גדול (גם אם זה אומר שאני צריכה לחלוק אותו עם ג׳ס..), אוכל על בסיס יומי!!, השכלה (לא שאני אעשה עם זה משהו..), משפחה (כל מי שפה יותר משפחה מאשר אמא ואבא שלי אי פעם יהיו!!), אחות מושלמת- יענו ג׳וי, והכי חשוב: חבר מושלם, שון.

שון קאטז- בן 17, עיניים חומות שיער מארינס וקוביות בבטן, שמעו שאני חתיך! אלכוהול, מסיבות, בנות – הכל זורם. אני סטוציונר בנשמהההה, חברה? שתתמודד!! נכנסתי למוסד על פאקינג אונס, אתם קולטים?! הבחורה התענגה עליי שעות ואז עוד באה למשטרה ומתלוננת ! תכלס יצאתי מזה בזול, כולה מוסד… אני פה כבר ארבע שנים. תעשו את החשבון לבד כי זה לא הצד שלי אבל בעיקרון נכנסתי לפה בגיל 13, אל תתחילו להטיף לי עכשיו על מה שעשיתי או מתי כי זה לא מעניין לי ת׳ביצה.

עוזי קלמן – בן 43 בבעלותי מוסד לעבריינים צעירים אך אני מאמין כי הצעירים הם בסך הכל ילדים שטעו וצריכים הדרכה. כשהייתי בן 32 לקחתי תחת חסותי את אחיינתי ג׳וי. היא גדלה בסביבה בוגרת אך דאגתי לכך שלא תרגיש עוינות או בעונש ושתדע להבדיל את עצמה מן האחרים. הייתה לה אפשרות ללמוד בבית הספר העירוני אך היא בחרה להשאר איתי וללמוד כאן, היכן שהכל מוכר. היא מנהלת משק הבית של המוסד ובכך עוזרת לי בכל הארגונים הרשמיים בזמן שאני עוסק בפרטים. הוקל לי שהיא לא שואלת הרבה שאלות, בעיקר בגלל שעל רובן אני לא יכול לענות.

פרק 1

לבשתי את מכנסי הטרנינג האפורים שלי יחד עם חולצת הבטן הלבנה שחשפה את עגיל הפופיק שלי. בזמן שעשיתי קוקו גבוה עם רמפה בחנתי את עצמי במראה, אני מתגעגעת קצת לילדה התמימה שהייתי. אותה הילדה עם החצאיות התפוחות והצמות שלפעמים התחלפו בקוקיות. נעלתי את נעלי האדידס הגבוהות שלי כשנזכרתי בנעלי הלכה האדומות שכל כך אהבתי. השתנתי, המון. חשבתי שכדי להתגבר מהר צריך להבגר מהר, וכך עשיתי. לפעמים אני מצטערת על כך, אבל למדתי עם השנים שלא תמיד העולם הוא פיון ורוד- ולכן צריך להתאים את עצמך אליו כדי לשרוד.

״גם אם תבהי בעצמך שנים את עדיין תשאיר מכוערת..״ דניאלה צחקה מאחורי וקטעה את מחשבותיי.
״אמאלה יא משוגעת! ממש הבהלת אותי..״ ניסיתי להרגיע טיפה את קצב פעימות הלב. ״למי קראת מכוערת?!״ צעקתי עליה בזמן שלקחתי את תיקי.
״טוב שלא- איזה דיליי שתהיי לי בריאה! סתם חיימשלי אני מאוהבת בך!!״ אמרה כשהיא מתפוצצת מצחוק על מיטתי.
״תפסיקי לצחוק!! פעם הבאה תדפקי״ הצבעתי על מנעול הדלת.
״נחשוב עלייך״ אמרה וכמעט בכתה מצחוק.
״באמא שאת מפגרת!!! חחחחח״ הנדתי את ראשי מצד לצד והתחלנו ללכת לאורך השביל ודניאלה החלה לחפור לי על שון כמו בכל בוקר…

״מה נעצרת יא עקומה, להזכיר לך שהכיתות זה שם?״ דניאלה אמרה והצביעה על המבנה הכתום.
״אני צריכה קודם לקפוץ למשרד, איזה אחד מצטרף באמצע השנה אז אני צריכה למלא לו את הטפסים…״ נאנחתי למרות שבליבי קפצתי מאושר כי לא אצטרך לשמוע עוד על כמה שון מושלם ושאני אוכל לפספס את תחילת שיעור היסטוריה!
דניאלה ואני התחבקנו והתפצלנו לדרכים נפרדות.

״היי..״ נישקתי את עוזי בלחי כשניכנסתי למשרדו.
״מה את עושה כאן ולא בכיתה?״ עוזי המעופף הזה שאל אותי בזמן שראשו היה בכלל עסוק בניירת.
״יא מעבול! היום מצטרף הילד החדש אני מארגנת לו את דפי ההרשמה..״ הרגעתי אותו ובלי בכלל לחכות לתשובה לקחתי את המסמכים וניכנסתי לחדרון הצדדי ששימש כמשרד שלי.
״ממש מושלם..״ מלמלתי לעצמי כשהסתכלתי על השעון, החוצפן הבריז להרשמה של עצמו. בלי לחכות לו עוד זמן מיותר מילאתי את הכל לבד בעזרת המסמכים של המשטרה.

״זה מוזר..״ ריפרפתי בין הדפים, ״לא רשום פה על איזה עבירה הוא נכנס לפה״ מלמלתי. ״מה שמוזר זה שאת מדברת לעצמך״ליבי כמעט נפל לתחתונים בזמן שנער כבן שבע עשרה נישען על מיפתן הדלת ושילב את ידיו. הוא היה שזוף ושרירי בעל עיניים ירוקות, עגיל בגבה ושיער שחור חלק. על פניו נפרס חיוך גדול מלא שיניים, אני לא אשקר הוא היה חתיך אבל הוא היה ממש מעצבן.
״אף אחד לא שמע על דפיקות במוסד הזה?!״ השפלתי את מבטי מנסה לא להינמס מחיוכו המשגע.
״את צריכה מכנסיים חדשים?״ שאל בהתגרות.
״אתה חושב שאני צריכה ממך נדבות?!״ שאלתי לא מבינה.
״לא.. פשוט נראילי הרטבת את שלך״ אמר וגיחך.
לא מצאתי משהו שנון לומר, ״פשוט פעם הבאה תדפוק!״ נאנחתי.
״בכיף רק תגידי את מי״ אמר כמו בדרך אגב ומשום מה הסמקתי כמו עגבנייה.
״יופי עוד טמבל..״ מלמלתי לעצמי בכעס כשיצאתי בפרעות מן החדר, משאירה את דפי ההרשמה המוכנים על השולחן.
״חכי יא ריגשי מה השם?״ צעק מרחוק.
״תנחש״ החזרתי בעצבנות.
״יענו משחקת אותה עוץ-לי גוץ-לי?!… יאללה יאללה עוד אחת..״ אמר בליגלוג, הייתי כל כך עצבנית, אני אפילו לא יודעת למה..
אפילו ההקנטות שלי לא היו על רמה, זה אומר רק דבר אחד…………….. אני שונאת אותו!