לפתוח טרופית הפוך-פרק 1

"ג'ק, קומי כבר, את מאחרת!" שמעתי את צעקת אימי מהחדר הסמוך. לא שהיה אכפת לה שאני אאחר, ברור, לה היה יותר חשוב להוציא אותי מהבית.
באנחה גדולה הורדתי את הסמיכות, וקמתי לבוקר היום הראשון-של בית הספר, סליחה, של הפנימיה. בפעם השלישית בשבילי. למה בכלל אני טורחת לחזור הביתה בחופש?
אכלתי במהירות ויצאתי מהבית, רצה אל עבר תחנת האוטובוס עם שלושת התיקים הגדולים. כמו שחשבתי, אף אחד לא שם לב כשהלכתי משם לעוד שנה.
עליתי לאוטובוס והתישבתי, בדרך התחלתי מלספור את הכסף שהרווחתי בחופש, והצלחתי להחביא. עבדתי בתור ביביסיטר, מלצרית ומנקה בכמה בתים והצלחתי להרוויח מספיק בשביל השנה הקרובה, ונשמתי בהקלה.
בשאר הנסיעה בהיתי בנוף המתחלף, עצים, בנינים וחולות, חולפים במהירות מול עיני.
לבסוף, גם הנסיעה נגמרה ונכנסתי בשערי הפנימיה, סוחבת את התיקים בעצמי, לבד, ללא מלווה שיגיד לי להתראות.
לפתע שמעתי מעין ווווש, ובלון מים גדול פגע בי. כן, נחמד להיות אני.
סחבתי ביאוש את התיקים לחדר שלי, זה שגרתי בו לבד במשך שנתיים. חדר 47. עברתי על פני חדרים של בנים ובנות, כאלו שהכרתי וכאלה שלא ולבסוף הגעתי לחדר.
זרקתי את התירקים על המיטה הימנית, זאת ששימשה אותי כמו מדף נוסף והחלפתי את החולצה הרטובה. לפתע שמעתי דפיקה בדלת, פתחתי אותה מופתעת.
מולי עמד בחור שנראה אבוד, והחזיק גם הוא שלושה תיקים ודף. הוא הביט בדף במבט מרוכז, הביט בי ואז שאל:
"את ג'ק?"
"כן, למה" עניתי בשאלה
"אני חושב שיש פה טעות" הוא אמר, והושיט לי יד.
"אני דניאל, כנראה שיבצו אותנו ביחד"
הבטתי בידו כמה שניות עד שהתעשתתי ולחצתי אותה.
"זאת לא השנה הראשונה שלי פה, מוזר" אמרתי, והחלטתי להפוך ליעילה.
"תניח בינתיים פה את התיקים, ונלך למזכירות" אמרתי, והוא בתגובה הניח אותם באנחה.
"אז, איפה בדיוק המזכירות?" דניאל שאל והביט בדף, שהיה מפה של הפנימיה.
חייכתי, אז הוא חדש, הוא לא יציק לי כמו האחרים. "בוא אחריי" אמרתי ויצאנו.
"אז, כמה זמן את פה?" הוא שאל, מנסה להתחיל שיחה.
"זאת השנה השלישית" עניתי.
"ובאיזו כיתה את?"
י', ואתה"
הוא חייך, "גם אני".
בניגוד אליי הוא לא חשש לדבר על עצמו, על למה הוא בפנימיה, ונימת קולו לא הסגירה דבר פרט להשלמה עם המצב.
בזמן שדיבר, שיחק דניאל בשערו החום, ועיניו הירוקות נצצו עם כל דבר חדש שהראתי לו. לבסוף הגענו לבניין ההנהלה, וניגשנו לבלה, המזכירה הוותיקה.
"היי בלה! טוב לראות אותך" קראתי לעברה, והיא יצאה מהחורי עמדתה, ניגשה אליי וחיבקה אותי.
"ג'ק חמודה, מה שלומך?" שאלה לבסוף.
"כרגיל" עניתי והמשכתי "אבל הייתה בעיה בחדרים, שיבצו אותי עם דניאל" והצבעתי לעברו.
בלה ניגשה בזריזות למחשב וחיפשה משהו, לבסוף היא דיברה: "אני מצטערת ג'ק, אבל החדר שלך היה החדר הפנוי היחיד. אולי בעוד כמה זמן יתפנה חדר אחר, אבל בינתיים זה המצב, תאלצו להסתדר"
"תודה בלה" אמרתי וגררתי את דניאל החוצה, בידיעה ברורה ששום דבר שאגיד כבר לא ישנה.
"אז אנחנו שותפים" שאל דניאל.
"כן, נראה ככה".
חזרנו לחדר והתחלנו לפרוק את הדברים.
בערב הובלתי אותו לחדר האוכל, ישבתי כרגיל בפינה, באולם השקט, והוא לידי. היום היה החדר שקט מכיוון שהרשו לבוא ביום הראשון בכל שעה עד עשר וחצי. מחר זה ישתנה.
הלכנו בחזרה לחדר.
'זה הולך להיות מעניין' היתה המחשבה האחרונה שחלפה בראשי לפני שנרדמתי.
בבוקר קמתי ראשונה, ומתוך הרגל של חדר לבד, לקחתי איתי למקלחת רק מגבת, הבעיה הייתה ששמתי לב לעניין רק בסוף המקלחת- ודניאל כבר היה ער. לא התכוונתי לצאת החוצה עם מגבת בלבד, אז עשיתי את הדבר היחיד שיכולתי לעשות.
"אממ דניאל" קראתי.
"מה קרה?" הוא שאל, קרוב לדלת.
"אתה…אתה יכול להעביר לי חולצה?" שאלתי נבוכה.
הוא גיחך, "איפה היא?"
"במגירה הראשונה" עניתי, ואז הבנתי את הטעות שלי. "לא! היא בשניה! אל תפתח את הראשונה!" קראתי בהיסטריה קלה.
שריקה נשמעה מהחדר, ואני רק רציתי להיעלם משם.
לבסוף, באה הדפיקה על הדלת, וכשפתחתי חריץ צר, נדחפה חולצה לידי המושטת. לבשתי אותה, כרכתי את המגבת, ויצאתי מהשירותים.
דניאל לא אמר כלום. עקף אותי ונכנס לחדרון בעצמו.
ניצלתי את הזמן והתלבשתי במהירות, פותחת באנחה את המגירה הראשונה,'מה עוד יקרה?' חשבתי לעצמי מובכת.
לקחתי את תיק בית הספר שלי, ודניאל, שכבר היה מאורגן לקח את שלו.
"מוכן?" שאלתי.
"לימודים הם לימודים, לא משנה איפה". ענה, ונתן לי יד. הובלתי אותו לכיתות.
בסוף יום הלימודים, חזרתי לחדר, וראיתי שהוא כבר שם.
"מוזר, לא חשבתי שתמצא את הדרך" אמרתי לו.
"לוסי הדריכה אותי, היא נראתה נחמדה עד שהתחילה אממ..לדבר עלייך, אז השארתי אותה במסדרון, והמשכתי לבד." ענה.
"תודה" אמרתי בשיא הרצינות.
"בכיף"
גם בארוחת הערב, ניסתה לוסי להידבק לדניאל, עד שגם לו כבר נמאס. כנראה שזה בגלל שהוא שמע איך היא מדברת על אחרים, אחרת אין לי הסבר אחר, אחרי הכל בנים ובנות ממש נופלים לרגליה.
בלילה, בחדר, לפני שנרדמתי שמעתי את דניאל אומר:
"אחלה חזיות יש לך שם" שיט, המגירה הראשונה, הסמקתי כולי, מזל שהיה חשוך.
"תסתום"
"ו-"
"ועל תדבר על זה יותר" אמרתעי, וזרקתי עליו כרית.
"לילה טוב" אמר
"לילה"