לפתוח טרופית הפוך- פרק 4

התעוררתי בצהרים, מרוצה מכך שהצלחתי לישון והתלבשתי. כרגיל בבוקר, לא הייתי רעבה והחלטתי לראות מי ער.
דניאל לא היה בחדר, אז יצאתי והלכתי אל כריס ואיאן, כי לא ידעתי באיזה חדר דניס. הגעתי לחדר ודפקתי בעדינות. "רגע" שמעתי קול, ומיד אחריו כמה חבטות. לבסוף נפתחה הדלת ומאחוריה עמד איאן.
"לא הערתי אותך נכון?" שאלתי נבוכה.
"לא זה בסדר. את יכולה להיכנס" איאן ענה בחיוך.
נכנסתי פנימה, מחפשת את כריס, ומשלא מצאתי אותו, עלה מבט שואל בעיני. "לא ראיתי אותו בבוקר, אבל נדמה לי שהוא אמר שהוא הולך לדניאל, אני לא בטוח, יכול להיות שזה היה חלום" הוא צחק.
חייכתי.
"אז.." הוא שאל.
"מה?"
"למה באת?"
"אני יכולה ללכת" צחקתי. "אבל נדמה לי שאני חייבת לך משהו.." הוספתי.
"חייבת?.." תהה ואז הבין, "אה! השיעורים! צודקת, תורך"
"סייף?" שאלתי כדי להיות בטוחה.
"ברור, זה מה שהבטחת לא?"
חייכתי, "כן".
"אוקי, שיעור ראשון. 'איך ללכת קדימה'"
"אני יודע ללכת, יודעת.."
"לא, אתה לא"
"בטח שכן"
"מצטערת לאכזב, אתה לא. עכשיו שים לב" אמרתי, ועמדתי בתנוחה הנכונה. "לזה קוראים 'תֱרצה', זאת הצורה שבה תעמוד רוב הזמן, אמרתי והדגמתי- הצמדתי עקב לעקב בתשעים מעלות ופיסקתי מעט כדי שיהיה מרווח בי הרגליים, כמו צעד קטן.
"עכשיו תלך קדימה"
"או..קי" איאן אמר, וניסה ללכת. החנקתי צחוק והדגמתי שוב. הפעם הוא הבין והצליח.
"..והיד צריכה להיות פה.." המשכתי בהסבר ולקחתי את ידו, ממקמת אותה במקום הנכון.
הרגשתי רגש מוזר במגע הזה. פני הקרובים לפניו הלכו והתקרבו, צמצמו את המרווח.
ואז נישקתי את איאן.
זאת הייתה נשיקה קצרה, ולפתע איאן ניתק אותי ממנו. סומק צבע את לחיי.
"אה..אמ סליחה.." גימגמתי במבוכה.
איאן חייך חיוך קל והתקרב אלי שוב, אבל הוא רק הסיט קווצת שיער מפניי והתרחק.
"זה לא ילך ג'ק."
"למה?" שאלתי קצת כועסת, מה לא בסדר איתי.
"זה לא באשמתך, פשוט אני-"
ולא שמעתי את שאר המשפט, כי באותו רגע התפרץ כריס לחדר. "איאן, טוב שאתה פה! גם את ג'ק! בואו, מפנים את דניאל לבית חולים"
"מה?"
"למה?"
"אבל מה קרה?"
שאלנו שנינו שאלות בקצב מתגבר, אבל כריס עצר אותנו.
"זה בסדר, עד כמה שאפשר, אבל הוא והאופנים ו- ו-" הוא התנשם מהריצה.
"הרגל כנראה נשברה, ואולי גם היד. אני לא בטוח. בואו כבר!"
רצנו ועלינו על האוטובוס הראשון לבית החולים, "דניאל רוק" אמרתי חסרת נשימה לאחות.
"הוא בחדר 17, ישר ושמאלה." הלכנו לשם במהירות, גובלים בריצה, ושם על מיטה ליד החלון שכב דניאל. כולו עטוף בגבס ותחבושות.
"דני!" קראתי המומה וניגשתי אליו.
איאן התקרב, מעוות את פניו למראה המצב של חברו, וכריס התקשר לדניס, מנסה להסביר לה מה קרה.
"אז-" התחלתי להגיד.
"אחי, אתה נראה נורא" קטע אותי איאן.
"כן, הא. כשמתהפכים עם האופניים מהגבעה על הסלעים, זה לא ממש להיות בג'קוזי"
נגעתי ביד ימין שלו, השלמה, כמשתתפת בכאבו, נראה כי הוא זקוק לזה.

נשארנו אצל דניאל עד הערב, וכשפנינו ללכת, הודיע כריס שהוא ודניס, שכבר הספיקה להגיע, נשארים הלילה.
"יש לכם אישור? כי סוזי יכולה להיות אכזרית.." אמרתי על אם הבית שלנו.
"יש, יש. הכל בסדר".
"טוב, אז ביי"
"כן, תרגיש טוב"
חזרנו איאן ואני, ובשער הכניסה לפנימיה, הוא עצר אותי.
"חכי רגע"
"מה?"
"מה שרציתי להגיד לך קודם, זה היה שאני-"