לפעמים אהבה יכולה להיות אמיתית •♥• פרק 1

—"עוד פעם אחת תגע בה אנ.."
הוא הביא לי בוקס לפרצוף ,בעיטות לבטן לא יכולתי לנשום. גיא,גיייא!!!.
שמעתי אותה צורחת אבל לא יכולתי לעשות כלום,לא הרגשתי את הגוף שלי יותר—

-"גיא! אתה כל פעם חולם,יש מבחן עוד שבוע ועוד לא כתבת ואני מסיקה שגם לא הבנת." המורה צועקת עליי.
שוב פלאשבקים מאותו לילה…
-"מה אני יעשה,אשמתי שאת מסבירה בשפה שאף אחד לא מבין אותך?!." צעקתי בחזרה,למה מה קרה שהיא תצעק ואני לא?!.
-"צא מהכיתה!".יצאתי מהכיתה, אין לי כוח למורה המזיינת הזאת. באתי לצאת מהבצפר וראיתי את לוסי בדרך.
-"מה את עושה בחוץ ולא לומדת?!"
-"אהווובי,המורה הוציאה אותי רק בגלל ששמתי אודם.. נכון טיפשה?!" מה את מצפה שתביא לך מראה בשביל שתתאפרי יותר בנוח(?)
-"כן ,מורה טיפשה.."

-"מה ישלך אתה מבואס?" שואלת אותי תוך כדי שהיא שמה לק.."אל תגיד לי..,שוב חשבת אל המטומטם הזה?!!"
-"כן ,אני לא יכול יותר המשטרה הדפוקה הזאת!, לא מתקדמת אם החקירה המחורבנת הזאת שנה כבר הם לא זזים מאותו נקודה."אומר לה את זה נואש.
-"אל תדאג חיימשלי, הם כבר המצאו את החרא הזה.. אבל.."
-"אבל מה?" שאלתי אותה, לא הבנתי מה היא התכוונה להוסיף.
-"תקשיב יש לי משהו להגיד לך,אני חושבת שהוא צודק למה היא הייתה צריכה להתחתן איתו אם היא ידעה שהוא מכור לסמים?, זה אשמתה, אם היא רק הייתה חושבת קצת ולא הייתה טיפשה הכל היה בסדר." אמרה את זה בקלילות,כאילו זה סתם אישה שאני מכיר.
-"מה דפוקה במוח?!, את יודעת על מי את מדברת פה?! על אמא שלי יחתיכת מטומטמת.
לא חשבתי שאת יכולה לרדת לרמה כזאת,פשוט טיפשה." הכל התפרץ לי בבת אחת .
-"אתה רציני?!" אמרה מופתעת.
-"מה את מופתעת רציני וחציי!" קמתי והלכתי לכיוון השער.
-"אהה ורק שיהיה לך ברור גמרנו".

-"מה שתגיד!" היא צעקה לי.
בת זונה, אני לא מבין איך בזבזתי עלייה שנתיים אייך? מדבר לעצמי, עד שהגעתי לסמטה הקבועה שלנו.
מן מקום כזה ,שהמסכנים באים לחטוף מכות. תפסתי איזה אחד ופוצצתי לו תצורה,חזר אם עוד עין הזין הזה.

-נקודת מבט של נטלי-
-"אני לא מאמינה שאת עוזבת יזבל!!" לילי (ליליאן) צועקת עליי,תוך כדי שאני אורזת.
-"תרגעי,אני הולכת רק לשנה, אין מצב שאני ישאר שם" עניתי לה "ואת יודעת שאת באה לביקור ארוך במיוחד, ושאבא שלי סידר שאת תלמדי איתי לחודשיים באותו בצפר!!"
-"אין אין על אבא שלך!!" היא צחקה ואני איתה.
-"לפעמיים אוהבים תעבודה הטיפשה שלו ולפעמיים לא".
-"למה את לא אוהבת תעבודה של אבא שלך?!, הוא נותן לך הכל יש לך את כל מה שאת צריכה. הוא המזכיר של ראש הממשלה ,את יכולה לבקש יותר מזה? "
-"בגלל זה אני אומר לפעמיים" אמרתי לה עצובה.
-"מה הדברים הרעים,נו תגידי"
-"כמו שהוא מפריד בנינו"
-"אווו חיימשלי אך אחד לא יפריד בנינו" ונתנתי לה חיבוק ענק.
-"בכל מקרה בזכותו הכרנו, אם הוא לא היה מטיס אותך מבוסטון לוושינטון אז לא היינו מכירות בכלל"
-"ועכשיו הוא מחזיר אותי חזרה לשם. למרות שזה טוב אני הולכת לפגוש את כל החבריים הישנים שלי, אבל אני יעזוב את החברה חדשה שלי"
-"בחיים אני לא יעזוב אותך!!" אמרה לי וחיבקה אותי שוב.
*
אני רואה את ליליאן מנופפת לי לשלום,דרך החלון.
-"ביי אהוובה שלי נפגש בינואר!"
-"ביי חיימשלייי!!"
כבר שהתרחקנו ולא ראינו אותם יותר, סגרתי תחלון.
נכנסנו לשדי התעופה והורים שלי הולכים כמו מטורפים.
-"תרגעו ישלכם מטוס פרטי שחכתם"
-"יש לי פגישה דחופה עם הנשיא, מצטער יקרתי" גם כן הנשיא הדפוק הזה!! בגללו אני בקושי רואה את אבא שלי בכלל.
התהלכתי יותר מהר ופתאום נתקלתי במישהו.
-"אחח מה אתה דפווק?!"
אמרתי תוך כדי שאני מרימה תפלאפון שלי.
-"אם לא היית עסוקה בפלאפון שלך והיית רואה מה קורה מסביבך אז לא הייתי נתקל בכך" אווצ'(?)
-"אל תשגע אותי, ילד אתה לא מכיר אותי" ואז אבא שלי צעק -"יקרתי, אני מאחר תמהרי יותר"
-"עכשיו אני מכיר" הוא ענה לי והמשכתי .
התיישבתי בכיסא והמטוס המריא.