לפני 500 שנה…..- ניסיון לסיפור חדש.

אני ממש מגזימה עם כל הסיפורים בבת אחת! אני יודעת..
פשוט לפעמים עולה לי רעיון ואני חייבת לרשום אותו על משהו..
ועכשיו המוח הדפוק שלי יודע שיש לי אתר, שאני יכולה לעלות בו סיפורים.
אז הוא החליט לשנות את הדחף. אז עכשיו אני חייבת לעלות אותו.
חשבתי אולי לעלות הקדמה. אבל לללאאא.. המוח שלי צווח לאאאא!!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
רצתי בזריזות ושולי שמלתי גרמה לי למעוד.. אוף!! אני שונאת אותך שמלה!
החלק החום שלמטה כמעט ונקרע, אמא תהרוג אותי! שק התפוחים נשר מידי ונפל בבוץ.
"לא!!" צעקתי. אני יודעת, שמזה, לא אצא בשלום. התכפפתי על קצות אצבעותי בשביל להסתכל מה הנזק, כל השק נהרס! אני הולכת לחטוף שלוש מלכות מאבא. הרמתי את השק וניסתי לתקן את הנזק, או לפחות להקטין אותו. לפתע בחור נתקע בי.
"אדוני, אולי כדאי שתסתכל לאן אתה הולך!"
"אממ.. אני חושב שאני מצטער."
"מה? אתה חוש–…" מילותי נקטעו שראיתי מי עומד מולי. הוא מולל בעדינות את שיערי הג'ינג'י ובחן את עניי הירוקות.
"אני ממש מצטערת, הנסיך דמיאן. לא התכוונתי.."
"זה בסדר. מה הוא שמך?"
"שמי הוא אבלין."
"אהממ… אני רואה שהתלכלך לך השק. קחי אני חושב שזה לא יפל לך." דמיאן הגיש לי סלסלה עם ריקום המלך.
"אני לא יכולה לקחחתת אתת זזה.." גמגמתי:"מה הווריי ייאאאממרוו עלל זה??"
"בואי, אני אלווה אותך, הסביר להם שזה באשמתי. לאן את ממהרת?"
"אמא שלי מחפשת לי בעל. אני הולכת למסיבה."
"בשמלה הזאת? לא.. בואי, אקח אותך לחברה קרובה שלי."
"אין לי כסף לשלם על כך."
"אשלם בשבילך."
הוא הושיט לי את ידו החמימה. אחזתי בו והוא גרר אותי כמה מטרים אחורה בשביל לקחת את סוסו הלבן, הוא טיפס על הסוס ואחז במותני. הוא הרים אותי ותקע אותי מאחוריו. זה היה נחשב כבוד גדול.
הוא דירבן את הסוס ויצאנו לדרך. אני אוהבת סוסים, יש לי אפילו אחד משלי, טאודור.סוס שחור עם כתמים לבנים שמחכה לי תמיד באחו. הורי לא יודעים על כך כלום, אני רוכבת כבר 10 שנים, מאז היותי בת 7.
דמיאן הופתע שאנ ילא אוחזת במותניו או משהו, ואז קלטתי שאני אפילו יושבת בצורה נכונה. אחזתי במותניו והתישבתי בצורה שונה על הסוס, ככה שיראה שאי לי מושג מה אני עושה. שיערו של דמיאן נח על מצחו בצוררה יפיפיה, ועיניו התכולות ננעצו באופק. הוא האט את הסוס עד לעצירה וירד, הושיט את ידו והניף אותי חזרה למטה.
דמיאן התקדם לעבר ביד רעוע ונחמד שעל שלטו רשום- 'מכון היופי של גרטה."
מה? הוא שולח אותי למכון יופי??
"בואי נמצא לך משהו יפה ללבוש, אממ… גם קצת איפור לא יזיק לך."
"כן, הנסיך דמיאן."
הוא פתח את הדלת בחוזקה ואחז בידי ברכושניות.
"גרטה?" אישה שמנמנה צעדה לעברו, שערה האפור היה אסוף לפקעת, עיניה החמימות בצבע שקד בחנו אותי, וידיה הנעימות היו פרוסות לצדדים. היא חיבקה את דמיאן ושאלה אותו מספר שאלות.
היא אחזה בידי והפשיטה אותי, גרטה דחפה אותי לאמבט. דמיאן נעץ מבטים בגופי החלוש.
באותן שנים זאת לא הייתה בושה שנסיך אצולה יתבונן בגופך. חייכתי לעצמי, הוא נועץ מבטים, אני חשובה לו. גרטה חפפה את שיערי ושמנה את גופי במין נוזל מוזר. היא הטביעה את שיערי במים ושטפה אותי.התחלתי לחלום בהקיץ על טאודור בזמן שגרטה תלשה מעורי שערות בכל מקום אפשרי ושחקה בגבותי. היא הרטיבה במים קרים את עורי הצרוב והניחה עליו גרביונים בצבע עורי. גרטה פנתה לארון והוציאה משם שמלה כמו הישנה שלי רק מהודרת יותר, חלק עליון כחול, קשור בחוטים לכל אורך חזי, חלק תחתון חום בהיר, עם מכפלת תחרה בקצה. אוי אלוהים, היא כל כך יפה. היא הלבישה את השימלה עלי ודמיאן חייך בסיפוק. ידיה החמימות של גרטה עטפו את פני ובחנו אותי. היא שלפה כל מיני תכשירים ואיפרה את פרצופי, הבליטה את הריסים שלי,צבעה את שפתי בצבע ורוד בהיר, חרטה בעפפי עוד קו שחור והעלימה בדרך נס את כל פגמי. חיוכו הממזרי של דמיאן התרחב. הוא הסתובב סביבי:" עכשיו את מוכנה. קדימה, בואי נלך." הוא שילם לגרטה והעלה אותי שוב על סוסו.
"אז אמרת שאת לא נשואה… בת כמה את?"
"שבע עשרה."
"היית רוצה לחיות בארמון?"
"כן, זה יהיה נפלא."
עצרנו ליד האולם נשפים. הורי חיכו לי בחוץ.
"אבלין, את מאחרת! אני כועסת מא–… הו, הנסיך דמיאו! מה היא עוללה הפעם?"
"שום דבר. לכלכתי לה את השמלה אז לקחתי אותה לגרטה. תראי איזה יפה היא!"
"היא הודתה לך??"
"ברור, ילדה נימוסית כל כך. היא מוצאת חן בעיני."
"באמת?!"
"כן. הייתי רוצה לשאת אותה לאישה."
"מה?!!" השתנקה אימי. לא האמנתי לזה. הוא לא באמת אמר את זה. עוד מאת התעורר בצווחות.