לפני שאלך ~ פרק 4

״אני מצטער סאמי,״ הוא התחיל להגיד וסאם עצרה אותו, ״רק החברים שלי קוראים לי סאמי״ היא סיננה.
הוא השפיל את מבטו.
״אני מצטער סאם, כבר ביקשתי סליחה כל כך הרבה פעמים. הלוואי שלא הייתי עושה את מה שעשיתי. זאת הייתה טעות, הייתי שיכור. אני נשבע לך שאני לא מהבנים האלו, מעולם לא הייתי ואני לא יודע מה קרה לי. אני מתחנן ממך שתיתני לי עוד הזדמנות. אני נשבע שאני..״ הוא המשיך לדבר אבל סאם כבר לא הקשיבה. עמוק בלב שלה, ממש ממש עמוק, היא כבר סלחה לו מזמן.
היא בהתה בו בלי לשים לב.
הוא כל כך יפה.
ואז זה קרה, בלי לחשוב על מה שהיא עושה, היא התקרבה אליו והוא השתתק. היא הצמידה את שפתיה אל שפתיו והם התנשקו.
במשך דקות ארוכות סאמי הרגישה בעננים. הוא מנשק כל כך טוב, חשבה. כמעט כמו אדם.
אדם. היא התנתקה ממנו ונדחקה לפינת המיטה. מה היא עושה? היא שכחה לגמרי מאדם! זה לא פייר! הוא בטח יושב עכשיו בבית מת מדאגה והיא בינתיים מנשקת בנים אחרים. איזה בן אדם רע היא. ״סאם מה קורה?״ צ׳ייס שאל והסתכל עליה בדאגה.
״תצא״ היא לחשה.
״מה? אבל חשבתי ש…״ התחיל להגיד והיא עצרה אותו.
״אמרתי שתצא״ היא אמרה קצת יותר חזק. הוא עדיין ישב. כשראה שהיא לא מתכוונת לשנות את דעתה הוא יצא.
היא ישבה ככה בפינת המיטה, מצונפת לכדור במשך דקות ארוכות וחשבה. המוח שלה זז במהירות גדולה מידי והלב במהירות איטית מידי. הלב אומר לה שזה לא משנה, המוח אומר שזה נורא ואיום. אוף. מה עשיתי?
אני חייבת לעשות משהו כדי להסיח את דעתי, חשבה.
היא פתחה את המחשב וכתבה ׳בית היוצר ואלרי׳.
הופיע מידע לא שימושי על מפעל הקולה.
היא ניסתה ׳מיילס ואלרי׳. הופיע אתר האסירים האמריקאי. צריך סיסמא. מה קורה פה? למה שמיילס יהיה קשור באסירים? רק רגע, מיילס היה אסיר? אני חייבת לפתוח את האתר הזה. הלוואי שוויל היה פה, הוא בטוח היה מצליח לפרוץ את המערכת.
היא טרקה את המחשב במהירות והתנשפה.
אוי אדם, מה קורה פה?

היא קמה בבוקר משיינה, הקוראת לה לקום.
״אני קמה שיוש, אני קמה״ היא אמרה בייאוש וקמה.
״הלכנו?״ שרלין שאלה ומייק הנהן.
עכשיו, אחרי שאדיסון קנתה למייק מכונית, הם נוסעים איתו לבית הספר.
סאם ישבה במושב הקדמי ליד מייק.
״מייק מצאתי מידע חדש על מיילס״ היא לחשה לו כשראתה ששרלין לא מסתכלת עליהם.
״אנחנו צריכים מישהו שממש טוב בפריצת מערכות״ לחשה שוב.
״החברה הזו של שרלין, מאיה, מעולה בזה. היא פעם אחת פרצה לי ולחברים שלי את מערכת המורים, שנוכל לראות את התשובות למבחנים ״ הוא אמר וצחק חלושות.
״היי על מה אתם צוחקים שם?״ שרלין שאלה.
״סתם.. בדיחה פרטית ״ מייק אמר לה ביובש.
״ממתי יש לכם בדיחות פרטיות?״ שרלין שאלה ועשתה פרצוף נעלב.
הם הגיעו.
בארוחת הצהריים סאם ניגשה למאיה ומשכה אותה מהשולחן.
ריי ושרלין הסתכלו עליהם בשאלה ״בעיית בנות״ סאם אמרה בחיוך מתנצל ושרלין שוב עשתה פרצוף נעלב. אופס.
״מאיה אני חייבת את העזרה שלך. אני יספר לך הכל בבית. היום בשש?״ שאלה סאם.
״אוקי״ היא חייכה, שמחה שמישהו צריך את עזרתה.
בבית, לפני שמאיה הגיעה, היא עשתה החלטה. היא חשבה על זה רבות והחליטה, אחרי מה שקרה עם צ׳ייס, שהיא חייבת לשלוח לאדם מכתב, בלי כתובת, שלא יוכל לזהות מאיפה נשלח המכתב, אבל לפחות שיידע שהיא בסדר, שהיא חיה, שלא ידאג.
׳אדם היקר, זו אני סאם. אני יודעת שאתה בטח כועס עלי כל כך, ואין לך מושג כמה אני מצטערת. רציתי שתדע שאני בסדר, יש לי בית עם אנשים מאוד טובים. אני לא רוצה שתחפש אותי, אדם. אני נשבעת שברחתי מהעיר בגלל סיבה. ויום אחד, אולי, אני יוכל לספר לך מה הייתה הסיבה. אני רוצה שתדע שאני אוהבת אותך, ושאני מתגעגעת. ואני מבטיחה שכשהמצב יהיה טוב יותר אני אחזור אליך.
שלך לנצח, סאמי.׳
היא סיימה את המכתב והניחה אותו במגירה שלה. היא עוד לא הייתה בטוחה שהיא יכולה לשלוח אותו.
״אני פה״ מאיה עמדה בפתח של החדר של סאם.
״בואי, כנסי״ סאם הכניסה אותה והיא התיישבה לידה. סאם פתחה את האתר של האסירים ודחפה את המחשב לכיוון מאיה. ״את רוצה שאני אפרוץ לאתר של המשטרה? את יודעת כמה זה מסוכן? למה?״ היא שאלה בכעס.
״בבקשה מאיה, זה חשוב לי מאוד.״ סאם התחננה.
״לפחות תגידי לי למה״ מאיה אמרה והסתכלה עליה בשאלה.
סאם שתקה וחשבה מה להגיד. את האמת? לשקר?
״זה אח שלי, זה כל מה שאני יכולה להגיד כרגע.״ סאם אמרה בשקט.
״בבקשה״ היא הוסיפה.
״טוב נו…״ מאיה אמרה בייאוש.
״יש לך מזל שיש לך חברה גאונה״ היא הוסיפה. ״ואת חייבת לי״ אמרה.
״אין עליך״ סאם חייכה וחיבקה אותה בחוזקה.
היא ומייק החליטו לדחות את הנסיעה לרחוב הצינורות. עד שיתבהר מה קורה עם החלק של האסירים, אולי מיילס מסוכן?
כעבור שעה וחצי, סאם, בלי לשים לב, נרדמה.
״הצלחתי״ מאיה צעקה והעירה את סאם.
״יופי יופי, תראי לי״ סאם אמרה ישנה למחצה.
מה שנפתח להם היה ארכיון גדול של כל האסירים שהיו בכלא האמריקאי אי פעם.
תחפשי ׳מיילס ואלרי׳ סאם ביקשה ממאיה.
כעבור כמה דקות של חיפוש הן מצאו.
״הנה!״ ״שם-מיילס ואלרי. הורים- סיימון ואלרי ואלכסה מלין.״
אכלסה מלין. אמא של סאם, היא מעולם לא פגשה אותה, היא עזבה לפני שסאם חגגה יום הולדת שנתיים. היא זוכרת אותה רק מתמונה שהייתה לה. פעם אחת היא נתנה את התמונה לאדם, שישמור, וכשיגיע היום שהיא תיהיה מוכנה היא תיקח אותה בחזרה. באותו היום היא שנאה את אמא שלה, שעזבה אותה. אמא שלה הייתה חלק לא פתור הפאזל האינסופי שבחיים שלה.
״פשע- רצח״
רצח.
לסאם עלו דמעות בעינים. ״מאיה אני יכולה להמשיך מכאן לבד״ היא אמרה, נאבקת בדמעות. ״היי, סאם, גילית הרגע שאח שלך היה רוצח. אני לא עוזבת אותך״ היא אמרה ברכות וחיבקה את סאם.
״נרצח- סיימון ואלרי״ עכשיו היא טרקה את המחשב. היא לא רצתה לראות יותר. הכל ניהיה מטושטש מדמעות. היא הייתה כל כך מבולבלת, הכל מסביב הפך שחור, רק דמויות עולות ויורדות, מטושטשות. דמות אחת מביאה לה שמיכה, השנייה מים. היא מקיאה את המים. דמות אחרת מנקה את הקיא. ואז הכל נעלם.
לבסוף היא קמה, חושבת שהכל היה חלום.
אדיסון בדיוק נכנסה לחדר שלה.
״אוי, סאם מתוקה שלי, איזו הקלה.״ היא אמרה והיו דמעות בעיניה.
״כל כך דאגנו, היה לך חום 40 מעלות, כבר יומיים. רצינו לקחת אותך לבית חולים הבוקר, אם לא תתעוררי. אבל התעוררת. ואת בכלל לא חמה יותר, אוי כמה דאגתי מתוקה שלי״ היא חיבקה אותה.
״מאיה אמרה שראית משהו במחשב, היא לא הסכימה להגיד מה, לאחר מכן ניהיית חיוורת והתעלפת״ היא המשיכה.
״אני בסדר, באמת״ היא שיקרה. היא הרגישה נורא, הכי נורא שהרגישה אי פעם. מיילס. זה היה מיילס. הוא הרג את אבא שלהם. אבל למה? למה לעשות כזה דבר נורא? אוי אדם, למה אתה לא פה? כאב לה הראש, והיא הייתה מותשת.
״תנוחי קצת, אני אכין לך תה״ אדיסון אמרה ויצאה מהחדר.
סאם החליטה לעשות רשימה. רשימה של כל הפאזל הנוראי הזה שיש לה במוח.
׳רשימת הפאזל של סאם׳ היא כתבה.
למה מיילס רצח את אבא שלי?
איפה מיילס?
איפה אמא שלי?
איפה בעלה של אדיסון?
למה רודפים אחרי?
ולמטה בקטן היא הוסיפה – למה מייק הילד היחיד שאינו ג׳ינג׳י במשפחה הזו?
היא סיימה את הרשימה והתיישבה על המיטה בעייפות. הלוואי שהכל היה פשוט יותר.
״סאמי את לא מתה!״ שיינה צעקה וחיבקה את סאם. סאם צחקה קלות וזה גרם לה להשתעל.
תומאס חיבק אותה גם ושרלין ומייק נכנסו לחדר.
״סאמיייי״ שרלין צרחה וחיבקה אותה. סאם צחקה וחיבקה גם את מייק.
״אתם מתנהגים כאילו לא ראיתי אותכם שנים, הייתי חולה בסך הכל יומיים״ היא צחקה.
תומאס הלך לחבר, שיינה ואדיסון הלכו לעשות קניות ושרלין מייק וסאם ראו סרט בסלון .
״סאמי, מה ראית שם? במחשב?״ שרלין שאלה בחשש. השאלה גרמה לסאם שוב כאב ראש.
היא לא ענתה. היא לא רצתה. ״אני לא רוצה לדבר על זה״ היא לחשה והם הבינו.
מאוחר יותר באותו היום היא ומייק הכינו ארוחת ערב. ״מייק אנחנו חייבים לנסוע אליו״ היא אמרה ״וכמה שיותר מהר״.
״מה שהיה במחשב… זה היה קשור אליו?״ הוא שאל. הייתה דממה כמה דקות.
״כן״ היא ענתה ולא פירטה. הוא הבין שהיא לא רוצה לדבר על זה כנראה והפסיק לדבר על זה.
כמה ימים לאחר מכן הם נסעו לרחוב הצינורות. סאם ניסתה לשכנע אותו במשך שעות לנסוע, הוא לא הסכים עד שתבריא לגמרי, היא אמרה שאם הוא לא ייסע איתה היא תיסע לבד באוטובוס. הוא התייאש ואמר שעדיף שיהיה שם מישהו שישמור עליה והם נסעו.
״זה אמור להיות פה״ הוא אמר כשהגיעו לרחוב צדדי. הבתים שם היו רעועים ועניים. חוץ מבית אחד שהיה ענקי.
״הוא מנהל של מפעל קולה, אני מניחה שהוא יגור בבית הגדול״ היא אמרה והם עצרו שם. מייק דפק על הדלת.