אממ זו פעם ראשונה שאני מנסה אז סורי אם זה לא מועיל או סתם גרוע :)
שם: איימי רוזלין אורסיס
גיל: 16
מראה: לאיימי יש שער שטני בהיר וחלק לחלוטין (מאלה שנראים כמו משי, לא כמו קש) והיא שומרת עליו באורך הכתפיים ולרוב מפוזר. היא לא מאוד מטפחת אותו אבל בגלל שהוא מאוד חלק הוא לא נוטה להקשר ולכן נראה טוב גם אם היא לא מאוד משקיעה בסירוק שלו שזה מאוד נחמד כי לרוב אין לה רצון עז לסרק אותו (אלא אם היא מודאגת ואז היא מסרקת אותו בלי סוף ומשחקת איתו כי זה מעסיק אותה ומרגיע אותה).
הפנים שלה אובליות כמעט לחלוטין מה שנותן לה מראה רך ולא מאיים בכלל שרק מודגש בגלל אפה הקטן והישר וגבותיה הדקות שמתמרות בקשת שנותנת לה הבעה רכה של תמיהה. השפתיים שלה מעוצבות יפה אבל לא מושכות תשומת לב רבה בגלל צבען החיוור שדומה לצבע עורה, הן כנראה היו נראות מאוד יפה אם הייתה מורחת אודם אבל היא לא אוהבת להתעסק במראה שלה ולכן לרוב השפתיים שלה חיוורות ומושכות תשומת לב מעטה בלבד.
העור שלה בהיר ומנומש מהשמש, כך שהיא נראת קצת כמו ג'ינג'ית שטעתה בצבע השער.
העיניים שלה הן התו הכי בולט בפניה, הן שקדיות ודי גדולות. צבעם חום קרמל כהה שבאור שמש חזק אפשר לראות בו כתמים כהים יותר של צבע, כמו נקודות חן סביב האישון. היא לא מאפרת את עיניה אבל במקרה זה שלא כמו אם שפתיה זה לא פוגע כלל כי עיניה באופן טבעי מודגשות על ידי ריסיה העבים ולכן אין צורך במסקרה מלאכותית על מנת להדגיש אותם יותר.
הגובה של איימי ממוצע וכך גם המשקל שלה, היא ממש לא בעלת מבנה גוף של דוגמנית אבל גם המבנה העגלגל יותר שלה הוא נאה למדי.
לרוב היא לובשת מכנסי ג'ינס (ארוכים או קצרים לפי עונה) וחולצות טי צבעוניות עם כיתובים מצחיקים אבל שהיא רוצה להתארגן יפה היא לובשת גם שמלות אווריריות ויחסית פשוטות שמעוד הולמות את הגזרה שלה ולא גורמות לה להרגיש מטופשת (שמלות עם מלמלה לעומת זאת מגרדות לה מאוד והיא מרגישה בהן כמו פודל מפונפן).
אופי: איימי צוחקת בקלות ובאופן כללי היא נערה אופטימית ועליזה. היא לא מאוד מסודרת ויש לה נטיה קבוע לשכוח איפה שמה דבר זה או אחר אבל בגלל שהיא מעדיפה להתייחס להכל באופטימיות ובחיוך גם שהיא שוכחת דבר מה (דבר שקורה לא מעט בכלל) היא לרוב תמציאה בדיחה על זה ותעביר את הבעיה בזה שהיא תהפוך אותה למצחיקה או מטופשת.
הנטיה הזו אכן חמודה למדי אבל היא מסתירה מאחוריה אמת די כואבת כי אולי איימי מציגה גישה אופטימית ושמחה ובאמת על פני השטח היא נערה עליזה וטובת לבב אבל מתחת לפני השטח בפינות החשוכות של מוחה – אלה שאליהן היא מעדיפה לא לגשת – מסתתרת איימי קצת אחרת, איימי פחות עליזה ושמחה והרבה יותר דכאונית. אבל בואו נעזוב את האיימי הזו, מקומה בעבר ולא בהווה שבו קיימת רק איימי העליזה שצוחקת מהיותה מפוזרת ובלגנסטית.
איימי באמת מאוד בלגניסטית, היא לא מצליחה למצוא שום דבר אם משהו במקרה מסדר לה את החדר, היא חייבת את הבלאגן המאורגן שלה בשביל להצליח למצוא משהו. היא גם מבולגנת לחלוטין בראש, זאת אומרת, שהיא הסטריוטיפ של הפרעת קשב וריכוז, איימי קופצת מנושא לנושא כל כך מהר שלפעמים היא לא מצליחה לעקוב (היי חתול!).
מלבד הקופצנות המסויימת שנובעת מהפרעת הקשב והריכוז איימי היא בן אדם רגוע, הכוונה שהיא לא מתעצבנת בקלות בכלל, ממש קשה לגרום לה לאבד את הסבלנות עם מישהו והיא כמעט אף פעם לא צועקת. למען האמת, איימי פוחדת מצעקות, היא מנסה להסתיר את זה בבדיחות אבל אם מתחילים לצעוק סביבה היא מנסה להעלם לתוך האדמה בערך…
היא לא רק פוחדת רק מצעקות לאיימי יש גם בעיה אמיתית גם עם מקומות סגורים וחושך, הם מזכירים לה דברים שהיא מנסה בכוח לשכוח ולכן אם רוצים לגרום לה ממש לחרדה האופציה הכי טובה היא לכלוא אותה בארון חשוך, למזלה, מרבית האנשים השפויים לא כולאים אנשים בארונות קטנים וחשוכים ולכן הבעיה הלא מאוד קלה שלה לא מופיעה לעיתים קרובות.
רקע: איימי נולדה כבת שניה למשפחתה אחרי שנים ארוכות שלא היה להם ילד ותמיד הייתה הכי צעירה אבל שלא כמו במרבית הסיפורים זה שהיא הייתה בת הזקונים לא שיחק לטובתה, ממש לא. ההורים שלה בהנחה שאחיה הגדול ניקולס שמבוגר מאיימי בשלוש עשרה שנה יוכל לדאוג לילדה נהגו להשאיר אותה איתו לפרקי זמן ארוכים שבהם הם עבדו או עסקו בכל פעילות אחרת שלא כללה להתעסק בבת הקטנה שלהם.
בהתחלה זה לא היה רע בכלל וניקולס אהב את אחותו הקטנה ושמח לבלות איתה את אחרי הצהריים. הוא היה לוקח אותה לטיולים ארוכים שבהם הוא סיפר לה אגדות על פיות שהמציא במקום והצחיק אותה בחיקויים של מוריו בבית הספר אבל אם הזמן הוא התבגר וממש לא רצה לבלות את כל אחרי הצהריים שלו עם אחותו כי בכל זאת מי רוצה להיות בבית שכל החברים משחקים במגרש?
בהתחלה הוא ניסה לקחת את איימי איתו אבל זה התגלה כרעיון רע מאוד (משחק כדורגל שאחותך הקטנה בת השלוש כרוכה אחריה הוא משחק מאוד לא מוצלח בעיקר שהיא ילדה דברנית ושמאוד רוצה להשתתף בכל דבר בעיקר אם אומרים לה שהוא של גדולים). היא פשוט הפריעה כל הזמן וגם הביך אותו להסתובב עם ילדה קטנה כל הזמן.
הפיתרון הבא שלו – להשאיר את איימי בבית – התגלה כלא מוצלח באותה מידה. איימי כידוע היא היפראקטיבית וקופצנית ובילדות שלה זה אפילו היה יותר גרוע ולכן להשאיר אותה לבד בבית היה מתכון לאסון ולהמון המון בלגן כי הילדה הקטנה הצליחה להזיק בכל כך הרבה צורות, ציורים בטוש על הקירות, הפיכת כל הכיסאות לטירה וזריקת הכריות מהספה על הרצפה (לזה לא היה הסבר).
שניקולס חזר באותו יום – במזל לפני ההורים – הוא היה צריך לנקות כל כך הרבה שהוא זעם על איימי ואמר שהיא ילדה בלתי נסבלת. איימי שלא הבינה מה היא עשתה כל כך נורא שאחיה האוהב זועם עליה ככה ברחה לחדר שלה והסתתרה מתחת לשמיכה בזמן שניקולס ניקה. שההורים של השניים חזרו הבייתה הם לא הבינו למה איימי שתמיד שמחה שהגיעו לא יורדת למטה, ניקולס לא ענה כי הוא לא רצה שהורים ידעו שהשאיר את אחותו בבית לבד ולכן אמר שהיא מרגישה לא טוב.
הניסיון הבא של ניקולס פגע באיימי אבל היה אפקטיבי, הוא לא יכל להשאיר אותה בבית לבד כי הילדה נכנסה לצרות בכישרון יוצא מן הכלל ולכן הוא לכד אותה בארון המצעים שבמסדרון של הבית. בהתחלה איימי נהנתה מהמשחק והמציאה לעצמה סיפורים כדי להעביר את הזמן אבל ככל שנקפו השעות היא התחילה להרגיש חרדה ודמעות זלגו על פניה. ככה ניקולס מצא אותה, עם שבילים של דמעות מתייבשים על לחייה אבל הבית היה מסודר והוא יכל לשחק עם חברים אז הוא החליט שקצת דמעות מילדה קטנה זה לא כל כך נורא.
הוא עשה את זה כל יום במשך שנה ואיימי פיתחה חרדה קשה ממקומות סגורים וחשוכים אבל היא לא אמרה כלום ולא התנגדה לניקולס כי היא האמינה באח הגדול שלה וציפתה שהוא תמיד ידאג לה אז היא הניחה שאולי היא לא נהנת ופוחדת אבל זה חשוב שהיא תעשה מה שהוא אומר.
הכליאות בארון נגמרו באחת כשאמא שלה גילתה על הנושא. יום אחד האם הרגישה מעט לא טוב ולכן חזרה הביתה מוקדם. היא ציפתה למצוא את שני האחים בסלון משחקים יחד אבל במקום זה היא מצאה בית ריק. די מבולבלת היא שוטטה בין החדרים בחיפוש אחר ילדיה עד שקולות בכי רכים מארון המצעים משכו את תשומת ליבה. היא פתחה את הארון ולהפתעתה וזעמה מצאה שם את ילדתה הקטנה מקורבלת כמו חתלתול.
האם כמובן מיד הוציאה את איימי מהארון והושיבה אותה ליד השולחן עם כוס שוקו חם. היא התחילה לחקור את ביתה על איך מצאה את עצמה בארון ואיימי בוכה ומייבבת סיפרה לה שניקולס אמר לה שהיא ילדה רעה והיא חייבת להשאר בארון עד שהוא יחזור.
האמא זעמה והייתה מזועזעת אבל לא נתנה לאיימי לראות את זה, במקום זה היא השכיבה אותה במיטה וחיכתה שתרדם ורק אז ירדה למטה לחכות לניקולס. לצערה של איימי היא התעוררה דקות מעטות לפני שניקולס חזר וירדה למטה לחפש את אמא ולכן היא הייתה עדה לצרחות של אמא כשניקולס עדיין סמוק ממשחק הכדורגל נכנס בדלת. זה היה וויכוח מר ונוראי שהסתכם בזה שניקולס נשלח לפנימייה צבאית רחוק מהבית ואמא שלה עברה לעבוד חצי משרה בשביל להשאר עם איימי אחרי שהיא חוזרת מהגן.
השנים הבאות עברו על איימי כמו שעברו על כל הילדים בגילה, היא התחילה כיתה א' ולמדה קרוא וכתוב ואז המשיכה ללמוד כשהמקצעות החזקים שלה היו ההומנים (מתמטיקה היה הסיוט הלא נסבל של לימודיה).
אחיה אם אתם מתעניינים סיים את הפנימייה הצבאית והתגייס ישר לצבא, הוא לעולם לא מבקר יותר בבית ולאיימי אין שום קשר אליו.
פחדים: חושך, מקומות סגורים, צעקות.
תגובות (4)
הכוונה שלך היא לכתוב טופס דמות בתגובה?
כן , בתגובה
אממ זו פעם ראשונה שאני מנסה אז סורי אם זה לא מועיל או סתם גרוע :)
שם: איימי רוזלין אורסיס
גיל: 16
מראה: לאיימי יש שער שטני בהיר וחלק לחלוטין (מאלה שנראים כמו משי, לא כמו קש) והיא שומרת עליו באורך הכתפיים ולרוב מפוזר. היא לא מאוד מטפחת אותו אבל בגלל שהוא מאוד חלק הוא לא נוטה להקשר ולכן נראה טוב גם אם היא לא מאוד משקיעה בסירוק שלו שזה מאוד נחמד כי לרוב אין לה רצון עז לסרק אותו (אלא אם היא מודאגת ואז היא מסרקת אותו בלי סוף ומשחקת איתו כי זה מעסיק אותה ומרגיע אותה).
הפנים שלה אובליות כמעט לחלוטין מה שנותן לה מראה רך ולא מאיים בכלל שרק מודגש בגלל אפה הקטן והישר וגבותיה הדקות שמתמרות בקשת שנותנת לה הבעה רכה של תמיהה. השפתיים שלה מעוצבות יפה אבל לא מושכות תשומת לב רבה בגלל צבען החיוור שדומה לצבע עורה, הן כנראה היו נראות מאוד יפה אם הייתה מורחת אודם אבל היא לא אוהבת להתעסק במראה שלה ולכן לרוב השפתיים שלה חיוורות ומושכות תשומת לב מעטה בלבד.
העור שלה בהיר ומנומש מהשמש, כך שהיא נראת קצת כמו ג'ינג'ית שטעתה בצבע השער.
העיניים שלה הן התו הכי בולט בפניה, הן שקדיות ודי גדולות. צבעם חום קרמל כהה שבאור שמש חזק אפשר לראות בו כתמים כהים יותר של צבע, כמו נקודות חן סביב האישון. היא לא מאפרת את עיניה אבל במקרה זה שלא כמו אם שפתיה זה לא פוגע כלל כי עיניה באופן טבעי מודגשות על ידי ריסיה העבים ולכן אין צורך במסקרה מלאכותית על מנת להדגיש אותם יותר.
הגובה של איימי ממוצע וכך גם המשקל שלה, היא ממש לא בעלת מבנה גוף של דוגמנית אבל גם המבנה העגלגל יותר שלה הוא נאה למדי.
לרוב היא לובשת מכנסי ג'ינס (ארוכים או קצרים לפי עונה) וחולצות טי צבעוניות עם כיתובים מצחיקים אבל שהיא רוצה להתארגן יפה היא לובשת גם שמלות אווריריות ויחסית פשוטות שמעוד הולמות את הגזרה שלה ולא גורמות לה להרגיש מטופשת (שמלות עם מלמלה לעומת זאת מגרדות לה מאוד והיא מרגישה בהן כמו פודל מפונפן).
אופי: איימי צוחקת בקלות ובאופן כללי היא נערה אופטימית ועליזה. היא לא מאוד מסודרת ויש לה נטיה קבוע לשכוח איפה שמה דבר זה או אחר אבל בגלל שהיא מעדיפה להתייחס להכל באופטימיות ובחיוך גם שהיא שוכחת דבר מה (דבר שקורה לא מעט בכלל) היא לרוב תמציאה בדיחה על זה ותעביר את הבעיה בזה שהיא תהפוך אותה למצחיקה או מטופשת.
הנטיה הזו אכן חמודה למדי אבל היא מסתירה מאחוריה אמת די כואבת כי אולי איימי מציגה גישה אופטימית ושמחה ובאמת על פני השטח היא נערה עליזה וטובת לבב אבל מתחת לפני השטח בפינות החשוכות של מוחה – אלה שאליהן היא מעדיפה לא לגשת – מסתתרת איימי קצת אחרת, איימי פחות עליזה ושמחה והרבה יותר דכאונית. אבל בואו נעזוב את האיימי הזו, מקומה בעבר ולא בהווה שבו קיימת רק איימי העליזה שצוחקת מהיותה מפוזרת ובלגנסטית.
איימי באמת מאוד בלגניסטית, היא לא מצליחה למצוא שום דבר אם משהו במקרה מסדר לה את החדר, היא חייבת את הבלאגן המאורגן שלה בשביל להצליח למצוא משהו. היא גם מבולגנת לחלוטין בראש, זאת אומרת, שהיא הסטריוטיפ של הפרעת קשב וריכוז, איימי קופצת מנושא לנושא כל כך מהר שלפעמים היא לא מצליחה לעקוב (היי חתול!).
מלבד הקופצנות המסויימת שנובעת מהפרעת הקשב והריכוז איימי היא בן אדם רגוע, הכוונה שהיא לא מתעצבנת בקלות בכלל, ממש קשה לגרום לה לאבד את הסבלנות עם מישהו והיא כמעט אף פעם לא צועקת. למען האמת, איימי פוחדת מצעקות, היא מנסה להסתיר את זה בבדיחות אבל אם מתחילים לצעוק סביבה היא מנסה להעלם לתוך האדמה בערך…
היא לא רק פוחדת רק מצעקות לאיימי יש גם בעיה אמיתית גם עם מקומות סגורים וחושך, הם מזכירים לה דברים שהיא מנסה בכוח לשכוח ולכן אם רוצים לגרום לה ממש לחרדה האופציה הכי טובה היא לכלוא אותה בארון חשוך, למזלה, מרבית האנשים השפויים לא כולאים אנשים בארונות קטנים וחשוכים ולכן הבעיה הלא מאוד קלה שלה לא מופיעה לעיתים קרובות.
רקע: איימי נולדה כבת שניה למשפחתה אחרי שנים ארוכות שלא היה להם ילד ותמיד הייתה הכי צעירה אבל שלא כמו במרבית הסיפורים זה שהיא הייתה בת הזקונים לא שיחק לטובתה, ממש לא. ההורים שלה בהנחה שאחיה הגדול ניקולס שמבוגר מאיימי בשלוש עשרה שנה יוכל לדאוג לילדה נהגו להשאיר אותה איתו לפרקי זמן ארוכים שבהם הם עבדו או עסקו בכל פעילות אחרת שלא כללה להתעסק בבת הקטנה שלהם.
בהתחלה זה לא היה רע בכלל וניקולס אהב את אחותו הקטנה ושמח לבלות איתה את אחרי הצהריים. הוא היה לוקח אותה לטיולים ארוכים שבהם הוא סיפר לה אגדות על פיות שהמציא במקום והצחיק אותה בחיקויים של מוריו בבית הספר אבל אם הזמן הוא התבגר וממש לא רצה לבלות את כל אחרי הצהריים שלו עם אחותו כי בכל זאת מי רוצה להיות בבית שכל החברים משחקים במגרש?
בהתחלה הוא ניסה לקחת את איימי איתו אבל זה התגלה כרעיון רע מאוד (משחק כדורגל שאחותך הקטנה בת השלוש כרוכה אחריה הוא משחק מאוד לא מוצלח בעיקר שהיא ילדה דברנית ושמאוד רוצה להשתתף בכל דבר בעיקר אם אומרים לה שהוא של גדולים). היא פשוט הפריעה כל הזמן וגם הביך אותו להסתובב עם ילדה קטנה כל הזמן.
הפיתרון הבא שלו – להשאיר את איימי בבית – התגלה כלא מוצלח באותה מידה. איימי כידוע היא היפראקטיבית וקופצנית ובילדות שלה זה אפילו היה יותר גרוע ולכן להשאיר אותה לבד בבית היה מתכון לאסון ולהמון המון בלגן כי הילדה הקטנה הצליחה להזיק בכל כך הרבה צורות, ציורים בטוש על הקירות, הפיכת כל הכיסאות לטירה וזריקת הכריות מהספה על הרצפה (לזה לא היה הסבר).
שניקולס חזר באותו יום – במזל לפני ההורים – הוא היה צריך לנקות כל כך הרבה שהוא זעם על איימי ואמר שהיא ילדה בלתי נסבלת. איימי שלא הבינה מה היא עשתה כל כך נורא שאחיה האוהב זועם עליה ככה ברחה לחדר שלה והסתתרה מתחת לשמיכה בזמן שניקולס ניקה. שההורים של השניים חזרו הבייתה הם לא הבינו למה איימי שתמיד שמחה שהגיעו לא יורדת למטה, ניקולס לא ענה כי הוא לא רצה שהורים ידעו שהשאיר את אחותו בבית לבד ולכן אמר שהיא מרגישה לא טוב.
הניסיון הבא של ניקולס פגע באיימי אבל היה אפקטיבי, הוא לא יכל להשאיר אותה בבית לבד כי הילדה נכנסה לצרות בכישרון יוצא מן הכלל ולכן הוא לכד אותה בארון המצעים שבמסדרון של הבית. בהתחלה איימי נהנתה מהמשחק והמציאה לעצמה סיפורים כדי להעביר את הזמן אבל ככל שנקפו השעות היא התחילה להרגיש חרדה ודמעות זלגו על פניה. ככה ניקולס מצא אותה, עם שבילים של דמעות מתייבשים על לחייה אבל הבית היה מסודר והוא יכל לשחק עם חברים אז הוא החליט שקצת דמעות מילדה קטנה זה לא כל כך נורא.
הוא עשה את זה כל יום במשך שנה ואיימי פיתחה חרדה קשה ממקומות סגורים וחשוכים אבל היא לא אמרה כלום ולא התנגדה לניקולס כי היא האמינה באח הגדול שלה וציפתה שהוא תמיד ידאג לה אז היא הניחה שאולי היא לא נהנת ופוחדת אבל זה חשוב שהיא תעשה מה שהוא אומר.
הכליאות בארון נגמרו באחת כשאמא שלה גילתה על הנושא. יום אחד האם הרגישה מעט לא טוב ולכן חזרה הביתה מוקדם. היא ציפתה למצוא את שני האחים בסלון משחקים יחד אבל במקום זה היא מצאה בית ריק. די מבולבלת היא שוטטה בין החדרים בחיפוש אחר ילדיה עד שקולות בכי רכים מארון המצעים משכו את תשומת ליבה. היא פתחה את הארון ולהפתעתה וזעמה מצאה שם את ילדתה הקטנה מקורבלת כמו חתלתול.
האם כמובן מיד הוציאה את איימי מהארון והושיבה אותה ליד השולחן עם כוס שוקו חם. היא התחילה לחקור את ביתה על איך מצאה את עצמה בארון ואיימי בוכה ומייבבת סיפרה לה שניקולס אמר לה שהיא ילדה רעה והיא חייבת להשאר בארון עד שהוא יחזור.
האמא זעמה והייתה מזועזעת אבל לא נתנה לאיימי לראות את זה, במקום זה היא השכיבה אותה במיטה וחיכתה שתרדם ורק אז ירדה למטה לחכות לניקולס. לצערה של איימי היא התעוררה דקות מעטות לפני שניקולס חזר וירדה למטה לחפש את אמא ולכן היא הייתה עדה לצרחות של אמא כשניקולס עדיין סמוק ממשחק הכדורגל נכנס בדלת. זה היה וויכוח מר ונוראי שהסתכם בזה שניקולס נשלח לפנימייה צבאית רחוק מהבית ואמא שלה עברה לעבוד חצי משרה בשביל להשאר עם איימי אחרי שהיא חוזרת מהגן.
השנים הבאות עברו על איימי כמו שעברו על כל הילדים בגילה, היא התחילה כיתה א' ולמדה קרוא וכתוב ואז המשיכה ללמוד כשהמקצעות החזקים שלה היו ההומנים (מתמטיקה היה הסיוט הלא נסבל של לימודיה).
אחיה אם אתם מתעניינים סיים את הפנימייה הצבאית והתגייס ישר לצבא, הוא לעולם לא מבקר יותר בבית ולאיימי אין שום קשר אליו.
פחדים: חושך, מקומות סגורים, צעקות.
תודה על הדמות . אוסיף אותה לסיפור.