לעולם לא להגיד לעולם לא – פרק 2

כשהגענו למקום שבו הייתי אמור להתראיין, הייתי צריך לשבת על ספה לבנה ולענות על שאלות – רגיל, נכון?
רק שהפעם, באמת הצלחתי לעשות פדיחות לעצמי.
"שלום מירנדה! מה קורה?" אמרתי.
"מירנדה?… ג'סטין… לא קוראים לי מירנדה…" אמרה המראיינת.
"סליחה, סיסי, מה נישמע?" אמרתי.
"סיסי? ג'סטין, מאיפה אתה ממציא לי את השמות האלה?" היא שאלה.
"אני מצטער שרה…" אמרתי.
"שרה? ג'סטין!" היא אמרה.
"לא, 'ג'סטין' זה השם שלי." אמרתי.
היא התחילה לצחוק, "מה מצחיק?" שאלתי.
אז הקהל צחק עליי, "תודה לכם על ה-'תמיכה' וה'הבנה'." אמרתי מסמיק.
לאחר שהמראיינת נרגעה קצת, היא אמרה, "סליחה ג'ס, בוא נתחיל…".
"כן, גם אני חושב ככה…" אמרתי.
"טוב, אז השאלה הבאה היא שאלה שנבחרה על ידי הקהל לפני שבאת." היא אמרה.
"אני מוכן, כל עוד אין לזה שום קשר לשום שיר שלי…" אמרתי.
"טוב, השאלה שעולה הרבה היא האם אתה באמת אוהב את סלנה גומז?" אמרה המראיינת.
הבטתי בעיניה, וקפאתי במקומי.
סלנה… סלנה זה נושא באמת מסובך מאוד…
אני אוהב אותה – אבל בתור ידידה.
אנחנו לא באמת חברים, ובנינו, כל השקר הזה, לטובתה.
היא הבחינה בכך שלאט – לאט אני מתעלה עליה בפרסום, אז הסוכן שלה שילם לי כדי שאני אעמיד פנים שאני והיא חברים.
היא שמחה מהרעיון – אני לא ממש.
"ג'סטין? אתה אוהב אותה או לא?" היא שאלה.
"מחבב." אמרתי.
"מה זאת אומרת?" היא שאלה.
"ממתי את לא יודעת לדבר אנגלית, רינה?" אמרתי.
"אתה שוב מתחיל? השם שלי זה לא רינה…" אמרה המראיינת.
"אז מה השם שלך?! שיגעת אותי!" אמרתי.
"לולה מרסיי ג'רי נסקו מר נדו על מאיה." היא אמרה.
"עכשיו אני אתנהג כמו מעריצה שלי: אלוקים אדירים!" אמרתי.
"לא ענית לי על השאלה…" היא אמרה.
"כי…" אמרתי.
"כי מה?" היא שאלה.
"כי התשובה המלאה – מיד אחרי הפרסומות!" אלתרתי.
ידעתי שזה לא ייגמר טוב, אבל כשאין ברירה – אין ברירה.
לולה סימנה לצלמים לצאת לפרסומות.
"אני צמא, אני הולך לשתות…" אמרתי.
"טוב," אמרה אמא, "אבל לשתות מים, כן?!" היא אמרה.
"ברור." אמרתי.
בצעדים רגילים יצאתי מן האולפן, וכשאף אחד לא הסתכל, "דפקתי ריצה" וברחתי משם.
כן, ידעתי שאני הולך לקבל בראש אחרי זה, כן, ידעתי.
אבל… אני תמיד חוטף צעקות, איכשהו, אז מה כבר יש לי להפסיד?
כמו מטורף רצתי, אז הגעתי למסלול שפונה לשני כיוונים שונים, כמו האות T.
הסתכלתי לצד ימין, היו שם קבוצת בנות.
"דפוק!" אמרתי לעצמי וניסיתי לפנות לצד השני בלי שישימו לב אליי.
אבל קל לזהות אותי, לצערי.
הבנות האלה רצו אחריי, ולא הרפו לרגע.
"תחשוב ג'סטין!" אמרתי לעצמי בקול רם.
"מה?" אמרו הבנות ההן.
"סליחה, אני שוב חושב בקול רם…" אמרתי מחייך וממשיך לרוץ.
אז, בדיוק כמו בסרטים, נכנסתי לפנייה של חניון בזמן שהן המשיכו לרוץ ישר.
"פיו!" אמרתי מנגב את זיעתי.
"ג'סטין?" נשמע קול.
הסתכלתי מאחורי, מולי עמדה נערה יפה, אולי הכי יפה שיש, בעלת עיניים כחולות, שיער בצבע חום-שוקולד, עור בהיר, היא הייתה רזה, עם קול צלול.
"את יכולה לקרוא לי ג'ס…" אמרתי כמו שיכור ולאחר מכן נשכתי את שפתיי.