לנשק אחת מהמעמד הגבוה פרק 1 חלק 2

ג'ן קפאה. הוריה עמדו בדלת. הם הביטו בי, אמרתי: "אני עליתי לרכבת… בתחנה האחרונה. אני מעמיד פנים שאני אלה מהרחוב, ואני מעליב אותה כמו ההם." אמא שלה אמרה: "אוקיי.. אם תרצה, תוכל להיכנס אצלנו למקלחת, כי התאים החדשים נמצאים בטיזנאבי…" וצחקה. לקחתי את החליפה והדברים וחייכתי חיוך מזוייף. נכנסתי למקלחת וטרקתי את הדלת. שמעתי את קולה של ג'ן לוחש: "תתקלח באמת, שיחשבו שאתה שייך…" הדלקתי את זרם המים. יש לי 2 אפשרויות- לבלוט ולהיזרק בתחנה שאני לא מכיר, או… להשתייך ולהישאר כאן. נכנסתי מהר למים החמים
-כעבור 2 דקות-
הוריה של ג'ן הלכו לחדר האוכל. ג'ן סירקה לי את השיער במיוחדות כדי שיתאים לחליפה המפוארת. היא הייתה שקטה ולא כל כך חייכנית כמו תמיד. אחר כך היא התיישבה ממולי, ואמרה: "תנסה להתאים לשאר התנהגות הבנים כן, בסדר, ג'ייק?" "אוו, דובשנית שלי!!" חזרתי לאותו מקום שבו התחבאתי ממקודם מג'ייקוב. זה היה קולו שקרא לג'ן. "מוכנה??" שאל ג'ייקוב. היא ענתה לו: "כן, רק תן לי ללכת לשירותים להתאפר קצת…." היא פתחה את הדלת (התחבאתי בשירותים) היא כתבה באודם על נייר הטואלט: "תלך למועדון שנמצא בקרון השלישי. תהיה אך ורק בריקודים, תתמזג." היא יצאה. "בוא נלך…" היא אמרה. היא טרקה את הדלת ואז שרר שקט. יצאתי מהשירותים, והלכתי לעבר המועדון. הכל היה מפואר! כל הצעירים רקדו ככה חפיף, כמו שאני אוהב! לקחתי מיץ תפוזים ושתיתי. הרגשתי שיכור פתאום. ואז נשמעו צעקות! ג'ן הייתה ברצפה. ג'ייקוב לא נראה, אני חושב שהוא הלך לשירותים. ג'ן הייתה ללא הכרה. היא לא נשמה. אם לא הייתי מקשיב בשיעורי ההחייאה בלימודים לא יכולתי לנסות. לקחתי נשימה עמוקה. "מ-מה קרה..?" היא שאלה. הנשמתי אותה. "אוו… השניים מאוהבים!" אמרה מישהי מקהל הנערים והנערות. אמרתי כשאני מסמיק: "ל-לא! אני רק ניסיתי…" "לגנוב לי אותה!" אמר ג'ייקוב. ג'ן התיישבה. היא ניחה את אצבעותיה על שפתיה והסמיקה לגמרי. "ג'ייקוב, זה יצא מהקשרו!!" היא צעקה. פניו של ג'ייקוב היו אדומות מכעס, והוא לקח מהבר סכין. "ככה, לא תגנוב לי עוד פעם את הבחורה." הרמתי את ידיי להגנה, ושמעתי צעקה: "ג'ייקוב, לא!!" ג'ן דחפה אותי, חטפתי מכה הגונה בראשי. היא הייתה מדממת, היא הייתה על הרצפה. קמתי והרמתי אותה, התחלתי לרוץ לעבר המרפאה ברכבת. הרכבת עצרה בתחנה הקרובה ביותר, וג'ן הלכה לבית החולים. אני ממתין שהיא תצא, אני רוצה לדעת מה קרה. על הידיים שלי היה הדם שלה, שזלג עליהן בזמן שרצתי למרפאה כשהיא על ידיי. ואז נפתחה הדלת. אמה של ג'ן אמרה: "בבקשה כנס." היא יצאה. ג'ן הייתה על המיטה, היא ישנה. ציפיתי לראות אותה מחייכת כמו תמיד, אבל היא הייתה רדומה. רציתי לתת לה נשיקה, כ"כ רציתי לנשק אותה.. כי היא טובת לב, לא כמו ג'ייקוב. ג'ייקוב נכנס לחדר. הוא אמר בשקט: "אם היא תתעורר, תגיד לה… שאני מצטער על אתמול!" "אתה… מצטער?" שאלתי. הוא ענה: "הממ, כן. א-אבל, זה לא יקרה שוב." ויצא. היא פקחה עיניים. ראיתי שהיא עדיין קצת מבולבלת. שאלתי: "ג'ן… את בסדר?" היא הביטה בי, וחייכה. היא חיבקה אותי והתחילה לבכות מאושר. "אני שמחה שאתה הראשון שראיתי עכשיו כשפקחתי עיניים…" זה היה מפתה לעשות סיום מפואר לרגע שאני אנשק אותה, אבל לא. זה מוקדם… מוקדם מדי (: