למרות הכל ~ הקדמה ~

הקדמה
הבטתי במראה ובחנתי את גופי שכוסה בפיסות בד קטנות.
סידרתי את חזיית הפושאפ שלי ופיזרתי את שיערי.
"אבישג הולכ… מה את עושה?" שמעתי קול קורא מהדלת.
הפניתי את מבטי בבהלה וראיתי את אביאל אחי הגדול עומד שם עם ידו על עיניו
"אביאל עוף מפה!" צעקתי עליו.
"רק רציתי להגיד לך שהולכים. ושתתלבשי" הוא אמר וסגר את הדלת.
נאנחתי בזעם והרדתי את השורט וגופיית הבטן הקצרה מגופי ותחבתי אותם לתחתית הארון.
לבשתי את החצאית הג'ינס הארוכה והמוכרת וחולצה לבנה ארוכה.
אספתי את שיערי לקוקו והבטתי בעצמי.
נאנחנתי בייאוש.
אני שונאת את איך שאני נראית.
"אני מוכנה" קראתי כשירדתי במדרגות.
"קחי את נועם ונתנאל. ואל תתלבשי ככה שוב" אביאל אמר לי.
גלגלתי את עיניי והרמתי את אחי התינוק נועם ביד אחת וביד השני אחזתי בידו של נתנאל.
"אליאור יוצאים!" צעקתי לכיוון המדרגות.
"אני בא" הוא קרא כשרץ למטה וסידר את כיפתו על ראשו.
" קדימה פריאל אבא ואמא מחכים" אביאל צעק.
"אני באה אין צורך לצעוק" אמרה פריאל בקול הרך האופייני לה.
"היי אבישוגי" היא אמרה ונשקה ללחיי.
"היי מותק" אמרתי וחייכתי אליה.
"יאללה כולם לאוטו!" אביאל צעק ופתח את הדלת.
"אתה לא צריך לצעוק אביאלי כולנו שומעים אותך" אמרה פריאל והתרוממה על קצות אצבעותיה כדי לנשק אותו.
"לכי כבר גמדה" הוא אמר ובלגן את שיערה בחביבות.
הובלתי את נתנאל ויצאתי החוצה היישר אל תוך המיני וואן.
"פריאל תחגרי את אחים שלך" הסתובבתי אל פריאל מהמושב הקדמי.
"אבל החגורה לא נסגרת" היא אמר ונאבקה בחגורה של כיסא התינוק שבתוכו נועם.
"תלחצי חזק יותר" אמרתי וסובבתי את גופי קדימה.
"הצלחתי!" היא קראה בהתרגשות.
הסתכלתי על אביאל וראיתי את העצב והעייפות בפניו.
"אנחנו נעבור את זה" אמרתי ושמתי את ידי על ידו שהייתה על מוט ההילוכים.
"אני יודע" הוא נאנח והחל לנסוע אל עבר בית החולים.