למי להקשיב?ללב או לראש? – פרק 1
יום חמישי בשבוע , התעוררתי אל בוקר גשום וקר .
קמתי ממיטתי,נכנסת למקלחת חמה ונעימה,כשסיימתי צחצחתי את שיניי,והלכתי לעבר חדרי.
פתחתי את ארון חדרי בוחרת לי את הבגדים שאלבש..
שלפתי מארוני טרנינג אדידס ורוד לבן שיחמם את גופי מהקור , מגפיים מלאות בצמר שיחמם את רגליי , כובע צמר ,ושמתי את אודם ורוד עדיין על שפתיי .
ירדתי אל המטבח,אכלתי את האוכל שאמי השאירה לי,וקיבלתי הודעה מאופיר .
'שתי דקות אצלך,צאי בחוץ'.
יצאתי מחוץ לביתי,ואופיר חיכה לי במכוניתו. התיישבתי במושב הקדמי שליד אופיר,ונשקתי לו את הלחי בעת כניסתי.
נקודת מבט אופיר ~
היא יצאה,יפה כרגיל … כל כך יפה! , כל כך כוסית!!
היא עלתה אל המכונית והתיישבה לידי,ונישקה אותי בלחי,חבל לא בפה.
טוב אופיר,סתום ת'פה , שחכת שמדובר פה בידידה שלך ?
נקודת מבט מאי ~
אחרי כמה דקות,הגענו לבית הספר והלכנו אל הכתה.
התקדמנו אל עבר הכתה בלי להחליף אף לא מילה,עד שנתקעתי בילד.
'היי כוסית' אמר לי הילד שבו נתקעתי .
'ביי' עניתי,מנסה להראות קשוחה, קשה להשגה.
'למה ביי יפה שלי?' אמר, התקרב אל גופי ותפס במותניי.
'שחרר ממנה' אופיר התערב .
'למה מה תעשה?' שאל הילד,והתקרב לעבר אופיר.
ראיתי שאופיר מתחיל להתעצבן,וניסיתי להרגיע את הרוחות.
'לך מפה' צעקתי על הילד שנתקע בי.
'סתמי כלבה קטנה' ענה לי ,בעודו מתקרב אל שפתיי.
תוך שנייה , ראיתי את הילד על הרצפה,שהאף שלו מטפטף דם.
'מה עובר עלייך לעזאזל?' צעקתי על אופיר,מבטי השתנה למבט כועס.
'הוא מקלל אותך,ואת שותקת כמו מטומטמת' הרים את טון הדיבור שלו.
'אולי אני באמת מטומטמת,אבל לא בגלל ששתקתי,בגלל שיש לי ידיד חרא כמוך!' אמרתי עצבנית והסתובבתי ללכת . מה אמרתי עכשיו לידיד הכי טוב שלי ? זה שתמיד לצידי שאני צריכה אותו ? זה שאני אוהבת אפילו יותר מאת עצמי ?
ידו מושכת בידי,מונעת ממני ללכת.
'אני מנסה להגן עלייך,ואת עוד צועקת עליי? את חרא ילדה! אני שונא אותך,ואת האופי המגעיל שיש בך!' אמר לי אופיר,כבר מטון גבוה שהפך לצעקה. עיניי התאפקו שלא להוציא את הדמעות שעמדו על קציהן,מאיימות לגלוש… המשפט 'אני שונא אותך,ואת האופי המגעיל שבך!' עובר לי בראש,במרתון שלא מספיק. יופי מאי,גאה בעצמך ? הדמעות שאיימו לצאת פרצו להן.
ראיתי את אופל מולי פתאום,לא מבינה מאיפה היא קפצה.
'מה קרה לך?' שאל אופל מובהלת ולא מבינה.
התחלתי לספר לה את כל הסיפור,והיא ניסתה לנחם ולנחם מה שלא כל כך הלך לה.
'הוא הידיד הכי טוב שלך,אתם תדברו על זה,ותחזרו לדבר' היא אמרה,המשפט שבאמת ציפיתי שהכי יקרה.
עברנו ליד המחששה,ראיתי אותו יושב,צוחק לו עם החברים שלו,שעוד שלוש בחורות מקיפות אותו מכל הכיוונים,ומתנשקות איתו כל אחת בתורה. ממש תור כניסה לגן חיות.
נעמדתי מול המחששה,קופאת ומסתכלת על אופיר . התחושה שעברה בי באותה הרגע,הייתה קנאה.. התמלאתי קנאה,הדמעות שהפסיקו לכמה דקות חזרו להרטיב את פניי,ועוד יותר כואב שאני לא יכולה לדבר איתו! כי עכשיו הוא שונא אותי!!
נקודת מבט אופיר ~
ראיתי את מאי עומדת ומסתכלת עליי,כשלידה אופל, בשוק . בעצם היא לא כל כך הייתה בשוק,היא כבר יודעת שאני סטוציונר .
עיניה של מאי התמלאו בדמעות, כאב לי לראות אותה בוכה,את היפה שלי בוכה…בגללי . אבל אני לא יכול לדבר איתה , היא בטח שונאת אותי .
נקודת מבט מאי ~
ניגבתי את הדמעות מפניי ומעיניי,ונכנסתי אל תוך המחששה.
'אני צריכה לדבר איתך' אמרתי.
'אין לנו על מה לדבר' ענה לי בקשיחות,וסימן לי עם היד להסתלק.
לא וויתרתי , המשכתי לנסות! אני לא אאבד אותו בגלל ריב קטן מסכן , אבל מה אכפת לי כל כך לאבד אותו ? אני מתחילה לאהוב אותו ?
משכתי אותו מידו לעבר המקלט שהיה קרוב למחששה.
'דברי זריז' הוא אמר והאיץ בי להזדרז.
בלי הרבה מילים,ומחשבות נישקתי אותו.
תגובות (3)
כן חחח באמת מהר מידי , אבל נחמד אהבתי:)
אהבתי מאוד, מחכה להמשך
תמשיכיייי