תגיד לי למה

"אתה יכול להגיד שעזבת, אתה יכול להגיד שהלכת, אתה יכול להגיד שאתה שונא אותי.
אבל בשבילי זה לא נכון. אתה תמיד נשאר לצידי ולא אכפת לי אם אתה לא רוצה שאני אתקרב אלייך. אז, פשוט, אני אחשוב עלייך מרחוק.

אני זוכרת איך הסתובבתי וחיפשתי אותך. היית לבוש כמו ג'נטלמן.
חולצה שחורה מכופתרת עניבה, חגורה, ג'ינס, אני לא יודעת למה הערצת אותי ואמרת שתעשה בשבילי הכל ושאתה אוהב אותי, ואז זה נגמר.
אני זוכרת את הבל פיך. כשישבנו שנינו על הספסל, לבד, נוף צבעוני של פרחים יפהפיים, אווירה טובה, התקרבנו לאט אחד לשני ואז קירבנו את שפתינו זה לזו. הנשיקה. היא גם הייתה כלום?! איך שהלכת הלב שלי נשבר לאלפי חתיכות, את השברים האלו דחפתי לכיסי שהתמלא שברים; של עצב, של שמחה, של הכל. ועכשיו גם אהבה. שנגמרה.

הייתי רוצה שתגיד לי למה.
למה שתקת? למה אחרי הנשיקה הלכת ולא חזרת? ולמה חשבתי שאתה באמת אוהב אותי.
אני כותבת לך, אדוארד, שתדע, בבקשה, תענה לי. למה"

אדוארד ישב בחדרו על מיטתו, וקרא פתק.
"מה זה?" שאלה אליסה, אשתו. "כלום" מלמל ודחף את הפתק לכיס.