למה שנאה יכולה להוביל…- פרק 2

"מותק אם הייתי מדבר עלייך היית יודעת" אמר
"אולי ישלך משהו להסתיר שלא ידענו" החזרתי
"מה? שאת סנובית? הו הנה לא הסתרתי את זה" אמר והתחיל לגחך
"שמוק"
"מעצבנת"
"דביל"
"סתומה"
ואז…
————————–
ראיתי את ליאן מתקדמת לכיתה בהליכה הרגילה והמרושלת שלה ואז כמו כל בוקר צועקת "בוקר טוב" ואני מחזירה לה "לכבשה וגם לדוב"
אבל כנראה שדניאל החליט לעצבן אותי כשהוא אמר לי "למה אמרת לעצמך בוקר טוב. חתיכת דבה" והתחיל לצחוק. בהתחלה לא קלטתי אבל מי שהספיקה כבר לקלוט הייתה ליאן והתחילה לריב איתו

"בואנה שלא תעז לדבר עלייה ככה למה אני ייתן לך כזה בוקס שאתה בחיים לא תישכח אותו"
"ליאן אני יוותר על התענוג"
"שמעתי שאתה בקטע של להציק לאנשים, אתה יודע יש כזה דבר שהגלגל מסתובב אני בטוחה ששמעת על זה"
"אמממממ לא"
"אז הנה עכשיו אתה שומע"
"שומע כן מתחייס לא"
"אני שמחה שאתה שמח אבל אני יהיה עד יותר שמחה אם תתחייס למה שאמרתי כי אם זה יהיה בהפתעה זה יהיה יותר כואב"
"אז את רוצה שיהיה לי פחות כואב. תמיד ידעתי שיש לך רגשות אליי"
"טוב מה אתה רצה ממני שיש לי רגשות כלכך חזקים אלייך" ליאן אמרה והתקרבה אליו כלכך קרוב
"ידעתי" אמר בפרצוף מתנשא
"רגשות של שנאה"אמרה ונתנה לו סטירה חזקה כלכך שאפילו שמעו את ההדף
"ליאן לכי תזדייני" אמר בכעס והלך מהכיתה
"לא איתך זה בטוח" צעקה לו

האמת אני וליאן היינו כמו אש ומים. היא האש ואני המים. היא תמיד הייתה הרושעת שביננו ואני השקטה בגלל זה הסתדרנו כלכך טוב (ואנחנו חברות מהגן)

"שיזהר במילים שלו חתיכת זבל"ליאן אמרה
"אני לא קלטתי בהתחלה. אוף אני לא יכולה לסבול אותוו"
"תראי בהפסקה מה אני עושה לחתיכת זין הזה"
"נו לא צריך. עשית מספיק" אמרתי
"אדל. שקט. לפני. שאני. יתעצבן.עלייך.בגלל.מה.שאמרת"
"טוב בסדר שתקתי"
———————————————-
הפסקה

"איפה המכוער הזה"ליאן אמרה נסערת "או הנה מצאתי"
התקדמנו שנינו עד שראינו……