"למה זה הזמן שמתיימר תמיד לפתור את הכל " פרק 1 + הקדמה

זה היה לילה ללא ירח, חושך מוחלט וגשם כבד הרוחות היו חזקות והקור נכנס לעצמותיי והקפיא אותי. מידי פעם שמעתי רעם חזק וגועש שגרם לי להתקפל בזמן שעמדתי וחיכיתי בתחנת אוטובוס.
הייתי לבד בתחנה והנחתי שגם אף אחד לא יהיה באוטובוס, הרי למה שמישהו יעלה לאוטובוס שהולך למושב הכי נידח בישראל בשלוש לפנות בוקר ?

" קו 561 למושב אילונים "
עליתי לאוטובוס חוץ מהנהג לא היה שם אף אחד, בדיוק כמו שצפיתי.
אחריי בערך שתי תחנות עלה לאוטובוס גבר לבוש בשחור עם קפוצ'ון המכסה את פניו על ראשו
אני זוכרת שהורדתי מיד את ראשי משום שפחדתי להסתכל לכיוונו. הוא התיישב מושב מאחוריי והרגשתי את מבטו צורב בגב שלי במשך כל הנסיעה, הסתכלתי מחוץ לחלון וקיוויתי שהוא ירד או שאגיע כבר לתחנה מחוץ למושב. כך או כך, העיקר שייעלם.
ירדתי בתחנה וראיתי שגם האיש המיסתורי ירד בתחנה שלי. התחלתי ללכת מהר ושמתי לב שהוא עוקב אחריי, בשביל להגיע לבית שלי צריך לעבור בכמה רחובות וגם בגן שעשועים קטן, בכל זאת אנחנו מושב קטן אין כל כך לאן ללכת או לברוח מפה.
שהגעתי פארק שמעתי את הקול שלו מאחורי
" תעצרי," הוא אמר, יותר נכון ציווה עליי המשכתי ללכת יותר מהר שנייה מלרוץ לכיוון הבית
" תעצרי אמרתי לך." שמעתי אותו מאחוריי ותוך שנייה הרגשתי את היד שלו על הכתף שלי,שיט.
עצמתי את עיניי ועצרתי.
"יופי ילדה טובה ," אמר הרגשתי את הידיים שלי מתחילות לרעוד כאשר העביר את היד שלו לכיוון החזה שלי
" עכשיו את תקשיבי לי, את תביאי לי את הכסף שנמצא בארנק בתיק שלך או שקרו דברים הרבה יותר נוראיים."
"אין לי כסף " אמרתי בחצי בטחון חצי לחישה
" אל תשקרי לי ! " צעק והעביר את ידו לאיבר שלי והחדיר את אצבעותיו
צעקתי והוא סתם את הפה שלי
" אל תתנגדי לי!" הוא שלף מהכיס שלו סכין קטנה והצמיד אותה לגרון שלי כאשר משך אותי לרחוב חשוך.

כן , הוא אנס אותי שם וחתך לי חתך עמוק בבטן שנשאר עד היום אני גם חושבת שהוא בסוף מצא כסף בתיק שלי וברח. כל זה קרה לפני 4 שנים ואני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול.
קוראים לי רותם ואני בת 16
מאז האונס הורים שלי החליטו שנעבור לעיר הגדולה בסך הכל לא רע פה אבל אני מעדיפה את החיים במושב, כולם מכירים את כולם, בעיר יש תחושה של צביעות וצפונבוניות.
מאז הרבה דברים בחיים שלי השתנו, השיער הקצר שלי היום כבר מגיע לי עד סוף הגב בשביל להסתיר את הגוף שלי. אני לא עצרתי את עצמי מלשמוח בחיים ולהכיר אנשים מה שכן קשה לי להיות לבד או לסמוך על אנשים.
זאת התחלה של השנה הראשונה שלי בתיכון והחלטתי לבקר במושב הקודם שלי עם ההורים שלי.