למה דווקא אבא שלי מיליונר?! (פרק 33) =)

ולפתע שמעתי צעקה : "רוני אני אוהב אותך" לא ידעתי מימי זה אבל הקול שלו היה נישמע לי מוכר.
פיתאום ניפתחה הדלת והנער ניכנס הוא לקח מטפחת וכיסה לי את העניים
"למה?" שאלתי
"ככה" אמר הנער
"ככה זאת לא תשבה" עניתי
"אל תשחקי איתי מישחקים" אמר הנער
שתקתי ולא הוצאתי מילה.
הנער שיחרר לי את הרגליים והידיים.
"קומי אני מעביר אותך למקום אחר" אמר הנער
קמתי.
הנער החזיק בזרועותיו ולקח אותי לחדר שונה.
"ילדה מתי שאני אצא את תוכלי להוריד את כיסוי העניים לא ליפני שאני יוצא" אמר הנער
"טוב" אמרתי בפחד
הנער עמד ליסגור את הדלת ולצאת ואני הורדתי את כיסוי העניים ולפתע ראיתי את דן!! (דן זה הנער)
מה לא יכול להיות חשבתי לעצמי.
איך יכול להיות שדן יעשה לי כזה דבר.
בכל גופי עברה צמרמורת ופני היו חיורות לא ידעתי מה לעשות אני משוחררת רק העניים שלי מחוסות.
שיחררתי את הקשר של המטפחת וניסיתי ליפתוח את הדלת אך היא הייתה נעולה.
היתישבתי על הריצפה והתחלתי לבכות מה עשיתי רע ? שהוא עושה לי דבר כזה זה הוא אשם הוא זה שלא האמין לי ולא בטח בי מה הוא רוצה עכשיו להרוג אותי שיהרוג. חשבתי לעצמי.
התחלתי לבעוט בדלת ולבכות שוב ואז נשמעה צעקה: "רוני אני אוהב אותך"
מי זה הפעם זה בטוח לא דן. חשבתי לעצמי המשכתי לבעוט שוב ושוב.
עד שהדלת נפתחה. ונחשו מי ניכנס…. דן כן דן ניכנס.
"איך פתחת את כיסוי העניים?" שאל דן
"מה זה משנה עכשיו שאני יודעת שזה אתה עשיתה לי את זה זה אתה שעימתה אלי עם סכין איך יכולתה?"
דן שתק ולא עונה.
"תענה לי איך יכולתה?" צעקתי כאשר דמעות זולגות מעני וכולי רועדת
"הבן הדם הכי חשוב לי פגע בי אתה היחיד שיכולתי ליסמוך עליך" אמרתי
דן שתק.
"מטומטם דפוק איך יכולתי לאהוב אותך ביכלל" צעקתי כאשר אני בוכה
דן היתקרב אלי וניסה לתת לי חיבוק.
"אל תיתקרב אלי ביכלל עכשיו תשחרר אותי שמעתה?" צעקתי
דן קשר לי את הידיים ואת הרגליים והושיב אותי על כיסא. ונתן לי חיבוק לא יכולתי להיתנגד כי הייתי קשורה.
"זוז מימני אל תיתקרב אלי תשחרר אותי" צעקתי
"די רוני אני מיצטער" אמר דן
"מיצטער תגיד למשטרה רק עכשיו אני מבינה שאתה בן אדם כולכך תת-רמה " אמרתי
"אני לא תת-רמה אני אוהב אותך וזאת הדרך היחידה שלי להחזיר אותך אלי" אמר דן
"גם עם יעימו אלי אני לא אחזור אליך" אמרתי
"די רוני אני אוהב אותך" אמר דן
"אם אתה אוהב אותי תשחרר אותי" אמרתי
דן לקח סכין והתחיל לחתוך את הקשרים של החבלים ולשחרר אותי.
"אני משחרר אותך בתנאי אחד" אמר דן
"מה התנאי?" שאלתי
"שאת לא תספרי כול מה שקרה כאן את תעשי כאילו שחכת הכול" אמר דן
"מבטיחה עכשיו תשחרר אותי" אמרתי
"אני מדביק לך מדבקה על הרגל שלא תוכלי להוציא בחיים זאת מצלמה קטנה אם אני יראה שאת מגלה למישהוא אני הארוג את אבא שלך" אמר דן
"לא ידעתי שאתה כזה" אמרתי
"אני לא כזה" אמר דן
"אה כן? אם הייתה אוהב אותי באמת לא הייתה עושה לי כזה דבר" אמרתי
דן לקח מדבקה קטנה והדביק לי אותה לרגל כולי רעדתי כאשר הוא נגע בי.
"את משוחררת רק תיזכרי שני דברים אחד שאני רואה הכול ושני שאני אוהב אותך" אמר דן
הוא החזיק בי חזק ונתן לי חיבוק (שאני ממש לא רציתי)
דן פתח את הדלת ושיחרר אותי רצתי בכול כוחי ליפני שהוא היתחרט לאכסניה.