למה דווקא אבא שלי מיליונר?! (פרק 25) =)

הלכתי לשולחן והיתישבתי
התחלתי לאכול
"אמ… את רוני?" שאל ילד שעבר לידי
"כן כן זאת אני" אמרתי וציחקקתי
"יואוו רוני"
"חחח…. אני בסך הכול בת של מיליונר לא מפורסמת." אמרתי
והמשכתי לאכול \סיימתי לאכול והמשכתי להיסתובב.
ואז ראיתי ילד שניראה לי מוכר.
היסתכלי טוב טוב ואז ראיתי את דן .
הוא ניראה לי עצוב כזה כאילו הוא בכה אבל לא הלכתי ליראות מה קרה לא יכולתי אחרי כול הריב שלנו
"לא רוני את לא יכולה ללכת די תעצרי" שאמרתי לעצמי.
ואז שמתי לב שהוא קלט אותי ועשיתי את עצמי מדברת בפלפון כזה והמשכתי ללכת.
ניכנסתי לעוד ועוד חניות וקניתי מלאההה בגדים
ויצאתי מהקניון חיכיתי ללימוזינה ובזמן שאני מחכה אני קולטת נער בערך בגיל שלי 15 או 16 יושב על המידרכה ובוכה הוא הייה ניראה עני . היסתכלתי אליו וירדו לי דמעות היתקרבתי אליו לאט לאט ושאלתי
"היי אני רוני " אמרתי
"אני יודע " אמר
"איך" שאלתי
"זאת את המיליונרית…" אמר כאשר אני קוטעת את דבריו.
"טוב די כבר אני לא מיליונרית זה אבא שלי וזה שאני מיליונרית לא מוריד מימני אתה צריך עזרה?" שאלתי
"לא" אמר
היתקופפתי אל הכובע שהייה לידו והנחתי 150 ש"ח והלכתי לקיוון הלימוזינה .
"לא לא חכי תודה רוני" אמר הנער
"בבקשה" חיייכתי
"תודה רוני אני לא אשכח אותך" אמר הנער
"מה שימך " שאלתי
"דור טוב דור אני חייבת ללכת מקווה ליפגוש אותך שוב בי" אמרתי כאשר אני ניכנסת ללימוזינה.
נסעתי עם הנהג והגענו הביתה הייה כבר 10 וחצי ככה. ניכנסתי לבית ועליתי ישר לקומה ה שלישית לחדר שלי.
ניכנסתי לחדר ושמתי את השקיות בצד על שהעוזרת תבוא לקפל לי. ניכנסתי למיטה והיתכסתי בסמיכה.
וחשבתי: מעניין למה דן בכה מה קרה לו?! (אבל לא היתקשרתי לא יכולתי.)
אולי אני יתקשר אל אור מחר ואקבע איתו הוא ניראה לי חמוד היוא ניראה בן 17 ככה.
המשכתי לחשוב עד שנירדמתיי…
-בוקר-
קמתי מהמיטה והלכתי למיקלחת ציחצחתי שיניים וירדתי לקומה ה ראשונה לחדר אוכל.
היתישבתי והמשרתת הגישה לי טוסט וסלט. סייימתי לאכול ועליתי לחדר.
לקחתי את הפלפון והיתקשרתי ל דן לא יכולתי כבר.
"הו" אמרתי
"הלו" השיב דן
"דן לא היתקשרתי כדי לדבר על מה שהייה אלה לישאול אותך למה בכיתה אתמול בקניון" אמרתי
"כאילו שאת לא יודעת למה." השיב דן
"לא לא אני לא יודעת" אמרתי
"מיזה הילד הזה שדיברת איתו והוא נתן לך תמספר שלו מי זה אה?"
"לא עיניינך" אמרתי
"בטח שזה עיניין שלי רק אתמול כעסת אלי ואת כבר הולכת לחפש לך חבר חדש."
"דן אם כול הכבוד פגשתי אותו בקניון ולי אין כמוך מיליון חברים לי יש רק אותך ואת רב אני לא חייבת לך כלום" אמרתי
"אז את ניפרדת מימני ככה אחרי כול מה שעברנו?" שאל דן
"אתה זה שגרם לי לעשות את זה אתה לא בוטח בי לא סומך אלי לא מאמין לי זה נקרא חבר.?" שאלתי
"נכון לא הייתי בסדר ביקשתי סליחה"אמר דן
"טוב דן די אין לי כוח המשכתי עלאה כן אנחנו ניפרדים ככה כי ככה זה יצא מיצטערת אבל זהו" אמרתי
"טוב אנחנו ניפרדים זה אומר שאנחנו ביכלל לא נדבר ראו שנישאר ידידים?" שאל דן
"נישאר ידידים " אמרתי
"טוב אז זה אומר שאם אני הציא לך ללכת לסרט את תסכימי?" שאל דן
"אני ואתה לבד לא" אמרתי
"טוב " אמר דן
"טוב טוב טוב ביי אני חייבת לנתק יש לי יום ארוך" אמרתי
"את ניפגשת עם אור?" שאל דן
"אולי" עניתי
"טוב בי" אמר דן
"בי" עניתי
ניתקתי את השיחה.
וחשבתי: אם את אוהבת את דן זה למה את ניפרדת מימנו למה למה להיות כזאת דפוקה ליפעמיים.
הפסקתי לחשוב והחלטתי להיתקשר אל אור.