למה דווקא אבא שלי מיליונר?! (פרק 23) =)

"לא דן די נימאס לי לשקר ולעשות הכול בישבילך ואחרי זה לחזור בוכה לכאן די תהייה עם רב ותעזוב אותי" אמרתי כאשר אני פולטת דברים שאני לא צריכה לאגיד!
"להיות עם רב כאילו חבר שלה או ידיד למה את מיתכוונת רוני" אמר בטון של חוקר
"להיות חבר שלה" אמרתי בעצבנות
"חבר שלה אי בסך הכול ידיד שלה מי אמר לך כזאת שטות" שאל דן
ואז הייתה שתיקה אני לא עניתי ודן שתק ביחד איתי
לא ידעתי מה לעשות לספר לו שרב אוהבת אותו והיא שיקרה לו או שפשוט לשקר שוב.
"רוני תעני לי מי אמר לך שטות כזאת?" אמר דן בהיסטריה.
"ככה זה נראה אם אתה מאמין לה כנראה שיש בניכם משהוא לא שמתה לב שהיא תמיד רוצה להיות איתך מתי שאני נמצאת?" אמרתי בתמימות.
"רוני אין ביני לבין רב כלום! והיא ידידה שלי רוני אנחנו המון ביחד אם את חושבת ככה אני באמת לא יודע מה הולך לך בראש" אמר דן.
"טוב דן מתי שתיפקח את העניים ותבין שרב מנסה להפריד בינינו תתקשר אלי ולבנתיים אני לא רוצה שום קשר איתך" אמרתי בעצבנות.
"נו רוני די די כבר זה לא מה שאת חושבת" אמר דן
"נכון זה לא מה שאני חושבת אני חושבת שרב אוהבת אותך" אמרתי
"נו די רוני זה לא נכון" צעק לי דן
"טוב אני לא רוצה לבזבז את הזמן שלי לא חסר לי מה לעשות בי"
ניתקתי את הפלפון וקמתי מהמיטה חשבתי שאם אני הלך לקניון לעשות שופינג זה יעזור .
החלפתי בגדים שמתי גופים בצבע טורקיז ושורט קצרצר ונעל עקב לבנה.
יירדתי לקומת הכניסה והלכתי לאבא שלי.
"אבא אני צריכה כסף אני רוצה ללכת לקנות בגדים"
אבא הוציא מהכיס את כרטיס האשראי ונתן לי.
"תודה אבא איך אתה מרגיש?" שאלתי
"הרבה יותר טוב" ענה בחיוך
"טוב אני חייבת ללכת תודה בי" אמרתי
"אל תחזרי יותר מידי מאוחר כבר 7 בערב" צעק אבי מחדרו
"טוב" עניתי
יצאתי מהבית והנהג של הלימוזינה הלבנה לקח אותי לקניון של העיר.
יצאתי מהלימוזינה וכולם היסתכלו עלי ראיתי פפרצי מצלמים ועוד כמה אנשים שואלים "איך זה להיות עם אבא מיליונר?"

לא עניתי וניכנסתי לקניון בזריזות.