למה אני פה?? – פרק 2

בלי לחשוב פעמיים התקדמתי לעברם, בדרך דחפתי את כל הילדים חסרי התועלת שבמקום לעשות משהו עמדו שם ועודדו מישהו בשם אור, אני מנחשת שזה הערס הזה שמרביץ לילד החלש והמסכן.
"היי, מה אתה חושב שאתה עושה?" צעקתי עליו.
כולם הביטו בי והוא הסתובב אליי.
"אני חושב שאני עושה מה שבאלי" חיקה אותי וכולם צחקו.
"אתה יודע, אני מתה על אנשים כמוך עם ביטחון בשמיים , אבל מה…הולך על קטנים אבל לא מעיז לריב עם מישהו בגודל שלך" אמרתי לו בהתגרות.
"שמעי כפרה, לא יודע מי את ומה את רוצה, אז זדייני לי מהעיניים" אמר עצבני. הוא היה שזוף, שיער חום בהיר, שרירי, עיניים ירוקות, עגיל בגבה ובאוזניים , הוא נראה טוב, אבל כמו שאמרתי…ערס.
"שמע כפרה, לא הולכת להזדיין לך מהעיניים על שתעזוב אותו" חיקיתי אותו גם וראיתי את כל התלמידים מעלים גיחוכים ומחייכים.
"עזבתי" אמר בחיוך ועזב את הילד שנפל על הרצפה.
כולם התחילו לצחוק.
"לא ניראלי שיש עוד מה לראות פה" אמרתי להם ועזרתי לו לקום.
"תודה" אמר לי.
"ונועם, פעם הבאה כדאי לך להכין לי את השיעורים בזמן" איים ערס הזה.
גלגלתי את עיני, שונאת ערסים שחושבים שהם מינימום בראד פיט.
"למה הוא הרביץ לך?" שאלתי את נועם שהראה לי את הדרך לכיתה שלי, הוא שנה מתחתיי..
"זה בסדר,זה אור..אני רגיל אליו, זה מתחילת שנה ככה" ענה בשקט.
"מה תחילת שנה,הלימודים התחילו רק לפני שבועיים" אמרתי.
"שבועיים זה ככה"ענה, הבטתי בו, הוא היה חנון כזה..אני שונאת להודות בזה אבל אני דיי מבינה למה אור הרביץ לו,
"איזה בצפר דפוק" נאנחתי.
"טוב..זאת הכיתה שלך" אמר.
"כן..הבנתי את זה, אני רומי" אמרתי לו בחיוך.
"טוב, אם תרצי לדבר בהפסקה, אני אהיה במעבדה" אמר בחיוך.
"אממ..אוקיי" מה לעזאזל הוא עושה במעבדה בהפסקהההה??
נכנסתי לכיתה, ונועה בדיוק נכנסה.
"רומייי, בואי שבי ליידי אני יושבת לבד" צרחה.
חייכתי מעט והתיישבתי לידה.
"ראיתי איך הראת לאור, לא ידעתי שיש לך ביצים אחותי" אמרה לי מצחקקת.
"שונאת ערסים כמוהו" עניתי.
אני חייבת להסביר משהו, אני ההפך הגמור מכל מה שהולך בבצפר הזה.
מזחית..איכסס, רק אנגלית.
עגילים, בקושי שתיים יש לי.
קללות? חוץ מביץ', כלום..[טוב נוו אולי אני קצת מגזימה]
שתיה, בחיים לא!
סיגריה?? פחחח מי שיתקרב אליי עם סיגריה ימצא את מותו!
שונאת את מה שהולך פה, ברחובות גרתי במקום עם אנשים כמוני, היו לי את החברות שהבינו אותי.
אפילו לא נתקלתי בערסים שיש שם, כולם ידעו מי אני, כולם שם הכירו אותי, אומנם הייתי שם רק שנה,אבל אהבתי להיות שם…כי הייתי רחוקה מכל הבולשיט הזה של החיים, עשיתי מה שבאלי מתי שבאלי…
המורה נכנסה לכיתה, היא הייתה גבוהה , רזה ומתולתלת.
"שקטט כולםם" צרחה על הכיתה.
"הוו את בטח רומי" אמרה לפתע בחיוך שראתה אותי.
"כן" אמרתי קצרות.
"נעים מאוד, אני מקווה שתתאקלמי מהר, ועכשיו כולם, להוציא מחברות ספרות" אמרה.
אחריי שעתיים ספרות הייתה הפסקה.
"בואי אני אראה לך את הבצפר" אמרה לי נועה.
היא הראתה לי את הבצפר והכירה לי את חברות שלה, הן ממש חמודות.
קוראים להן נוי , נטלי, אגם ורותם.
"טוב שמעו, היום יש מסיבה לבן, אתם באות כן?" שאלה רותם שנייה לפני שכולם התפזרו הביתה.
"לא ניראלי, אני לא ממש בקטע של מסיבות" אמרה לי.
לא מעשנת, לא שותה ולא רוקדת, אין לי מה לעשות במסיבות..
"מזה לא באה, חמודה זה תל אביב, אם לא תלכי למסיבה מה את שווה בכלל?" שאלה נוי ונתנה לי מכה קטנה בכתף.
"לא יודעת..לא מתאים לי" אמרתי.
"מה ? נוו מה יש לך רומי, ברור שאת באה" אמרה נועה.
"טוב טוב.." אמרתי, נהיה שם כמה דקות ונלך, מה כבר יכול להיות.
יופייי, ניפגש בערב.." הן אמרו בהתרגשות.
אני ונועה עלינו על האוטובוס ותוך רבע שעה הייתי כבר בבית.
לא היה אף אחד בבית, כניראה אמא שלי בראיון הזה שלה..
נכנסתי לפייסבוק, היו לי מלא התראות של חברות וידידים מרחובות..לקח לי שעתיים לענות לכולם..
היו לי גם מלא בקשות חברות של ילדים שפגשתי ביום בבצפר, אפילו כאלה שלא ראיתי ממש הכרתי שלחו לי בקשה.
הלכתי להביא לי קולה מהמקרר וכשחזרתי הייתה לי עוד בקשת חברות…ונחשו ממי?
אור.
אם אני לא אאשר אני אצא מסכנה, לא שממש אכפת לי..אבל בכל זאת אישרתי.
לא עברה דקה והוא כבר שלח הודעה..