למה אני עדיין אוהבת אותך?! ♥- פרק 4

רגע, מה?!
למה היא שואלת דבר כזה?!
רגע.. יכול להיות שהיא יודעת?
העפתי מבט שואל ברייצ'ל- סיפרת על זה למישהו?
היא הרימה גבה כאילו- את באמת שואלת אותי את זה?
השבתי לה במבט סליחה.
עכשיו לדאוג לגבי מייקל.
העפתי בו מבט, תופסת אותו מסתכל בו.
זה לקח שנייה. הוא הבין מה אני רוצה ממנו.
לא. אמרתי לו במבט.
"לא." הוא שיקר.
תודה. הנעתי את השפתיים שלו אליו.
אני עשיתי לך טובה, את יכולה לעשות לי גם? הוא שאל אותי במבט.
בלית ברירה הנעתי את ראשי קלות, כדי שיבין שכן.
הפעם הוא אמר לי תודה עם השפתיים שלו.
הפנתי את המבט שלי בחזרה אל כולם, מקווה שאף אחד לא הבחין בחילופי המבטים שלנו.
התקשורת הזאת של בלי דיבור, הזכירה לי שוב את המצב שלנו לפני שנה. כשעוד היינו ביחד, הבנו אחד את השני כל הזמן. מה עובר עליו, איך הוא מרגיש, מה הוא אומר.
זה מעולם לא קרה לי עם ג'ייסון.
"אני הולכת להביא לנו שתייה וחטיפים מהמטבח." אמרתי, הולכת על כל תירוץ שיעזור לי השתחרר מהחדר הזה.
"תביאי לי קולה!"
"ונסטי!"
"תות בננה!"
"והרבה במבה!"
"וצ'יפס!" כולם צעקו לעברי כשקמתי.
"עוד משהו?!" שאלתי בציניות.
"כן! תביא גם גלידה!" שרה צעקה.
הוצאתי לה לשון.
"טוב אז מי בא לעזור לי? אתם יודעים עם כל כך הרבה דברים שהאדונים פה רוצים!" אמרתי בציניות.
פתאום כולם השתתקו.
"נו?!" זירזתי אותם.
"אני יבוא." מייקל אמר במין רטינה. "בכל זאת אני החדש פה, אני צריך להתחבב על כולם." הוא אמר וחייך.
לא. למה?
"או! סוף, סוף מישהו אציל!" אמרתי.
"יאללה לכי!" כולם צעקו.
אני ומייקל יצאנו מהחדר.
"שתייה וחטיפים?" הוא שאל כשהתחלנו להתקדם למטבח.
"תודה." אמרתי לו, בלי להתייחס למה שהוא אמר.
"אין בעיה." הוא אמר, והתקדמנו בשתיקה.
"ברטה!" צעקתי לטבחית הראשית וחברה של אמא שלי, אז היא מכירה אותי טוב, שסיפקה לי ולרייצ'ל כל מיני חטיפים שנה שעברה, כשנכנסתי למטבח.
"איזבל! התגעגעתי!" היא התקדמה אלי.
"גם אני." אמרתי ונתתי לה חיבוק.
"אז, יש לך במקרה משהו בשבילי?" שאלתי.
"אז ניצול במלוא מובן המילה מה?" היא שאלה.
"כולם אצלי ואצל רייצ'ל בחדר, והם דורשים אוכל, אז באתי אלייך." אמרתי בחיוך.
היא נעלמה לשנייה.
ויצאה עם קולה, נסטי, במבה וצ'יפס.
מי שרצה גלידה ותות בננה יתמודד.
"תודה." אמרתי לה. "אני יחזור לנצל אותך עוד קצת בהמשך השנה." אמרתי לה בחיוך.
"בסוף אני יפסיק!" היא איימה עליי.
"לא!! כל מה שתירצי!" אמרתי לה.
"שבוע בלי להיכנס למטבח." היא אמרה.
"יומיים." התמקחתי.
"ארבעה." היא אמרה.
"שלושה?"
"סגרנו." היא אמרה.
היא נתנה לי הכל ונתתי את השתייה למייקל והשארתי את החטיפים אצלי.
"נתראה עוד שלושה ימים!" צעקתי אליה כשיצאנו.
מייקל הרים אלי גבה כשיצאנו.
"מה?" שאלתי.
"מה הלך עכשיו במטבח.
"אה, זה.. ברטה היא חברה של אמא שלי, והייתי פה שנה שעברה. ולפני שנתיים." הסברתי.
התקדמנו קצת.
נעצרתי. נעצרתי כשכבר ראינו את הדלת של החדר שלי.
"מה רצית?" שאלתי.
"לגבי הטובה?" הוא שאל.
הנהנתי.
הוא נעמד מולי, ככה שהייתי חייבת להסתכל לו בעיניים.
"נו?" שאלתי בהרמת גבה.
"הכל?" הוא שאל.
"לא הכל, דברים אפשריים." אמרתי בחוסר סבלנות.
"סבלנות אף פעם לא הייתה תכונה חזקה אצלך מה?" הוא שאל.
"כנראה שלו, נו?" שאלתי.
"תסתכלי לי בעיניים, ותגידי שאת לא אוהבת אותי יותר."