למה אני עדיין אוהבת אותך?! ♥- פרק 2

היא הנהנה בעצבות.
"את רצינית?!" שאלתי עדיין בשוק.
"איך אפשר לא להיות רצינית בקשר לדבר כזה?!" היא שאלה בכעס.
"אני כל כך מצטערת בשבילך!" אמרתי. "את יודעת שצ'ייס חשוב גם לי. הוא כמעט כמו האח שאין לי." אמרתי וחיבקתי אותה. "אבל איך אפשר לקבל גידול סרטני בגיל שבע עשרה?" שאלתי.
"בגלל כל הסיגריות שהוא עישן, הוא חטף סרטן ריאות." היא אמרה והעיניים שלה התמלאו בדמעות. "אבל הבחנו את זה מוקדם אז יכול להיות שהם יצילו אותו."
"שלא תחשבי ככה! ברור שהם יצילו אותו!" אמרתי, וניסיתי לעודד אותה, אבל ידעתי שבמקרה כזה עדיף פשוט לשתוק, ורק להיות שם איתה. להסיח את דעתה.
"בואי נעלה." אמרתי כשהאוטובוס הגיע.
כשהתיישבנו היא שאלה אותי מה אני יעשה עם מייקל.
משכתי בכתפיי ואמרתי שאני יתעלם.
"קל להגיד קשה לעשות." היא אמרה כשאמרתי לה שאני יתעלם.
בסוף היא נרדמה. ואני לא רציתי להשתתף בכל מה שהלך באוטובוס אז שמתי אוזניות והדלקתי את האייפון שלי, ושמעתי שירים.
שירים תמיד מרגיעים אותי, במיוחד כשאני שרה אותם, אבל לא יכולתי לשיר באמצע האוטובוס אז רק שמעתי אותם.
פתאום שמעתי את השיר של אבריל לאבין 'when you gone' והוא הזכיר לי את מייקל אז כיביתי את המוזיקה, וניסיתי גם אני להירדם.
"איזבל! קומי הגענו." רייצ'ל העירה אותי.
אז כן נרדמתי בסוף, קמתי ולקחתי עם רייצ'ל את המזוודות ונכנסנו לבית הספר לחפש את הרשימות ולבדוק איזה חדר אנחנו.
לפני שהספקנו להגיע לרשימות, שרה הופיעה, חברה שלנו משנה שעברה, והודיעה לנו שאנחנו יחד בחדר.
"צפוי." רייצ'ל אמרה. מנסה להסתיר את נימת הקול העצובה שבקולה בגלל צ'ייס.
"בטח זכרו אתכן משנה שעברה, עם המהומה שעשיתן כשגיליתן שאתן לא ביחד." שרה אמרה וצחקה.
"מן הסתם," אמרתי וגיכחתי, "אז עם מי את נתקעת?" שאלתי.
"עם קורי." היא עיקמה פרצוף.
"לא דיברת איתה מאז שרבתן ביום האחרון ללימודים?!" רייצ'ל שאלה מופתעת. כבר לא שמעו את נימת הקול העצובה, היא שחקנית טובה כמני, בגלל זה אנחנו בחוג משחק, בשיעורי בחירה במקום ציור.
גם אני הייתי מופתעת, שנה שעברה אי היה אפשר להפריד בין קורי לשרה.
"לא, ואני גם לא מתכוונת." היא ענתה.
"מה קרה?" רייצ'ל התעניינה.
"לא משנה," היא אמרה. "נו אז אתן באות?" היא שאלה.
"היינו באות אם היינו יודעות איפה החדר שלנו." אמרתי.
"הוא חדר לידי." שרה אמרה והובילה אותנו לחדר שלנו.
נפרדנו משרה, והיא נכנסה לחדר שלה ואנחנו לשלנו- להביא אותו למצב יחסית נורמלי.
ברגע שנכנסנו, צעקתי, "אני למעלה!" וזרקתי את התיק הקטן שלי על המיטה העליונה של מיטת קומתיים.
"אז אני מקבלת את מקומות התלייה בארון!" היא אמרה ברטינה.
הוצאתי לה לשון ובלית ברירה אמרתי בסדר.
ופנינו לסדר את החדר.
לכל אחת הייתה שולחן עבודה עם ארוניות לספרים, שידה ליד המיטה לכל אחת מאיתנו והיה לשנינו רק ארון בגדים אחד גדול.
אחרי שסידרנו את החדר, ותלינו את הפוסטרים שלנו, פנינו לסידור האמבטיה.
אמבטיה, ארון לכל הדברים, שירותים, מראה וכיור.
בסופו של דבר רייצ'ל נשכבה על המיטה שלה וניסתה לשכוח ממה שקורה עם צ'ייס, ואני שלחתי הודעה לשרה שתביא את אמילי ויבואו אלינו וכולנו ננסה לעודד את רייצ'ל אבל לפני שאני הספקתי להישכב על המיטה, ג'ייסון, ג'ק, טומי וטובי התפרצו לנו לחדר.
בירכנו את כל אחד בחיבוק ונשיקה על הלחי, ורק לג'ייסון נתתי נשיקה ארוכה על הפה, ורייצ'ל לג'ק.
"אל תדאגו, שרה ואמילי עוד מעט באות." אמרתי, לטומי וטובי ונישקתי את ג'ייסון עוד פעם.
"שרה, אמילי וחבר טוב שלי שבדיוק חזר מחו"ל." ג'ייסון תיקן אותי.
"אנחנו מורחבים השנה." רייצ'ל אמרה וצחקנו.
"למה, מי עוד מצטרף?" אמילי שאלה, כשהיא ושרה נכנסו לחדר.
"חבר טוב שלי מחו"ל." ג'ייסון אמר.
"אז מה מורחבים, רק אחד מצטרף." שרה אמרה.
"למה את הורסת לי?!" רייצ'ל שאלה וזרקה על שרה כרית.
שרה הוציאה לה לשון.
"טוב, מי רוצה אמת או חובה?" טובי שאל.
"אני!" כולם צעקו.
ואני גלגלתי עיניים תוך כדי.
"מה, גם שנה הבאה נתחיל את השנה, עם אמת או חובה?" שאלתי, זאת כבר שנה שנייה שאנחנו משחקים אמת או חובה ביום הראשון שאנחנו מגיעים לפנימייה.
"ברור, עכשיו זאת כבר מסורת!" רייצ'ל אמרה תוך כדי שהיא מביאה בקבוק.
"אז אני מסובבת!" אמרתי.
סובבתי את הבקבוק ויצא שטומי עושה לי.
"אז, בל, אמת או חובה?" הוא שאל.
"חובה." אמרתי, כי אם אני יגיד אמת טומי יהרוג אותי בדיגדוגים עד שאני יסכים לחובה.
"בחירה נבונה, אז, חובה עלייך.." הוא התחיל לחשוב.
"היי!" מישהו קרא מהדלת. בטח החבר של ג'ייסון.
הרמתי מבט, ונכנסתי להלם.
העפתי מבט מבוהל לרייצ'ל גם היא מופתעת ממי שעומד לנו בדלת.
בקושי שמעתי את ג'ייסון שהציג לנו אותו.
".. וזה מייקל." הוא סיים אחרי שהציג את כולנו.
הסתכלתי עליו, וראיתי שהמבט שלו נעוץ בי.
"אז איזבל!" טומי סיים לחשוב על החובה שלי. "חובה עלייך לנשק את החדש, מייקל."