למה אני עדיין אוהבת אותך?! ♥- פרק 14

המשכנו להתנשק במשך עשר דקות, אולי יותר, עד שהתנתקנו.
ואז הוא חיבק אותי חזק ואני קברתי את הראש שלי בחזה שלו.
הוא ליטף את השיער שלי ברכות.
"התגעגעתי." אמרתי.
"גם אני."
הוא הרים את הראש שלי ונתן לי נשיקה קטנה על השפתיים.
"אז את כבר לא כועסת עלי?" הוא שאל.
"על מה?" שאלתי- לא זכרתי כלום. כל מה שמילא אותי הייתה ההרגשה הזו, כל מה שהרגשתי אליו הייתה אהבה.
"על התחרות." הוא חייך.
"אתה הורס את הרגע." אמרתי כשנזכרתי איך יצא שהתנשקנו.
"טוב. סליחה." הוא אמר, וחייך אלי.
החיוך המדהים שלו שכל כך הורס אותי כשקצה אחד של הפה שלו מתרומם יותר מהקצה השני וגומת החן היחידה והחמודה שלו.
חייכתי גם אני אליו.
"אתה יודע שקורי חושבת שאתה חמוד?" שאלתי.
"באמת?" הוא צחק.
"כן." עיקמתי את הפרצוף.
"טוב, פעם הבאה שתראי אותה תני לה את המספר שלה." הוא אמר.
"דביל." רטנתי ונתתי לו כאפה- קטנה קטנה- על הראש.
"איה!"
"זה לא כאב!"
הוא הוציא לי לשון, ואני נתתי לו נשיקה קטנה ממש ליד הפה.
"את יכולה לעשות את זה שוב?" הוא שאל.
"כן." אמרתי בחיוך והתקרבתי כדי לתת לו נשיקה קטנה ליד הפה אבל ברגע האחרון הוא סובב את הראש ויצא שנישקתי אותו על הפה.
"תחמן." אמרתי עדיין בחיוך.
הייתי כל כך מאושרת, לא חשבתי שיכול לקרות משהו שיעיב על השמחה הזאת.
"אני אוהב אותך." הוא אמר.
"אני אוהבת אותך יותר." אמרתי.
"רוצה להתערב?"
"בהזדמנות אחרת." אמרתי.
"אני פוחד שלא יהיה לי זמן." הוא אמר.
"זמן למה?" נבהלתי, חשבתי שהוא מתכוון למחלה שלו.
"להגיד לך בכל שנייה כמה אני אוהב אותך."
"הבהלת אותי." נרגעתי.
"אין לך ממה. המחלה עברה. שום דבר לא יפריד בינינו עכשיו."
"אז יש לך את כל הזמן שבעולם." אמרתי.
"כל הזמן שבעולם להגיד לי בכל שנייה כמה אתה אוהב אותי."
"רגע, יש לי שאלה."
"תשאל."
"זה אומר שחזרנו?" הוא שאל.
"היה לך ספק?"
"לא, פשוט רציתי לשמוע את זה ממך."
"טוב, אז כן, חזרנו."
הייתי יכולה להישאר בתנוחה הזאת לנצח, ככה על רצפת הגג שוכבת בחיבוק יחד עם מייקל. פשוט לעצור את הזמן ולא לזוז.
אבל אלוהים לא אוהב אותי, כי בדיוק התחיל לרדת גשם.
האמת הגשם לא ממש הזיז לנו נשארנו ככה מחובקים מתחת לטיפות הגשם שפוגעות בנו ומרטיבות אותנו את שד העצמות פשוט בדיוק אז רייצ'ל הופיעה בגג צועקת את השם שלי.
ואז המבט שלה נתקל בנו.
היא נראתה מופתעת ואנחנו קמנו נבוכים מהרצפה.
"אמ.. איזבל, ג'ייסון מחפש אותך." היא אמרה.
"כן, אני יורדת." אמרתי. "איפה הוא?"
"בחדר שלנו." היא ענתה.
"אוקיי." אמרתי נתתי נשיקה קטנה למייקל על השפתיים והתחלתי לרדת.
"לך ולי יש דיבור ארוך אחר כך!" היא קראה אחרי.
גיחכתי לעצמי.
בדרך לחדר שקעתי במחשבות על מה שקרה עכשיו בגג.
הרגשתי כאילו אני מרחפת.
כל החששות והספקות לגבי מייקל נעלמו.
כל מה שהרגשתי היה אהבה.
כמעט פרצתי בדילוגים אבל תפסתי את עצמי ברגע האחרון.
נכנסתי לחדר וראיתי את ג'ייסון על המיטה של רייצ'ל עם- רגע זאת הגיטרה שלי?!
"היי." אמרתי ולקחתי לו את הגיטרה מהיד.
"אה, הגיטרה שלך?" הוא נראה נבוך.
"כן." אמרתי והנחתי את הגיטרה במקום שלה.
"את מנגנת?"
היססתי, לא רציתי שמישהו ידע שאני מנגנת.
או שרה.
"לא, סתם אחד הקרובים שלי נתן לי אותה." שיקרתי.
"אז חיפשת אותי?" שאלתי, לא מתיישבת על המיטה בגלל שהייתי רטובה- ידעתי שרייצ'ל הייתה הורגת אותי.
"כן."
"למה פשוט לא התקשרת?" שאלתי.
"את לא ענית." הוא אמר.
שיט, כנראה הייתי עסוקה עם מייקל ולא התייחסתי לשום דבר אחר.
"כנראה הפלאפון שלי היה על שקט." אמרתי.
"כנראה. איפה היית? ולמה לעזאזל את רטובה?" הוא שאל משועשע.
"סתם טיילתי בחוץ ובדיוק התחיל גשם." אמרתי- לא אומרת את כל האמת.
"אה.." הוא אמר- מאוד חכם.
"נו, מה רצית?" שאלתי.
"כן, אני פשוט, רציתי…" הוא התחיל לגמגם ולהסמיק.
"נו?" האצתי בו. הוא התחמק מהמבט שלי.
"אני רוצה שנחזור."