למה אני עדיין אוהבת אותך?! ♥- פרק 11

קפצתי עליה בחיבוק.
"אני כל כך אוהבת אותך." לחשתי לה באוזן.
"גם אני." היא לחשה. "אני רוצה את כל הפרטים על מה שקרה." היא אמרה כשהתנתקנו.
"ברור." אמרתי.
"טוב יאללה אתן באות?" קורי שאלה.
"מתי השלמתן?" רייצ'ל שאלה.
"באמת היית מנותקת.." אמילי אמרה.
"שבוע שעבר." שרה אמרה.
"טוב מה אנחנו עמדות פה כמו סתומות?! בואו נלך." זירזתי אותן.
הלכנו לבית הקפה הקרוב, כל אחת הזמינה שוקו חם והתכרבלה על הכיסא שלה.
דיברנו על כל מה שקרה בחודש שאני ורייצ'ל העברנו במיטה, גילינו טומי ושרה הספיקו להיפרד ולחזור- בפעם המיליון- שתחרות הכישרונות מתחילה כבר, וצריך להירשם מי שרוצה עוד כמה דברים לא ממש חשובים.
שקעתי במחשבות שלי עד שפתאום קורי אמרה משהו שתפס אותי.
"היי, נכון החדש הזה, מייקל, תקשיבו הוא מה זה חמוד לפני כמה ימים נפלתי במדרגות והוא היה למטה ועזר לי לאסוף את כל הדברים, אף פעם לא פגשתי בן כזה שיעזור." היא אמרה.
"אנחנו כבר יודעות את זה ביום הראשון כשהיינו בחדר של רייצ'ל ובל אז בל הלכה להביא לנו חטיפים אף אחד לא הלך לעזור לה חוץ ממנו." שרה אמרה.
אם הן רק היו יודעות למה הוא עשה את זה.
"אתן יודעות אם יש לו במקרה חברה?" קורי התעניינה.
העפתי מבט ברייצ'ל, ראיתי שגם היא התחילה להתעניין.
"לא נראה לי, הוא אף פעם לא הסתובב עם מישהי." אמילי ענתה.
"אבל אולי יש לו חברה מחוץ לעיר או משהו." התערבתי.
"היי, הוא לא חבר של ג'ייסון? תשאלי אותו." אמילי אמרה לי.
"עוד אני המנותקת. אני וג'ייסון נפרדנו." אמרתי.
"באמת?!" כולן שאלו אותי המומות. "מתי איך למה?!"
לא היה נעים עם כל תשומת לב אבל לפחות אנחנו לא מדברות יותר על מייקל.
סיפרתי להן כל מה שקרה, אבל השמטתי מה שקרה אחר כך עם מייקל.
"תגידו למה רבתן?" שאלתי את שרה וקורי.
הן עיקמו את הפרצוף, "עזבי לא משנה.." הן התחמקו.
"נו!" לחצתי עליהן.
"אנחנו לא רוצות לדבר על זה בסדר?!"
"בסדר.." התגוננתי. "אז מי הולכת להירשם לתחרות הזאת?" שאלתי.
"אני מופיעה בריקוד." אמילי אמרה. "את מופיעה?" היא שאלה.
"במה?" שאלתי וצחקתי בעצבנות.
אפילו לא חשבתי על האפשרות להופיע. במשחק אני לא יכולה להופיע ובשירה- טוב קודם כל אף אחד לא יודע שאני שרה חוץ ממייקל וגם יש את הקטע הזה שיש לי פחד במה..
"טוב כדי שנחזור לא? כבר מאוחר." רייצ'ל אמרה.
שמתי לב שהיא מתחילה כבר לא להרגיש בנוח.
טוב מה הפלא היא חודש בקושי יצאה מהחדר.
"כן, אני עוד לא עשיתי שיעורים." אמרתי.
"אנחנו גם עייפות.." שרה ואמילי אמרו.
"נו אז בואו!" קורי אמרה.
שילמנו והתחלנו לחזור בחזרה לפנימייה.
כשאני ורייצ'ל נכנסנו לחדר היא הרשתה לעצמה להעלים את הפרצוף השמח להחזיר את הפרצוף המלא כאב.
"אני גאה בך." אמרתי וחיבקתי אותך.
"זה כואב." היא אמרה.
"אני יודעת."
"איזי?"
"מה?"
"תודה."
"תמיד." אמרתי וחייכתי. "אני יוצאת שנייה, אני תכף חוזרת." אמרתי.
עליתי לגג. איכשהו ידעתי שהוא יהיה שם והייתי צריכה לראות אותו.
"היי." אמרתי למייקל.
"היי." הוא ענה.
"נרשמת לתחרות?" שאלתי והתיישבתי לידו.
"כן אבל-"
"באמת? זה נהדר!" קטעתי אותו.
"איזבל- אני נרשמתי אבל רשמתי גם אותך."
"נו מעול- רגע מה?!"