ללמוד לאהוב מחדש- פרק 1(:

ללמוד לאהוב
שנה חדשה, בית ספר חדש, עיר חדשה, בית חדש, דף חדש.
מבט אחרון לבית הקודם והופ נוסעים לבית החדש, בראשון לציון. יצאנו מהעיר כפר סבא וכעבור שעה הגענו למקום החדש, הרגיש לי כל כך כיף, כל כך טוב, אבל נזכרת במבט אחורה, מסתכלת מה השארתי בבית הקודם, חברים, חבר, בית ספר, חברות. זה קשה אני לא יכחיש אבל ככה זה שעוברים לגור אצל דודה.
"בואי כנסי ליאל" חייכה ופתחה את הדלת, נכנסתי בשקט ובפחד קטן, הסתכלתי קצתעל הבית והבחנתי ברון שישב עם חברים בסלון.
"היי לליאל!!!" צעק וקם לחבק אותי, הרבה זמן לא ראיתי אותו
"היי רון" חייכתי. רון הוא בגילי בן 15.5, הוא מעשן ושותה עד כמה שידוע לי, אבל חתיך!!!
"תכירו כולם, ליאל דודה שלי, באה מכפר סבא והשאר לא מעניין" צחק
"היי" חייכתי בשקט לחברים שלו, לא מתאים לי להיות שקטה בדרך כלל אני רעשנית משו מפחיד.
"אינעל סבתא שלך יבן זונה, שעה אני מסביר לך הנאגרה בשירותים לא עובדת מה אני יעבוד עליך?!" צעק מישהו, הסתובבתי אחורה וחשבתי אני עומדת למות, הוא היה כזה חתיך, שיער שחור מארינס, עיניים כחולות מתלבש מושלם, והוא ערס.
"בפעם המי יודע כמה לוחצים חזק ברור?!" צעק רון
"ושלום לגברת.." אמר ובחן אותי
"זוז" אמר בן, בן זה האח הגדול של רון, גם בן דוד שלי.
"היי בן!!" חייכתי וחיבקתי אותו
"בואי בואי באתי להציל אותך מהם" צחק ותפס במזוודה שלי והעלה אותה למעלה
עליתי במדרגות אחריו, הוא נכנס לחדר והניח את המזוודה
"זה החדר שלך, מקווה שתסתדרו אחד עם השני, ועוד משהו ליאל, אני מאוד מאוד מצטער על ההורים שלך…" אמר וממצב רוח טוב הכל ירד לשחור.
–
לפני שנה:
"אמא אני בבית" צעקתי אף אחד לא ענה לי טוב נו כרגיל.
התיישבתי בסלון ואכלתי, הייתי בוואטסאפ דיברתי בקבוצה, פתאום קיבלתי טלפון.
"שלום גברת בן דוד ליאל, אנחנו רוצים להודיע לך משהו"
"לא מעוניינת להשתתף תודה רבה" אמרתי וניתקתי את השיחה וחזרתי לפלאפון
אחרי כמה דקות אותו מספר התקשר אלי
"אמרתי לא מעוניינת" צעקתי
"את בטוחה שאת לא מעוניינת לדעת מה קרה?" שאל הצד השני
"מה כבר יכול לקרות? גיחכתי
"הוריך, עשו תאונה בדרך הביתה, ומתו במקום, אני נורא מצטער להודיע לך זאת ככה"
הפלאפון הושמט מידי, הדמעות החזירו להציף את פני, עוד דמעה ועוד דמעה, ואז כבר ים של דמעות. שברתי חצי בית, זרקתי הכל, השתגעתי, לא רציתי לדבר עם אף אחד, סבתא שלי הייתה בבית שמרה עלי מפני "שיגעון" פעם בשבוע באה פסיכולוגית לדבר איתי, לא שיתפתי פעולה אני לא ילדה שמשתפת דברים. בסופו של דבר, דודתי אורנית החליטה שהיא לוקחת עלי אחריות, וכאן מגיעים שוב לנקודה שלנו.
–
"אני מבין שאת לא רוצה לדבר על זה" אמר בן
"לא זה בסדר..זה קרה ואי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור" מילמלתי
"אז שתדעי שאני תמיד פה בשבילך, לכל דבר נתון, יאלה תסתדרי לך פה" חייך ויצא מהחדר.
התחלתי לסדר את הבגדים בתוך הארון, ואז דודה שלי לימור אמא של רון ובן נכנסה לחדר.
"היי לימור, תודה שאת מקבלת אותי אצלכם" חייכתי וחיבקתי אותה
"בשביל זה אני פה, כדי שלא תתפגרי עוד לילה עם סבתא" חייכה ואני צחקתי
הסתדרתי בחדר וירדתי למטה, ישבתי בשולחן והייתי עם הפלאפון, נכנסתי לוואטסאפ וראיתי שיש לי הודעה ממתן 'אני באמת באמת אתגעגע אליך, אחרי כל מה שקרה' כתב, האגודל שלי שיחק בין כל האותיות, לא ידעתי מה לרשום, הוא פגע בי פשוט לקח את הלב שלי ושבר אותו וצחק. ואחר כך בא וביקש סליחה שמישהו יעזור לי להבין בנים!!!
פתאום הרגשתי נשימות על הצוואר שלי הסתובבתי וזה היה ההוא מהשירותים, ישר קפצתי מבהלה וצעקתי צעקה קטנה.
"מה את צועקת, לא חבל על האוזן שלי" אמר
"מה אתה מבהיל אותי חתיכת דפוק"
"מה מי את?" שאל ולקח תפוח ירוק והקפיץ אותו בידו
"מה אכפת לך"
"עם אני שואל אז אכפת לי"
"אני שונאת את המתחכמים האלה"
"אני שונא הרבה דברים מה נעשה"
"תתמודד איתם" אמרתי
"קשה.. בדרך כלל הדברים באים לי בקלות"
"עוד שניה אחת לדבר איתך ואני יתעצבן כבר" אמרתי והוא באמת עיצבן אותי
"מסוכנת את, אתם הכפר סבאים האלה" צחק
"תגיד אין לך בית?" הסתובבתי במהירות
"תאמת אני גר פה ממול, אבל עם באלך לקפוץ.." צחק
"לא לא באלי לקפוץ" אמרתי ועליתי למעלה לחדר, נכנסתי להתקלח, אחרי חצי שעה יצאתי שמתי פיג'מת דרדסים ואז רון נכנס במהירות לחדר.
"קומי, תארגני, הולכים" אמר מחא כפיים ויצא מהחדר. נשארתי כמה שניות והסתכלתי על הדלת חיכיתי שהוא יכנס שוב.
"הולכים למסיבה, תתארגני" קרץ ויצא מהחדר
"רון אין לי כוח" צעקתי
"לא שואל אותך" צחק. הבנתי שאין לי ממש עם מי להתווכח פה, הרי זה רון לא מוותר בקלות.
פתחתי את הארון והוצאתי ג'ינס קרעים כחול וחולצה שחורה של שאנל, התאפרתי הסתדרתי, וירדתי למטה.
"יאלה בואי" אמר רון ומשך אותי החוצה ראיתי מכונית של כמה חברים שלו פתחתי את הדלת וישר נחנקתי מריח הסגריות.
"תכבה את זה כוסאמא שלך" צעק רון על אחד מהם
"ותפתח חלון" אמרתי
התיישבתי וראיתי שיש עוד מקום פנוי לידי, נסענו כמה דקות ונעצרנו, נשמעה חריקה כזאת על הכביש חשבתי באותה שניה אני מתה!
"מה אתה לא יודע לנהוגג?!" צרחתי עליו כאילו אני מכירה אותו מיליון שנה
"מצטער" צחק
"אטיאס יורד?" שאל ההוא שלידי
"כן כבר" אמר רון
אטיאס, ההוא מהשירותים, המעצבן החתיך הזה נכנס למכונית ריח הבושם שלו העלים תריח של הסגריות, הוא כזה מושלם מזה.
"תן גז" אמר ונשען לאחור…