"ללכת עד הסוף…" הקדמה :)

חשוב שתקראו את ה"רציתי להוסיף".
הקדמה לסיפור חדש- מקווה שתהנו!
קריאה נעימה ♥
———-
קול שריקה נשמע מהאייפון שלי, ועוד אחד, ועוד אחד…
"אחחחח.." נאנחתי.
התעוררתי מאינסוף הודעות בקבוצת וואטסאפ, השעה היתה 11:30.מוקדם חשבתי לעצמי, בדרך כלל ה"בוקר שלי" הוא יותר בכיוון של ה"צהריים שלי".
"עומר, דניאל מגיעים היום נכון?"שאלה שני.
"לאן?"עומר השיב.
"למסיבה בבית של דניאלה"כתבה שני.
"תבלי מה איתך?"הוסיפה.
"תבל?"חשבתי לעצמי. תבל מתה לישון ואתם לא הפסקתם להפריע לה.
"מה יש היום?" שאלתי.
ורק אז נזכרתי שיש את המסיבה הזאת של דניאלה מהשכבה שלנו, שהחליטה שצריך לחגוג שמחר מתחילים בית ספר.למה צריך לחגוג את זה בכלל? על צג האיפון מסומן "31 באוגוסט" ואני רק לא מאמינה איך החופש שלי עבר כל כך מהר. אני לא אחת של מסיבות, להשתכר וכאלה.אני אוהבת להיות עם החבורה שלנו-שני, עומר ודניאל.
"מעדיפה שלא"כתבתי.
"אז בתשע תהיי מוכנה דניאל ועומר יאספו אותנו"כתבה שני.אני שונאת אותה.
קמתי מהמיטה לכיוון האמבטיה, מצחצחת שיניים ושוטפת פנים ומשם ישר למטבח.אחרי שהמים סיימו לרתוח, שפכתי אותם לתה שלי והתקדמתי לכיוון הטלוויזיה.כל בוקר אני יושבת עם התה שלי והטלוויזיה- השיטה הכי טובה שלי להתחיל את היום.
"אני יותר בקטע של קפה הפוך"ושמעתי קול מאחוריי וזהיתי שזה רועי, אח שלי. רועי גדול ממני בשנה אבל הוא בדיוק ההפך ממני, חולה מסיבות, בנות וסטוצים.אני והוא שונים לגמרי אבל מסתדרים מצוין.
" בהצלחה. יש קפה במגירה" והוא עשה פרצוף כועס והכין לו את הקפה שלו.
שכחתי להציג את עצמי, אז היי, תבל כהן, עולה לכיתה יא' מתל אביב.
אני לא מיוחדת או מקובלת יותר מדי, אבל יש לי את החבורה הטובה שלי,שני, דניאל ועומר.
יש לי גומת חן בצד ימין , ושיער גלי בצבע חום בהיר ארוך אבל לא מדי ועיניים בצבע חום דבש.
אני לא רזה, אני די ממוצעת מכל המובנים- לא גבוהה מדי, לא רזה מדי ולא מקובלת מדי.
"החופרת שלחה לך הודעה" והבנתי שרועי מתכוון לשני, הוא קורא לה ככה. שני ורועי פעם היו ביחד, אבל זה היה ברור שרועי לא יצליח להחזיק מעמד עם שני יותר מיום,סטוצים בקיצור.
שני היא חברה טובה שלי.אנחנו מכירות מהגן עד עכשיו ועברנו די הרבה ביחד מריבים מטומטמים לרגעי צחוק ואושר.יש לה עגיל באף, שיער חום חלק וארוך שמחמיא לה מאוד ועיניים ירוקות.
עומר ודניאל? מה איתם? גם אותם שכחתי להציג.
אז ככה, תמיד שני היתה "היפה" או "הזורמת" יותר מבנינו.
תמיד עומר ודניאל העדיפו אותה על גביי, אבל אני לא נתתי לזה להפריע לי.שני תמיד היתה איתי בכל מצב, ממש כמו אמא שלי, שאפילו לא בדיוק אמא שלי.אמא ואבא שלי עובדים בשלוחות בחו"ל ובארץ ונמצאים איתנו זמן מועט מאוד.אף פעם לא הרגשתי תחושה של מחסור בכסף, בגדים, כל מה שביקשתי קיבלתי.אבל אני בקושי רואה אותם,פעם בחודש או חודשיים במקרה הטוב.אי אפשר להגיד שקל לי אבל התרגלתי, התרגלתי לחיים האלה.
ונחזור לעומר ודניאל.
עומר חבר של שני.הם חברים כמעט חצי שנה, והאמת שזה די מפתיע אותי-בדרך כלל הקשרים של שני קצרים הרבה יותר.
"תבלייי היום נבוא לאסוף אותך בסביבות תשע תהיי מוכנה" ראיתי הודעה על צג האיפון "האחות התאומה שלי"
"תבואי אליי לפני ונתארגן ביחד"השבתי.
"סבבה"החזירה.
רוב היום עבר בניסיון להעסיק את עצמי מהאייפון, למחשב, לטלוויזיה ואז היתה דפיקה בדלת.
השעה היתה 20:00. הלך עליי. הבנתי שזאת שני ועוד לא התחלתי להתארגן.
"תבלייי" צרחה וחיבקה אותי.
"שני… שני את מוחצת אותי"ניסיתי לומר לה.