ללכת בעקבות הלב סיפורה של שיר ( מסדרת ספרים לנוער קרוסלת גיל ההתבגרות)

פרק 1 – כמו ציפור
שמי שיר ואני לומדת בכיתה ט', מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי סגורה בנפשי במנעול ובריח , ללא אפשרות להתבונן פנימה ולראות מהן הרגשות האמתיים. האמת אומרים לי שאני נראית מאוד צעירה, אפילו ילדה קטנה ולא בת שיש לה בעיות בגיל ההתבגרות הטיפוסי. עוד כחודשיים , ימלאו לי חמש עשרה . אני מטבעי בן אדם מאוד רומנטי , אני אוהבת לצפות בסרטי דיסני. החברה הכי טובה שלי זאת קורין ואחריה טולי , מלכת הכיתה. וכל בת הלומדת בשכבה היא חברה שלה וחולמת להיות כמוה.
אך טולי יש רק אחת. ואי אפשר שיהיה העתק לטולי. טולי היא אחת ויחידה. את טולי מכנים " בובת הבראבי האנושית". בנות מהכיתות המקבילות רואות בה מודל האישה המושלמת ומנסות להיות כמוה אך הן לא יצליחו אף פעם. יש משפט אותו אני מצטטת כל הזמן גם שאני בפנימייה ושאני נמצאת בבית "THE SHOW MUST GO ON" המשפט הזה גורם לי להבין שאני צריכה להמשיך הלאה ולשכוח את מה שהיה . אני מנסה ללמוד מטולי להיות יותר סובלנית לאנשים ולחשוב לפני שאני מוציאה מילה מיותרת מהפה שלי. טולי לומדת ממני להיות פחות אימפולסיבית וכמה שיותר לזרום ולא ישר להיפגע.
טולי לפעמים יכולה להיות מאוד עוקצנית כלפי אנשים ולהיות רעה אליהם. נוכחתי לדעת כשזה קרה לי איתה יותר מפעמיים, שאני חייבת לשתוק ולא לענות לה באותו הרגע.
כי אם יקרה מצב ואני אענה לה כאשר היא תתנהג כלפיי בעוקצנות . לא לקחתי את זה אישית כי ידעתי שטולי תפסיק עם ההתנהגות שלה. כי פעם הייתי עדה בפעמים מעטות כשטולי בכתה ולא ידעתי לנחם אותה כאשר נתגלה לי שסבה וסבתה ניצולי שואה מפולין. טולי שונאת שאנשים רואים שהיא בוכה מפני שלדעתה היא נחשפת לפניהם והם אינם מכירים אותה כלל.
קרוסלת גיל ההתבגרות מסתובבת אתה מסתחרר עוד ועוד וראשך נהיה קשה כאבן. אתה צריך לדעת שהסיבובים לא נפסקים הם ממשיכים עד לרגע שאתה עוצר את הקרוסלה ועושה חושבים עם עצמך להיכן אתה רוצה להגיע , אם בכלל תגיע, הדרך ארוכה ומלאת מכשולים אבל עלייך להתמודד איתם בכל הכוח. אתה נכנע לפחדים בקלות , אבל אל תתן להם להובילך שולל. כל עוד ישנה תקווה , אתה תעבור את הסיבובים של קרוסלת גיל ההתבגרות בהצלחה.
קרוסלת גיל ההתבגרות מסתובבת במהירות , היא בלתי נראית ומתמשכת ואם אתה רוצה לעצור תעצור. היא מכילה את כל הרגעים והמשברים שבאים פתאום ואתה לא יודע איך תתמודד איתם.
כדי לשרוד את קרוסלת גיל ההתבגרות. אתה צריך להתאמץ ולהשקיע בעתיד שלך למען שלא יהיה יותר גרוע. הסיבובים נמשכים ואתה הולך ומתעייף. הם רק נהיים יותר קשים ומורכבים , ואתה לא רואה שהקרוסלה מסתיימת. אין לזה סוף אתה עולה על קרוסלת גיל ההתבגרות והיא רק מסתחררת. ואתה נסחף איתה ומגלה המון דברים בסימון הסוף כשקרוסלת גיל ההתבגרות מסיימת את הסיבוב הראשון שלה.
וכשקרוסלת גיל ההתבגרות חוזרת לסיבוב נוסף שבו היא מורידה אותך באמצע , אתה נשבר וכאן לא תם המסע שלך. הוא נמשך ואתה ממשיך את הסיבוב השני שלך שבו אתה לומד להסתכל על הדברים שאתה חווה מזווית אחרת. אם אתה לא יודע איך קרוסלת גיל ההתבגרות פועלת , התוצאות עלולות להיות גרועות ולהשפיע על מצבך בעתיד הקרוב.
ואם לא קרוסלת גיל ההתבגרות תמשיך להסתובב עד שתגלה את הדרך הנכונה בשבילך.
יש כמה תחנות מעבר שבהן אתה מוכרח לעצור , בכדי שאתה תוכל לצבור כוחות בתוכך. כדי להמשיך במסע , ובינתיים קרוסלת גיל ההתבגרות תקועה על אם הדרך וברצונך להתקדם. יש בפנייך שתי אפשרויות האחת לתת לקרוסלת גיל ההתבגרות להמשיך ולהסתובב השנייה לעלות לסיבוב שלישי ולעשות את כל המאמצים כדי להצליח.
אתה מחליט שאין לך ברירה ועולה על קרוסלת גיל ההתבגרות בניסיון לצלוח את הסיבוב השלישי בהצלחה מסחררת.
קרוסלת גיל ההתבגרות מסתובבת על צירה והשבילים מתרחבים ונפתחים עלייך להחליט באיזה כיוון תרצה לצעוד. להמשיך ולצעוד עוד ועוד למרות כל הקשיים והמשברים , מול תהומות ועליות , מול הצלחות וכישלונות. ביחד תלך עם העמיתים שמלווים אותך בדרך, אף פעם לא לבד. כי ביחד קל יותר להתמודד עם הקשיים והמשברים. החוויות הטובות והרעות . בזכות העמיתים שלצדך והדרך הקשה אותה תעבור הם דרך להתמודדות יותר טובה ובריאה.
תמשיך לצעוד בשבילים הפרוסים לנגד עינייך, ותראה עוד אורות של תקווה מהבהבים בקו האופק.
הגעתי לחדר שלי בפנימייה. אני מוציאה מילקוטי את אוסף הלהיטים של הזמרת עופרה חזה ומדליקה את השיר " כמו ציפור" . שרתי איתה את המילים של השיר , הרגשתי שהתקווה שוכנת בתוכי. ישבתי על המיטה שלי ותופפתי באצבעותיי לפי הקצב. הזזתי את פלג הגוף התחתון שלי והרגשתי שזה הזמן להשתחרר מכל הדאגות רק לרגע קט.
" כמו ציפור נולדה לחופש , אפרוש כנפיי לי אל הנופש. כי תקוותיי בי שבו לקינן.." שרתי בקול רם והנפתי את ידיי באוויר כמעודדת.
" אשכח ימים ללא מרגוע , אמצא מנוחה שלוות אלוה . וגם שירי חזרו להתנגן ." קראתי בשמחה.
" בין ידידיי על המרפסת , אני ממש ממש נרגשת . גם בליבי ארגיש את השינוי. אתמול הייתי כעיוורת , כה בודדה כל כך אחרת. ופתע כמו חלום בלתי צפוי." המשכתי לשיר לעצמי בעידוד.
" אמשיך לשיר שירי אוהבת , אחרוז מילים פניני מחשבת. ארגיש סוף סוף , הו , מה זה לחיות. ימים נלחמתי לא ויתרתי , על יאושי סוף סוף גברתי. על כן אני בין המאושרות." שרתי באושר וכאן הסתיים השיר שכל כך הייתי מחוברת נפשית למילים ולמסר שלו.
הוצאתי את הדיסק מן המערכת והנחתי אותו באריזת הדיסק המהודרת.