*חלום צלול= חלום שבו ממש מרגישים את הדברים(למרות שזה עדיין חלום)
ו...מי אתם חושבים 'הוא'?

ללא שם- פרק 6

10/09/2011 850 צפיות 4 תגובות
*חלום צלול= חלום שבו ממש מרגישים את הדברים(למרות שזה עדיין חלום)
ו...מי אתם חושבים 'הוא'?

״אלכס..אלכס…אלכס!״
״טוב, זה הזמן שלי לזוז!״ הפיון שלי מחייך אליי את החיוך המסנוור שלו,״היה נחמד להכיר אותך״ הוא אומר ומתעופף לו משם.
״אלכס!!!״ 
״אה?!״ אני מתיישבת במידה שלי במהירות.
״בוקר טוב לך״ אבא שלי אומר,״תתחילי להתארגן.״ הוא מצווה ויוצא מהחדר.
״גאד זה היה חלום צלול* ומוזר…״ אני מוצאת את עצמי ממלמלת לעצמי תוך כדי התלבשות.
אני יורדת למטה, מגלה מה השעה ורצה החוצה. 
״דמט,דמט,דמט,דמט,דמט,דמט,דמט,דאאאאאאאאממממטטטטטטט!!!!!!!!!!!!״ אני צועקת ברחוב כשהנעליים שלי ביד אחת, התיק בשנייה ואנשים מסתכלים עליי במבטים משונים. למזלי האוטובוס עוצר לי דקה לפני שהוא היה כבר עובר רחוב.
כשאני עולה לאוטובוס אנשים מסתכלים עליי במבטים משונים, אבל מה אכפת לי? העיקר שאבא שלא איחרתי את ההסעה.
״אלכס, את חייבת להתעורר בזמן!״ מישל אמרה כשהתיישבתי לידה.
״כן,כן, אני יודעת!״ אני אומרת בעצבנות כשאחד הקשרים בשיער שלי לא מצליח להפתח.
היא מגלגלת עיניים,״את צריכה להתחיל ללמוד *ממני*!״
זאת מישל.
היא מהעיר שלי והיא ממש חמודה.
היא מושלמת וכשתגדל תהיה משהו בעיצוב, תטוס להוליווד, תשחק ותדגמן. ואת זה היא החליטה.
היא עם קצת אובר דימוי עצמי אבל יש לי הרבה חברות כאלה ככה שאני מסתדרת איתה. ומתה גם עליה.
אחרי נסיעה שבה אני מספיקה להתארגן אנחנו מגיעים לבית ספר.
השיעורים רגילים. אני מתכתבת, מדברת, יוצאת לסיבובים על קטלין ובעיקר לא מקשיבה.
״אלכס!״אני שומעת קול קורא לי מאחור. אני מסתובבת ורואה משהו שכמעט גורם לי להתקף לב, הרגל של אחי.
תכירו את אחי, כלומר איימי. אני קוראת לה אחי. היא אחת החברות המוזרות. ב-ה׳ הידיעה. היא סופר גמישה ולפי דבריה הייתה יכולה להיות טובה בה-כ-ל אם רק הייתה רוצה. יש לה שמיעה מוזיקילית, קיצבית, לימודית,היא גמישה, בעלת שיווי משקל, עוד כל מיני דברים ודיקטטורית.
״אחי! את מוכנה להעיף את הרגל שלך מפה?!״ אני צועקת עליה, מנסה להתעלם מהמראה הנורא והיומיומי הזה.
״כן,כן,״ היא מקטרת, נועלת נעליים ומושכת אותי מהכיתה,״תקשיבי אני צריככה לדבר איתך…״
״כן, אני כולי איתך.״ אני אומרת לה כשאנחנו מתהלכות שלובות ידיים במעגלי חסרי תועלת ברחבי הבית ספר הישן שלנו.
״את זוכרת את איאן?״ היא שואלת אותי.
״כן, הוא הבן של חברים של ההורים שלי, גדלנו יחד וזה…למה את אוהבת אותו?״ 
״לא. הוא מעצבן אותי.״ היא אומרת כשהיא משחקת באייפוד שלי.
״ו…איך שהקשיב אליי?״ אני מנסה להבין.
״סתם, רציתי להגיד לך את זה.״ היא אומרת ומתיישבת על צמיג.
אני מתיישבת לידה ואנחנו סתם שומעות מוזיקה כשלפתע אני שומעת מישהו קורא לי,״אלכס!״
אני מסתובבת ונהיית בשוק.
הוא?!


תגובות (4)

תמשיייייייייייכי

10/09/2011 12:48

אהבתי!!
תמשיכי

10/09/2011 14:11

חחחח אומיגאדדד!! זה החתיכי ההוא עם הכנפיים!! (אני לא מאמינה שאמרתי את זה..)
גאד הוא נישמע מושלםםם!!!

11/09/2011 10:30

אעאעאעעא!!
תמשייכיי :)

12/09/2011 13:13
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך