ללא שם(בינתיים)- פרק 4
הכל התרחש כמו בהילוך איטי.
העיניים שלה הלכו וגדלו עד שהגיעו לצורה המתבקשת.
אני שונאת את המבט המאוכזב שלה.
גדמת, אני שונאת את המבט הזה.
המבט הזה גורם לי להרגיש רע.
והמבטים של ההורים שלי לא גורמים לי להרגיש רע.
הדבר היחיד שאתה יכול לעשות כדי לצאת מהסיטואציה הזאת בחיים היא להסיט את המבט ולקוות לטוב.
ולשתוק.
וזה מה שעשיתי.
ואז הגיע אליי פתק, ׳היי מותק׳לה! איך הולך?׳
זה היה מקטלין.
קטלין היא גם חלק מהחבורה והדרך הכי טובה להסביר עליה היא ככה:
כשקטלין סיפרה לנו על החבר שלה,סקוט, היינו בהלם.
לא שיש לנו משהו נגדה, באמת שאנחנו חולות עליה, אבל בוא נגיד שקשה לי מאוד להאמין שיש בן שיכול לשרוד את האישיות ההורסת שלה. הורסת.
אבל ברגע שפגשנו אותו הכל היה מובן. האופי שלו הוא כמו שלה.
איך אני יודעת?
הוא חושב שקורה משהו בינה ובין בוריס אז ביקש ממני לעקוב אחריהם. נשמע נורמלי ותמים לחלוטין? אז זהו שלא.
בוריס הוא החבר(ידיד! לא רוצה לגרום לבעיות ביניהם ועוד על דברים ממוצאים!) הדמיוני שלה.
קטלין גם הייתה יכולה לחיות בשקט ובשלווה בתוך אי בודד ולא להשתגע. משתי סיבות.
היא כבר משוגעת.
השנייה היא…פעם אני וחברה שלי תפסנו אותה פרצופים לאוויר וצוחקת. שאלנו אותה מה עובר והתשובה שלה הייתה, ״אני מדמיינת איך הם נראים וזה ממש מצחיק אותי!״
זאת קטלין שלנו.
׳היי גם לך מותק׳לה!;)׳
׳תצאי אחריי לשירותים!׳
סימנתי לה כן עם הראש.
היא יצאה, ואחרי כמה דקות גמני.
״היי אלכס!״ היא שילבה את זרועה בשלי.
״בואי נסתובב״ הוא משכה אותי וככה התחלנו ללכת.
״כן…למה קראת לי החוצה?״ שאלתי אותה.
״סתם, היה לי משעמם בכיתה…״ ענתה בשיא התמימות.
זרגוג! ואני חשבתי שזה משהו חשוב!
טוב אז ככה פחות או יותר עבר עליי היום…
כמו בכל סוף יום עליתי להסעה,״אלכס לכאן!״
תגובות (14)
זה אמור להיות פרק 4 … לא?
סיפור מאמי!!!
בבקשהההההה המשךךך!!!
^.^
♥♥♥♥♥
מהמם!!!!!!
סיפור מעלףףףףףף
אני הכי אוהבת את קטלין, היא נשמעת ממש חמודה:)))
לייקלייקלייקלייקללייק!
מצפה להמשך!!!!!
מהמם!
למרות שהפרק היה טיפי קצר אבל איך שבא למוזה שלך:)
שבת ברוכה יהלה!!!
כתבתי לך "בצור קשר" כי אני מבקשת שנמשיך להגיב אחת לשנייה ואם פגעתי בך (שלדעתי כמובן לא) אזי אני מתנצלת ואשמח לשוב ולהחמיא לך כי את כותבת ממש נפלא. הסיפורים שלך מרתקים ואין מצב לקרוא אותם עד הסוף"
ושאלה לי אלייך מה מסמל הראש של הבובה .? סתם כי אני לא מבינה, מכל מקום אמשיך בשמחה להגיב לסיפורייך היפים ונקווה שתקבלי אותי חזרה בין ידידייך.
תודה יהלה ומצפה "למוצא פיך" ♥♥♥♥♥♥♥
מרב התרגשות נשמטה מלה חשובה מתוכן דברי וכמובן הייתי אמורה לכתוב: ……. אין מצב ש ל א לקרוא אותם עד הסוף
בקי
היי יהלה
לא בא לך לדבר "אין בעייה"
שיהיה לך שבוע נפלא
ב ק י
היא דתייה את יודעת? בשבת א י ן אינטרנט!
יש המשך? :)
פעם שנייה,
כנסי לאימייל.
אני לא אגיד את זה פעם שלישית.
וואוו יהלה סיפור מדהים!!
אהבתי מאוד מאוד!!
אני קצת בספק אם תראי את התגובה ה35 שלך אבל בכל זאת….
בבקשה תמשיכי :)
(גם את גורל – אמת והנסיך שלי)
וואו!!! יהלה! 35 תגובות!!!!!!!!!!!!
וווווווווווווווווווווווווווווווווווווווהההההההההההההווווווווווווווווווווו!!!!!!!!!!!!!!
אני אוהבת לכתוב תגובות.
יש בזה משהו נורא…
חופר.
אבל לא חופר בקטע של עוד שנייה אומרים לי 'סתמי' והורסים לי את כל החפירה, אלא בקטע של אני יכולה לחפור ולחפור ולחפור ולחפור ולחפור עד שנשמתי תצא החוצה מרוב חפירות ותיכנס מיד פנימה כי איך לעזאזל אני יכולה לחיות בלי נשמה??
בקשר לסיפור,
נכנס ל10 הכי טובים שקראתי.
זה כבוד, תאמיני לי.
אני קוראת סיפורים\ספרים עוד מגיל קטן, אז ככה שמבין 6 שנים של קריאה של סיפורים שונים, הסיפור שלך נכנס לעשיריה הפותחת!!
אם אני נשמעתי סנובית בקטע האחרון, אל תיקחי ללבלב.
אני לא הילדה הכי מוחמאת בעולם ורוב הפעמים אני צריכה להחמיא לעצמי כדי להעלות את הביטחון העצמי שלי. אחרת הייתי מתפוצצת מרוב עצב. ועצב זה לא המצב רוח בשבילי. אני נהיית יותר מדי… סמרטוט כשאני עצובה. זה ממש מוזר. העצב שלי נהיה מצחיק מדי.
בקיצור,
הקטע האחרון היה מחמאה טהורה D: