ללא מעצורים-פרק 9

"סיימת? יופי כי אתה מסתיר לי את הטלוויזיה" אמרתי מתעלמת ממנו.
"נו" אמרתי אחרי שהוא לא זז,הוא גלגל עיניים ועלה למעלה.

נקודת מבט של אלעד:
נמאס לי ממנה,כל כך מתנשאת,עוקצת,אדישה,ביטחון עצמי מופרז והכי חשוב הרוגע שלה כל הזמן,אני יכול להשתגע!
"תגיד לי ממתי אתה נותן לבחורה לשגע אותך ככה?" שאל עמית.
"היא עושה את זה בלי רשות" עניתי והמשכתי לעשן.
"אין היא משהו מיוחד השרוטה הזאת" אמר עמית צוחק,רק אותי זה לא הצחיק.
"אפשר להפסיק לדבר עליה?" שאלתי בעצבים.
"בוא נדבר על אחותך" אמר בחיוך.אני יודע שהוא דלוק עליה.
"עזוב את אחותי בשקט" אמרתי ישר והוא צחק.
"טוב שאני תופס אותכם ביחד" אבא אמר ונעמד מולנו.
"מה קרה?" שאלתי.
"מחרתיים אתם יוצאים למשימה עם קרוליין" אמר,עוד פעם קרוליין?!
"היא מוכנה?" שאל.
"כן" עמית ענה.
"ובקשר ליריות?" שאל אותי.
"יותר מוכנה ממני" הודתי.
"מעולה אז אנחנו צריכים לקחת מאברג'ל את הכסף שהוא חייב,בהתחלה תתנו לקרוליין לדבר איתו אולי בגלל שהיא אישה הוא יתן לה,אם לא אתם תכנסו לעניין,ברור?" שאל.
"כן" אמרנו,עם כמה שהיא מעצבנת אותי,אני בכל זאת חייב לשמור עליה.
"טוב אני עולה ללורן" אמר עמית ונעמד.
"רק בגלל שאתה אח אני מרשה לך להתקרב עליה,אבל חסר לך שהיא נפגעת" אמרתי באזהרה.
"סמוך עלי" אמר בחיוך והלך.

נקודת מבט של לורן:
ישבתי בחדר,עדיין בוהה בתמונה שאחת הזונות של עמית העלתה,הם התנשקו בתמונה רציתי להרוג אותה.
"יפה שלי" אמר עמית ונכנס לחדר,סגרתי מהר את המסך ושמתי את האייפון בצד.
"היי" מלמלתי.
"התגעגעתי" אמר והתיישב על המיטה שלי..
"לא ראית אותי כולה שעה" אמרתי בגיחוך.
"גם זה יותר מידי" אמר צוחק.
"אתה אומר את זה לכולן" אמרתי.
"לא, רק לך" אמר והתקרב עלי,נשענתי אחורה עם הידיים והוא התכופף עלי.
"מזה?" שאל ולקח את האייפון שלי.
"תביא לי" אמרתי מנסה לחטוף אותו מהיד שלו.

"בגלל זה אמרת שאני אומר את זה לכולן?" שאל והצביע על התמונה שתקתי והרכנתי את הראש.
"תסתכלי עלי" אמר והרים לי את הראש.
"את לא כולן,את לורן,אחת ויחידה" אמר מחייך,המבט שלו ממיס אותי.
"אחת ויחידה?" שאלתי.
"כן,אחת ויחידה בישבילי" אמר והושיב אותי עליו,אני יכולה להישבע שהסמקתי.
"אני אוהב אותך" אמר ונישק אותי,תאמת שהופתעתי שעמית אמר את זה.
"מה את מחייכת?" שאל כשהתנתקנו.
"אסור?" שאלתי.
"אסור לא לחייך" אמר מחייך וחיבק אותי.
"אני עדיין מחכה" אמר.
"מחכה למה?" שאלתי לא מבינה.
"שתגידי שגם את אותי" אמר.
"אה,גם אני אוהבת אותך" אמרתי ושוב התנשקנו.

נקודת מבט של קרוליין:
"אז הבנת מה את צריכה לעשות?" שאל אלעד,אחרי שהסביר לי על המשימה.
"כן חופר,הבנתי כבר אחרי הפעם ה-3" אמרתי,וקמתי למבטח.
"אתה רעב?" שאלתי
"כן" ענה.
"יופי תכין לאכול" אמרתי והתיישבתי על השולחן.
"את האישה פה" אמר והתיישב מולי.
"מעצבן" אמרתי והכנתי לאכול.
"תאמת זה אכיל" אמר אחרי שטעם את הרביולי.
"כן גם אני מופתעת" אמרתי וצחקנו.
'ימים יגידו אם געגוע…' צלצל לי הפאלפון.
"שוניי" צעקתי,שון זה ידיד טוב שלי הוא עבר לח'ול לפני חודש.
"ימים יגידו אם געגוע יתגנב על תוך ליבך,אם בשקט אם עצעק בקול את שמך.." אלעד התחיל לשיר ברקע.
"נו תשתוק" אמרתי צוחקת.
"חיים שלי התגעגעתי" אמר שון.
"גם אני אהוב שלי" עניתי.
"מזה אהוב שלך?" אלעד קפץ פתאום ונעמד ליידי.
"איך שם?" שאל שון.
"בסדר כזה אין חדש" אמרתי,אני לא מתכוונת לספר לו שום דבר בנוכחותו של אלעד.
"איך אצלך חיים שלי?" שאלתי.
"מה חיימשלי?" אמר אלעד לא מבין.
"נחמד פלוס" ענה.
"חייםשלי היא אומרת לו,אני לא מאמין שאת בוגדת בי" אמר אלעד.
"טוב דברי איית כשתתפני" אמר שון צוחק וניתק.
"מה יילד מפגר מה עובר לך על החיים?" שאלתי.
"החזרתי לך על הבוקר" אמר בחיוך.
"דביל זה היה ידיד שלי" אמרתי וגלגלתי עיניים.
"אז מה" אמר כמו ילד קטן והלך.