ללא מעצורים-פרק 8

"יותר מידי שתיה" מלמל ומשך אותי לאוטו עם כולם.
וזהו פה כבר נירדמתי ותאמת אני לא הולכת לזכור שום דבר מזה.

"סעמק הראש" צעקתי כשהתעוררתי ופתחתי עיניים,אור השמש מהחלון סינוור אותי ואיתו התלוו כאבי הראש.
ניסיתי לקום מהמיטה,רק בלי לשים לב נפלתי ממנה.
"אחח" צעקתי,ניראלי שברתי משהו.
"מה קרה?" שאל אלעד בלחץ ופתח את הדלת.כשהוא ראה אותי על הריצפה הוא התחיל לצחוק בלי הפסקה.
"מה מצחיק מפגר" צעקתי.
"את" ענה בפשטות.
"ניראלי שברתי את הצלעות" אמרתי והחזקתי בצלעות.
"בכיינית קומי מהריצפה" אמר.
"אני לא יכולה" צעקתי,הוא גיחך והרים אותי.
"מה ישלך?" שאל לא מבין.
"שברתי את הצלעות וכואב לי הראש,זה מספיק לך?" שאלתי.
"איך שברת את הצלעות ילדה מטומטמת,לא היית מצליחה לזוז אם זה היה קורה" אמר וגלגל עיניים.
"יאלה עזוב אותי על הבוקר אני לא טיפוס של בוקר" אמרתי בהתגוננות,ונכנסתי למקלחת.

אויי וואי כל השיער שלי היה מנופח האיפור מרוח,כאילו כל הלילה בכיתי.
אחרי ששטפתי פנים והתלבשתי ירדתי למטה לכולם.
"בוקר טוב לאלכוהוליסטית" אמר אלי,וחיבק אותי.
"מה?" שאלתי לא מבינה,והתיישבתי ביחד איתם לאכול.
"מה את לא זוכרת מה היה אתמול?" שאל,הנדתי את ראשי לשלילה.
"ואתה?" פנה לאלעד.
"אני מאמין ששתיתי" אמר בפשטות.
"שתיתם את כל הבר,את חצי ואתה חצי" אמר,אוי איך שכחתי?
"נו מה, אני אוהבת לשתות" אמרתי בהתגוננות.
"חבר שלך לא כועס על זה?" שאל אלירן.
"ניראלך שליצור הזה יהיה חבר?" התערב אלעד,כבר אמרתי שהוא רוצה מכות?
"כן באמת ניראלך שליצור הזה תיהיה חברה?" אמרתי מפנה את השאלה אל אלעד.
"מי צריך חברה,יש לי חברות" אמר בחיוך מתגאה.
"אל תדאג,אתה עוד תתבגר" אמרתי טופחת לו על הכתף,כולם צחקו חוץ ממנו.
"טוב חמודים תהנו לכם בבית אנחנו יוצאים" אמרו הבנים והלכו.

"מזה לאין הם?" שאלתי את עמית ואלעד שנישארו.
"למשימה" ענו.
"אם מדברים על משימות,בואי את מתחילה להתאמן היום" אמר עמית ומשך אותי לקומה התחתונה.
"מזה?" שאלתי בהלם,בקומה הזאת עוד לא הייתי.
"תכירי זה חדר האימונים" אמר,נגלה למולי חדר ענק,שעל קיר אחד יש מראה לאורך כל הקיר,מתקני כושר,ועוד ארון ששם היו כל הדברים של האימונים.
"נתחיל?" שאל,הנהנתי.
"טוב דבר בסיסי מה את עושה אם מישהו בא עליך מאחורה במפתיע ומנסה לחנוק אותך?" שאל.
"מאיפה אני יודעת" אמרתי לא מבינה מה הוא רוצה ממני עכשיו,פתאום הרגשתי שחונקים אותי,מתוך רפלקס נשכתי את הבנאדם ביד והסתובבתי לתת לו בעיטה אבל קלטתי שזה אלעד.
"מפגררר" צעקתי עצבנית.
"בואנה יחייה,מזל ששמת לב שזה אני" אמר בשוק.
"אמרתי לך שהיא לוחמת" אמר עמית מחייך.
המשכנו באימונים עוד שעה ואז עמית הלך ונישארתי להתאמן עם אלעד.

"טוב אימון אחרון להיום,יריות" אמר.
"את רואה את המטרה מולך?" שאל,הנהנתי.
"את צריכה לירות לבפנים,לא תמיד מצליח לירות את כל הקליע לאמצע,תנסי איך שתוכלי" אמר והביא לי אקדח,גיחכתי והוצאתי את האקדח שלי.
"מזה? מי הביא לך את זה?" שאל מופתע.
"אבא שלך" אמרתי מחייכת חיוך ניצחון.
"כבר אמרתי שהוא השתגע" מלמל.
"טוב אני מקווה שאת יודעת איך משתמשים בזה" אמר בעקיצה.
"להזכיר לך את הסיבה שנילחצת אתמול ורצת לסלון?" החזרתי.
"יאלה תירי את כל הקליע למטרה" אמר,קרוליין להתרכז,תזכרי שהוא מת שתפשלי,תנשמי עמוק ואחת,שתיים ושלוש,יריתי את כל הקליע אחרי שיצאתי מההלם,שמתי לב שיריתי את הכל באמצע.
"איך?" שאל אלעד בהלם.
"קסם" עניתי בהתחכמות.
"יש אנשים שעובדים עלזה חודש" אמר בהלם.
"כמוך?" גיכחתי.
"לא אני מהאלה שבפעם הראשונה ירו הכל" אמר בגאווה.
"כמוני?" שאלתי.
"כן" מלמל בהלם.
"איך עשית את זה?" שאל.
"זה פשוט" אמרתי. "דמיינתי את הפנים שלך במרכז" אמרתי בהתגרות.
"זבל" סינן בעצבים.
"סיימנו פה?" שאלתי מתעלמת ממנו.
"ל.." בא לענות אבל קטעתי אותו.
"יופי" אמרתי ועליתי למעלה.

"איך היה?" שאלה לורן.
"נחמד" אמרתי.
"חוץ מאח שלך שמציק לי בעיין" אמרתי והיא צחקה.
"טוב אני עולה לישון" אמרתי ועליתי,אחרי שעתיים ירדתי למטה וראיתי את אלעד נכנס עם אחת מה"חברות" שלו.
"ישלך חברה?" שאלה החברה כשראתה אותי.
"לא" אמר מהר.
"את חברה שלו?"שאלה אותי מתעלמת ממנו.
"חס וחלילה למה את מקללת" אמרתי ישר,וראיתי אותו מתעצבן.
"יופי,מאמי נעלה לחדר" שאלה.
"כן" ענה.
"אה,אלעד כמעט שכחתי,נטלי הזורמת התקשרה ואמרה שהיא שכחה אצלך את החזיה שלה" אמרתי כמובן מאליו והתיישבתי על הספה,כמובן שאף אחת לא התקשרה.
"מה?!" שאלה החברה בהלם.
"זבל" צעקה ונתנה לו כאפה,והלכה,אני התפוצצתי מצחוק נהנת מהמחזה.
"ילדה מטומטמת למה זה היה טוב?" שאל נעמד מולי בעצבים.
"החזרתי לך על אתמול" אמרתי.
"מציקה,הזה של אתמול לא בישבילך" אמר.
"סיימת? יופי כי אתה מסתיר לי את הטלוויזיה" אמרתי מתעלמת ממנו.
"נו" אמרתי אחרי שהוא לא זז,הוא גלגל עיניים ועלה למעלה.