ללא מעצורים-פרק 18

"רק תלונות" מלמלתי והתקדמתי לקניון.
"את עוד תהרגי אותי" אמר צוחק ותפס במותני מקריב אותי עליו.

נקודת מבט של אלעד:
"סוף סוף" צעקו הבנות כשנכנסו הביתה ורצו עלינו,עברו שבועיים מהערב של הסרט,שבועיים שאני וקרוליין התקרבנו מאוד,אדיר ניסה ליצור איתה קשר בשבוע הראשון אבל אני כבר טיפלתי בו,השבוע היינו במשימה שלושה ימים ועכשיו חזרנו.
"התגעגעתי" אמרה יובל וחיבקה את אלי,הם זוג יפה.
"איפה קרוליין?" שאלתי לא מבין.
"ישנה ניראלי" אמר לורן וחזרה להתעסק בעמית.
"נו למה הוא לא חוזר" שמעתי את קרוליין יורדת במדרגות וצועקת.כולנו צחקנו,היא הרימה מבט וקלטה אותי.
"חזרת" צעקה בחיוך ורצה עלי,תפסתי אותה והיא קפצה עלי בחיבוק.
"התגעגעתי" אמרתי לה מסניף את הריח שלה.
"גם אני" אמרה בחיוך מסתכלת לי בעיניים וככה גם אני,נשבע שאני יכול לטבוע בעיניים הכחולות שלה.
"יש היום מסיבה" לורן הכריזה,והוציא אותנו מהבועה שלנו.
"מה למה?" שאלה יובל.
"מסיבהה" צעקו הבנים בשמחה,הדבר היחידי שהם חשבו עליו זה אלכוהול.
"הם לא צריכים סיבה למסיבה" אמרה קרוליין וגלגלה עיניים.
"תיזהר להשתכר" הסתובבה עלי והצביעה עם אצבע מאשימה.
"לא מבטיח כלום" אמרתי והרמתי ידיים כחף משפע.
"אתה מתכוון לשתות הרבה?" שאלה אותי והרימה גבה.
"כן" עניתי בחיוך,איך אני אוהב לעצבן אותה.
"אין בעיה,אחר כך אל תבוא אלי בתלונות שאני יעשה דברים שאתה לא מרשה לי" זרקה לאוויר ועלתה לחדר,מה היא מתכננת לעשות?!
"תיראו אותו מזיל ריר" אמרה לורן צוחקת ונתנה לי מכה בכתף.
"אחויה אתה רוצה לספר לי משהו?" שאלה יובל,כן גם איתה התחברנו השבועיים,היא כמו אחותי הקטנה.
"אני מאוהב" אמרתי בחיוך.
"סוף סוף הוא מודה בזה" אמר עמית וחייך.
"מי מודה במה?" שאלה קרוליין וירדה למטה.
"לא עיניינך" אמרתי וסימנתי לכולם לשתוק.
"מזה לא עיניינך!?" שאלה בעצבים.
"הסתבכת" לחש לי עמית באוזן.היא הולכת להרוג אותי.
"אנחנו בחוץ" אמרו וברחו החוצה,מפקירים.
"על מה דיברתם?" שאלה והתקדמה עלי.
"סתם על איזה אחת" אמרתי,רק שלא תמשיך לחקור.
"על איזה אחת?" שאלה
"למה דיברתם על איזה אחת?" הוסיפה.
"סתם מישהי שנמצאת לי בלב" אמרתי,אם היא רק הייתה יודעת שזאת היא.
"אהה" מלמלה ועלתה למעלה,מוזרה מה יש לה.

נקודת מבט של קרוליין:
הוא אוהב מישהי,חתיכת מטומטמת מה פיתחת לעצמך שוב פעם ציפיות,הוא לא אוהב אותך,זה הכל היה בראש שלך.
"מה יש?" שאל ונשכב ליידי במיטה.
"כלום" אמרתי והסתובבתי עליו עם הגב.
"אל תגידי לי כלום" אמר וסובב אותי שאני יסתכל עליו.
"מכיר את המשפט כגודל הציפייה כך גודל האכזבה?" שאלתי.
"תתפלאי אבל כן" גיחך.
"היום הבנתי את המשמעות שלו" אמרתי והסתכלתי לו בעיניים.
"מזאת אומרת?" שאל וליטף לי את הפנים.
"כלום לא משנה" אמרתי קמה מהמיטה ונכנסתי למקלחת.
פתחתי את המים,וכל המחשבות צצו לי.
בשבועיים האלה הכרתי בנאדם אחר לא אותו אלעד של ההתחלה,הכרתי אלעד רגיש,נחמד,אוהב,הוא היה שם לצידי כל רגע,ולא עזב.
אני זוכרת שכשהוא יצא למשימה של השלושה ימים חשבתי שאני ישתגע,כי הוא לא שלח הודעה,לא התקשר כלום,כל יום התפללתי שהוא יחזור בשלום.
וכשהוא חזר קפצתי משמחה,אבל עכשיו כשגיליתי שיש לו מישהי בלב,אני פשוט דפוקה,שוב פעם נתתי לעצמי להתאהב.
אחרי חצי שעה יצאתי מהמקלחת,לבשתי על עצמי טרנינג וגופייה וחזרתי לחדר.
"אתה עוד פה?" שאלתי בגיחוך,היה לי דז'ה וו זה כבר קרה.
"אלעד?" קראתי לו,אבל הוא לא ענה,התקרבתי עליו וראיתי שהוא נירדם,חייכתי ונישכבתי לידו.
"עלאק ישן" מלמלתי,כשנישכבתי לידו והוא ישר כרך את היד שלו סביבי,אבל הוא לא ענה אולי הוא באמת ישן.
"קרוליין?" שמעתי מישהו קורא לי ולאחר מכן נשיקות קטנות בפנים.
"דיי" מלמלתי בעייפות והסתובבתי לצד השני.
"קומי ישנונית" אמר צוחק.
"מה השעה?" שאלתי ופקחתי עיניים.
"השעה שתקומי" אמר מתחכם,העפתי לו סטירה חלשה.
"מה עשיתי?" שאל בהלם.
"רק קמתי מה אתה מתחכם איתי" עניתי והתרוממתי למצב ישיבה.
"חולת נפש" מלמל.
"אמרת משהו?" שאלתי והרמתי את הקול.
"עוד שעה מתחילים פה את המסיבה" אמר מתחמק.
"מה שעה?! אני צריכה להתארגן" קפצתי מהמיטה וניגשתי לארון.
"אתה הולך לשתות?" שאלתי לוודא.
"כן" אמר,טוב בעיה שלו.
"אוקי" אמרתי והתחלתי לחפש מה ללבוש.
"נו צא כבר" אמרתי בזמן שהוא עיין ישב על המיטה שלי.
"למה?" שאל.
"אני צריכה להתארגן" אמרתי ודחפתי אותו מהחדר.
לבשתי סריג באז' עם ציור של פיס עליו בנצנצים,שורט ג'ינס בהיר עם קרעים בכל זאת צריך לעצבן את אלעד,ונעל עקב באז'.
מרחתי מייקאפ,אייליינר,מסקרה,סומק,צבעי גבות,אודם ורוד דובדבן.
השארתי את השיער פזור וחיברתי שתי קצוות שיער בסיכה מאחורה,בושם והייתי מוכנה.
השעה הייתה כבר 9 וחצי המוזיקה כבר התחילה להתנגן בעוצמה.
ירדתי למטה חיפשתי פרצופים מוכרים.

"יובלי" אמרתי וחיבקתי אותה.
"מהממת שליי" אמרה וחביקתה אותי חזרה.ישבנו אני היא ולורן בחצר חצי שעה ואז נכנסנו לבפנים,הבנים ישבו על הבר,זה הזמן לשגע את אלעד.
"היי" אמר לי איזה אחד ועצר אותי מלעבור.
"ביי" אמרתי ובאתי לעבור אבל הוא חסם לי את המעבר.
"לאין את בורחת עוד לא הכרנו" אמר וחייך,באתי לייבש אותו אבל ראיתי את אלעד מסתכל.
"קרוליין" עניתי בחיוך פלרטטני.
"אדם" ענה מחייך ונתן לי נשיקה בלחי.
"את ממש יפה את יודעת" אמר מחייך.
"תודה גם לך לא חסר" אמרתי ממשיכה עם הפלרטוטים.
"אז את באה לרקוד" שאל ושם יד על מותני.
"ממש לא" אמר אלעד והעיף את היד שלו.
"היא תפוסה?" שאל את אלעד,ורק לפי המבט שלו הוא הבין שכן.
"תפסיק להבריח לי את החתיכים" אמרתי בכוונה לעצבן אותו וזה עבד.
"קרוליין" אמר עצבני.
"תעלי לחדר להחליף את הבוקסר הזה" אמר עצבני.
"למה ניראלך" אמרתי בגיחוך.
"אמרתי לך שאני צריך להעלים לך את כל השורטים" אמר עצבני.
"אני הזהרתי אותך היום" אמרתי.
"אתה בחרת לשתות אני אמרתי לך היום שלא תתלונן אחרי זה" הזכרתי לו.
"קרוליין זה לא הוגן" אמר נאנח.
"אני אוהב לשתות" הוסיף.
"ואני אוהבת ללבוש שורטים" החזרתי.
"תעשי מה שבאלך" אמר מיואש והלך,תאמת הופתעתי,קיוויתי שהוא יתעקש על זה שאני יחליף ושאני לא יזוז ממנו כל הערב,בעצם למה אני מצפה ישלו מישהי בלב.
"מה יש?" שאלה יובל כשבאתי לכולם.
"כלום" אמרתי והסתכלתי על אלעד שבכוונה שתה לי עוד כוס בפנים.
"אני בחוץ" אמרתי ויצאתי לנשום אוויר.
ישבתי עשר דקות בחוץ,שהרוח נושבת עלי,נירגעת קצת מהבלגאן שבפנים.

"קרוליין" שמעתי קול מוכר,פחדתי לסובב את המבט לא רציתי לראות אותו.
"תזוז ממני" אמרתי מסתובבת עליו ומעיפה את היד שלו.
"דיי אני מתחנן תקשיבי לי" אמר במבט מתחנן.
"דבר" אמרתי ביאוש,לא שזה ישנה משהו.
"אני מצטער,נשבע לך שלא ידעתי שזה לא הרכב של חיים,רציתי להתנקם בו כי הוא הרג חייל שלנו,אני מקלל את עצמי כל יום על זה שלא בדקתי לפני שזה בטוח הרכב שלו" אמר.
"סיימת?" שאלתי באדישות,את האמת שכבר שכחתי ממנו עדיין יש רגש קטן אבל הוא יעבור.
"כן" אמר מופתע.
"יופי,הסליחה שלך לא עוזרת היא לא תחזיר לי את אבא שלי" אמרתי באטימות.
"קרוליין" אמר בקול שבור,ושם לי יד על הלחי.
"קרולי.." שמעתי מישהו אומר ולא מסיים לומר את השם.
"מה אתה עושה פה?" שאל אלעד עצבני והתקדם עליו.
"לא עינייך" אמר אדיר.
"תתרחק ממנה" אמר אלעד ומשך אותי עליו.
"עוף מיפה אתה מפריע לנו" אמר אדיר.
"אל תעיז להכניס אותי ואותך באותו משפט" אמרתי לאדיר עם אצבע מאשימה,ואלעד חייך מרוצה.
"מה אתה מחייך,מה אתה מתערב בכלל" אמרתי לאלעד,את האמת שזה לא מגיע לו,אבל אני פשוט עצבנית עליו.
"קרוליין בבקשה תסלחי לי אני יעשה הכל" אמר אדיר.
"תשכח ממני" אמרתי בקול קר.
"אבל.." הוא בא להגיד משהו אבל אדיר קטע אותו.
"אתה לא שומע את הבחורה?" צעק.
"תעוף מפה" אמר.
"למה מי אתה שתגיד לי מה לעשות?" שאל אדיר והתקרב עלי.
"אני הבנאדם שהיה לצידה כשהיא גילתה שאתה הבן זונה שהרג את אבא שלה" החזיר אלעד וגם התקדם עליו,או-או זה מתפתח לריב.
"אתה רק נחמה שלה" אמר אדיר מתגרה בו.
"בן זונה" צעק אלעד ודחף אותו.אדיר דחף אותו חזרה.
"דייי" צעקתי ומשכתי את אלעד אלי.
"תעוף מיפה" צעקתי על אדיר.הוא הסתכל עלי דקה ופשוט הסתובב והלך.
הסתובבתי לאלעד בעצבים,אני מעריכה אותו על זה שהוא דואג לי,אבל לא כשאני לא מבקשת את זה.
"מה עובר עליך" צעקתי עליו.
"אני דואג לך" אמר.
"אני לא צריכה את הדאגה שלך אני ילדה גדולה אני יכולה להסתדר לבד" אמרתי בעצבים.
"אם לא הייתי בא היית מתנשקת איתו" אמר גם עצבני.
"אני לא" אמרתי.
"אתה כן הייתם שניה מנשיקה" אמר.
"תפסיק כבר להתערב בכל דבר" צעקתי עליו,הייתי עצבנית והוצאתי הכל עליו מסכן.
"תתחילי להעירך את מי שדואג לך" צעק בחזרה והתקרב עלי.
"אני מעריכה" צעקתי חזרה.
"זה לא ניראה ככה" צעק,השיחה הופכת להיות טעונה מרגע לרגע.
"עזוב אותי אין לי כוח עליך" צעקתי עליו.
"גם לי אין כוח עליך" צעק חזרה,ושוב התקדם.
"מעצבן אחד" צעקתי, היינו כלכך צמודים שזה הפחיד אותי.
"שיגעת אותי כבר" צעק,הלכו לי האוזניים מהצעקות.
"אז תלך" צעקתי.
"לא רוצה" צעק,ובבת אחת תפס בפנים שלי ונישק אותי,הנשיקה הייתה מושלמת,השפתיים שלנו זזו בתיאום מושלם.
עכשיו אני מבינה שבעצם כל הזמן הייתי מאוהבת בו.