ללא מעצורים-פרק 15

"תשמרי על עצמך" אמר שניה לפני שיצאתי וחיבק אותי חזק.
יצאתי עם חיוך,הייתי צריכה לדעת שהוא לא כועס עלי.

נקודת מבט של אלעד:
"סעמק" צעקתי וזרקתי איזה וואזה על הריצפה,היא התנפצה לרסיסים.
"אלעד מה קרה?" שאלה לורן דואגת ורצה אלי.
"אני מטומטם" צעקתי והתחלתי לתת אגרופים לקיר.
"תירגע" ניסתה לורן להרגיע אותי.
"מה את מבינה בכלל?" צעקתי עליה. לא שלטתי בעצמי.
"תירגע כברר" צעק עמית והחזיק אותי שאני לא ישבור עוד משהו.
"למה נתתי לה ללכת?למה?" אמרתי בתיסכול.
"תשב ותירגע" אמרו ביחד והושיבו אותי על הספה.
למה נתתי לה ללכת? אני זוכר שכשחזרתי מהמשימה ולא ראיתי אותה בבית ישר נלחצתי,התחלתי לתחקר את כולם איפה היא בהתחלה הם לא סיפרו לי ואז הם כבר התייאשו וסיפרו לי.
אני זוכר שהשתגעתי התחלתי לצעוק עליהם איך הם נתנו לה ללכת,ועכשיו כמו מטומטם במקום לנעול אותה בשירותים שלא תלך נתתי לה ללכת
אם יקרה לה משהו אני אמות.
"היא תיהיה בסדר" אמרה לורן מחבקת אותי.
"מה היא מוצאת בו?" שאלתי ביאוש.
"האהבה עיוורת" הסבירה.
"אבל אל תדאג היא תמצא את הרוצח ותחזור" אמרה.
"אני מקווה" הוסיפה במלמול. היא חסרה לי בבית חסרים לי הריבים איתה,העקיצות,האדישות שלה,בכלל הנוכחות שלה פה.
"היא חסרה לי" הודתי קובר את הראש בין הידיים,אני לא יודע מה קורה לי איתה,אבל אני יודע שזה לא קרה לי עם אף אחת.
"לכולנו" אמרו ממשיכים לנסות לנחם אותי.

נקודת מבט של אדיר:
חזרתי מהמשימה גמור מעייפות,מזל שלא היינו צריכים להרוג היום אף אחד.
עליתי לחדר להתקלח,פתחתי את הדלת וראיתי את קרוליין במיטה.
ראיתי שהיא ישנה אז החלטתי לא להעיר אותה וללכת להתקלח. התקלחתי,התגלחתי לבשתי על עצמי מכנס של טרנינג וחזרתי לחדר היא עדיין ישנה.
"יפה שלי" אמרתי מנשק את הלחי שלה,ומצמיד אותה עלי.
אני יכול להסתכל עליה שעות ולא ימאס לי,אני עדיין לא מאמין שאני מי שלא האמין אף פעם באהבה התאהב.
אני רוצה להיות איתה כל הזמן,להרגיש אותה,להריח אותה,להיות לצידה,אם רק מישהו יעז לגעת בה הוא כבר ימצא את עצמו מתחת לאדמה,המחשבה שאני יכול לאבד אותה מפחידה אותי.
"לא למדו אותך שזה לא מנומס לבהות באנשים?" שאלה והסתכלה עלי,איך קפצתי,מתי היא הספיקה להתעורר?!
"נבהלתי משוגעת" אמרתי,והיא רק חייכה,ימאמא כמה שאני מכור לחיוך הזה.
"אתה נבהלת?" שאלה בגיחוך.
"אתה יודע מזה להתעורר משינה ,והדבר הראשון שאני רואה מולי זה את הפרצוף שלך" אמרה,איך שהיא אוהבת לעקוץ.
"קיבלתי טראומה לכל היום" אמר ממשיכה עם העקיצות.
"סיימת?" שאלתי.
"אתה רוצה שאני יסיים?" התחכמה.
"אני רוצה שתשתקי" אמרתי בחיוך.
"זה יהיה קשה" אמרה בחיוך.
"לא כלכך" מלמלתי,ונישקתי אותה.

"למה?" שאלתי נואש לנשיקות שלה כשהיא התנתקה.
"אמרתי לך שזה יהיה קשה" אמרה מצחקקת וכמה מהמיטה.
"איך שאת אוהבת לשגע אותי ככה" אמרתי מסתכל עליה.
"ועוד עם הבוקסר הזה" אמרתי קם מהמיטה ומצמיד אותה עלי.
"זה שורט" תיקנה אותי.
"שורט אמור לחסות את כל התחת ולא רק חלק ממנו" אמרתי.
"תשתוק כבר" אמרה מחייכת ונישקה אותי.
"כמה שאני אוהב" אמרתי כשהתנתקנו ותפסתי בפנים שלה.
"כמה?" שאלה כמו ילדה קטנה.
"המון" אמרתי ונתתי לה מלא נשיקות קטנות על השפתיים.
"טוב חיים שלי אני במקלחת" אמרה ונכנסה ואני אחריה.
"לך מיפה" אמרה בגיחוך.
"לא,דווקא באלי פתאום גם להתקלח" אמרתי מחייך.
"אתה כבר התקלחת" אמרה.
"עכשיו תצא" אמר והתחילה לתת לי מכות עם המגבת.
"את אמיצה היום?" שאלתי אותה ותפסתי במותניים שלה.
"היום ובכל יום" אמרה מחייכת חיוך מרוצה.
"אמיצה שלי" אמר ונישקתי אותה,הרמתי אותה על השיש איפה שהכיור,והיא כרכה את הרגליים סביב גבי.
"אדיר" אמרה,בזמן שנישקתי את צווארה.
"אה?" שאלתי עובר לשפתיה.
"תצא אני צריכה להתקלח" אמרה בין כל הנשיקות.
"עוד מעט" אמרתי ממשיך לנשק אותה.
"עכשיו" אמרה והתנתקה ממני.
"הורסת שמחות" אמרתי עם פרצוף עצוב.
"גם אני אוהבת אותך" אמרה צוחקת וירדה מהשיש.
"מכור עליך" אמרתי מגניב לה נשיקה אחרונה ויוצא.
אין מישהו בעולם הזה שאני אוהב יותר ממנה!