ללא מעצורים-פרק 12

"אדיר כהן" חזר אחרי.אז כנראה מצאתי את הבנאדם.
"אז מה הוא חתיך" אמרתי,התוכנית יוצאת לפועל.

"חיים" אמרתי נכנסת לחדר ישיבות שלו.
"דלת" אמר עמית.
"תסגור אותה כשתצא" אמרתי והתיישבתי,הייתי מסוחררת עדיין אחרי כל השתיה של אתמול.
"מה?" מלמל.
"תצא החוצה" צעקתי,מסכן הוא נבהל,אבל אין לי עצבים היום לאף אחד זה לא הבוקר שלי.
"משוגעת" מלמל ויצא.
"קחי" אמר חיים והביא לי מלא דפים.
"מזה?" שאלתי.
"הכל על אדיר כהן" אמר,גיחכתי.
"הקדמתי אותך כבר" אמרתי צוחקת.
"מזאת אומרת?" שאל.
"הוא התחיל איתי אתמול במסיבה" אמרתי בחיוך.
"והכרתם?" שאל.
"ניראלך? הייתי איתו קשה כרגיל שירדוף אחרי" אמרתי.
"איזה קרוליין את" אמר צוחק.
"הוא רצה את המספר אמרתי לו שישיג לבד" אמרתי.
"השאלה אם הוא יצליח" אמרתי בחשש.
"אל תדאגי הוא ממשפחת פשע,אנחנו משיגים כל מה שאנחנו רוצים" אמר בחיוך.
"כן אה,נקווה" מלמלתי ויצאתי מהחדר שלו,לא יודעת מה ישלי אתמול אחרי שהכרתי אותו הרגשתי כאילו זה משהו אחר.
"תזהרי" אמר אלעד כשנתקעתי בו.
"אוי לא ראיתי אותך" אמרתי.
"ברור את רואה רק את החתיך שלך" עקץ.
"נכון? איזה חתיך הוא היה,אני מחכה שהוא יתקשר" אמרתי בכוונה לעצבן אותו והתיישבתי בספה עם כולם.
"נואשת" אמר והתיישב גם.
"קראו לי בשמות יותר גרועים" אמרתי
"כמו מה?" שאל.
"כמו חברה שלך" אמרתי עם חיוך ניצחון.
"שטן" אמר.
"אני יודעת" עניתי.

נקודת מבט של אדיר:
מאתמול הקרוליין הזאת לא יוצאת לי מהראש,היא מיוחד לא כמו כולם,לא מפחדת ממני,קשה להשגה,יודעת לשחק את המשחק.
פעם ראשונה שמישהי לא נתנה לי את המספר שלה,אני מתחיל להתאהב.
אני חייב להשיג את המספר שלה חייב.
"נדב" קראתי לאחד החיילים שלי.
"מה?" שאל.
"אני צריך שתשיג לי את המספר של הבחורה מאתמול" אמרתי ישר.
"איך קוראים לה?" שאל.
"קרוליין" עניתי.
"שם משפחה?"
"וואלה אין לי מושג" אמרתי,איך שכחתי לשאול אותה.
"יופי טיפש איך אני ימצא את המספר?" שאל.
"לא יודע אני סומך עליך" אמרתי והלכתי לאבא שלי.
"שמעתי שבן דוד הוסיפו בנאדם לעסק" אמר.
"באמת,מי?" שאלתי מופתע,קשה לנו להכניס אנשים לעסק,כי לא על כולם בוטחים.
"הבנתי שזה בחור" אמר.
"לא אז זאת תיהיה בחורה" אמרתי בציניות,אין כזה דבר בחורה בעסק.
"אדיר מצאתי" אמר נדב.
"באמא שלך? אין עליך" אמרתי ולקחתי את המספר.
'השגתי מה מגיע לי?' שלחתי לה הודעה.

נקודת מבט של קרוליין:
נו מה כמה אני יכולה לחכות שהוא ישלח הודעה?!
"מה קרה החבר שלך שכח אותך?" שאל עמית צוחק,אין לי מושג איך אבל כולם ידועים שרקדתי איתו אתמול.
"רק מדברים עליו" אמרתי כשראיתי שקיבלתי הודעה ממספר שלא שמור אצלי.
'השגתי מה מגיע לךי' מי עוד יכול לרשום את זה אם לא הוא.
'כאפה' רשמתי.
'לא,אני יותר בכיוון של דייט' רשם.
'תן לי לחשוב על זה,לא' עניתי.
'תיהיה מוכנה ב 8 אני יאסוף אותך' רשם.
'ואם לא באלי?' שלחתי.
'בלי רצון' ענה,צחקתי,ואז ניזכרתי שאסור שידע שאני גרה פה.
'אז מאיפה אמרנו שאוספים אותך?' שלח.
'מהפארק' שלחתי
'איך שבאלך,8 אני שם' רשם.
"קופה מה את מחייכת?" שאל אלעד וזרק לי כרית לראש
" מטומטם לא עיניינך" אמרתי והחזרתי לו.
"תביא את זה" אמר ולקח לי את הפאלפון.
"תחזיר לי" צעקתי.
"אז את ניפגשת איתו?" שאל כלא מאמין.
"כן" עניתי ולקחתי חזרה את האייפון.
"קרוליין, הוא אויב" צעק.
"בישבילי לא" אמרתי,אני וחיים סיכמנו שלא מספרים בינתיים לאף אחד שזה חלק מהתוכנית לתפוס את הרוצח אחרת הם יעקבו אחרי לכל מקום.
"אני לא מאמין" אמר בעצבים ועלה לחדר.
"אני מבינה שהוא ממש שונא אותו" אמרתי בגיחוך,למי שישב בסלון.
"יותר ממה שאת מתארת לעצמך" אמר אלי.

עליתי לחדר להתארגן,התקלחתי,חזרתי לחדר לבשתי ג'ינס קרעים בהיר וחולצה לבנה שהגב שלה פתוח,ונעל פלטפורמה באז'.
מרחתי מייקאפ,אייליינר,מסקרה,סומק,עיפרון לגבות,ואודם ורוד דובדבן.
השארתי את השיער פזור ותפסתי שתי קצוות שיער מאחורה.
לקחתי את התיק ושמתי בו את האקדח,פשוט אני לא יכולה לשים אותו עלי כי אם הוא יחבק אותי הוא ירגיש אותו.
לבשתי את השרשרת שאבא קנה לי ליומולדת,שרשרת עם השם שלי,ישר ניזכרתי בו מאז שאני בעסק אני לא כלכך עצובה כבר.
"אבא זה בישבילך" מלמלתי ויצאתי מהחדר.
"תשמרי על עצמך,ותזהרי ממנו" אמרו לי כולם כשעברתי דרך הסלון,רק אלעד לא דביר.
"אל תדאגו" אמרתי ובאתי לצאת.
"קרוליין" קרא לי אלעד.
"מה?" שאלתי מופתעת.
"לקחת את האקדח?" שאל,הנהנתי ויצאתי.
הגעתי לפארק כבר מרחוק ראיתי את האוטו הלבן שלו.
"כמה שאת יפה" אמר וחיבק אותי.
"גם לך לא חסר" קרצתי.
"כנסי" אמר ופתח לי את הדלת.
"אז לאין נוסעים?" שאלתי בזמן הנסיעה.
"מה באלך מסעדה או סרט?" שאל.
"סרט" התלהבתי,הוא היה מופתע.
"לרוב כולן אומרות לי מסעדה" אמר והחנה את הרכב בקולנוע.
"אני לא כולן" לחשתי ויצאתי מהרכב.

"אין דברים כמוך" אמר בזמן שיצאנו מהקולנוע.
"מה ציפית שאני יפחד?" שאלתי בגיחוך.
"כן" אמר.
"אני לוקח אותך לסרט אימה,מצפה שתפחדי כל הסרט תחבקי אותי ולא תזוזי ממני ואת רק צוחקת כל הסרט" אמר בעצב,אני כלכך אוהבת את הכנות שלו.
"אוו מאמי אתה רוצה שאני יחבק אותך?" שאלתי וחיבקתי אותו.
"מאוד" אמר בחיוך.
"תמשיך לרצות" לחשתי והתקדמתי.
"מזה היה צריך להיות?" שאל ובהלם וחיבק אותי מאחורה.
"ייבשו אותך" עניתי באדישות.
"לה באמת?" שאל משחק את עצמו מופתע.
"תשתוק" אמרתי צוחקת ונתתי לו כאפה חלשה בלחי.
"את גם מרביצה לי?" שאל בחיוך והחזיק לי את הידיים,הנהנתי.
"את תצטרכי להיענש על זה" אמר.
"וואלה" מלמלתי.
"וואלה" ענה והתקרב כדי לנשק אותי.,אבל התחמקתי ממנו.
"אבל למה?" שאל נואש והלך אחרי.
"ככה" עניתי בפשטות והוא נאנח.
"בואי הולכים לאכול" משך אותי לאחת המסעדות.
"מה תירצו להזמין?" שאל המלצר,שאני רוצה לציין שהיה חתיך.
"המבורגר" אמר אדיר,ראיתי שהוא לא מחבב אותו כלכך.
"ואת?" שאל.
"אותך זה אפשרי?" שאלתי בחיוך פלרטטני.
"קרוליין" התעצבן אדיר.
"מה?" מלמלתי בתמימות,הוא עדיין היה עם המבט העצבני שלו.
"רביולי" אמרתי נאנחת.
"אז המבורגר ורביולי ומה לשתות?" שאל המלצר לא מוריד ממני את העיניים.
"קולה" אמר אדיר בטון עצבני.
"ולך?" שאל אותי.
"גם קולה,יאלה תחפף מיפה לך תכין" אמר בעצבים והמלצר הלך כמובן לא לפני שהוא קרץ לי.
"איזה חתיך" מלמלתי.
"מה אתה מסתכל?" שאלתי את אדיר.
"את רוצה בכוח שאני יהרוג אותו היום?" שאל בעצבים.

"אתה חמוד כשאתה מקנא" אמרתי והתיישבתי עליו.
"תפסיקי לחייך עליו" אמר לי מנסה להישמע עצבני.
"לא עובדת לך הדמות של העצבני עכשיו" אמרתי צוחקת.
"תגידי לי זה הגיוני שלפני שניה הייתי על סף להרוג מישהו ואיך שבאת עלי נירגעתי?" שאל מלטף לי את הפנים,הייתה לי צמרמורת ממה שהוא אמר.
"אין לך מה להתעצבן אתה לא רואה אותו ממטר" לחשתי לו באוזן,צריך להעלות לו את האגו.
"במה זכיתי שהכרתי אותך?" שאל ורכן עלי,ושוב התחמקתי.
"האוכל מגיע" אמרתי קמה ממנו.ושמעתי אותו נאנח.
"בתאבון" אמר המלצר,והלך בגלל המבט של אדיר,מה שגרם לי לצחוק.
ישבנו שם איזה שעה,אכלנו,צחקנו,דיברנו.
"היה לי כיף" אמרתי כשאנחנו מתקדמים לחנייה.
"גם לי" אמר וחיבק אותי מהמותניים.
"אז מתי הדייט הבא?" שאל קורץ.
"מי אמר שיהיה?" שאלתי בהתחכמות.
"אני" ענה בחיוך,החיוך שלו ממיס אותי כל פעם מחדש.
"ואני אומרת שלא" עניתי.
"נכון כי כבר במפגש הבא ניהיה ביחד" אמר ורכן אלי,באתי שוב להתחמק אבל הוא תפס לי את הפנים.
"תפסיקי" לחש.
"לפסיק מה?" שאלתי בלחש,הפנים שלו כלכך קרובות עלי,והלב שלי דופק במהירות.
"להתחמק כל הזמן שאני רוצה לנשק אותך" אמר.
"אנ.." באתי להשלים משפט,אבל הרגשתי את השפתיים שלו על שלי,לא התנגדתי, ההפך העמקתי את הנשיקה,ישלו טעם ממכר.
"ואו,ללא ספק הנשיקה הכי טובה שלי" אמר כשהתנתקנו.
"לה,היה לי יותר טובים" אמרתי בהתגרות,אבל תאמת שהוא הכי טוב.
"תמיד חייבת להרוס" אמר מיואש.והתקדם לאוטו משחק את עצמו ניפגע.
"סתם חייםשלי זאת הייתה הנשיקה הכי טובה שלי" אמרתי וקפצתי עליו.
"שמח לשמוע" אמר בחיוך.
"יאלה מאוחר,בואי אני יחזיר אותך הביתה" אמר וניכנסנו לאוטו,אחרי נסיעה של עשרים דקות הגענו,ברור שהוא לא הסיע אותי לבית,אלה אמרתי לו לעצור ליד אחד הבתים.
"יאלה יפה שלי לילה טוב" אמר וחיבק אותי מהמותניים.
"לילה טוב" אמרתי,נתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים והלכתי לכיוון הבית.
נכנסתי לאחוזה,עליתי לחדר ונשכבתי במיטה מעבירה יד על השפתיים,אני לא מאמינה שזה קרה,התאהבתי!