לילי פרק 6

נערה בעלת שיער אדמוני ישבה במכונית כחולה מאחורי מושב הנהג מקלידה משהו בטלפון הנייד שלה. גבר אשר פניו מטושטשות ישב במושב הנהג מאחורי ההגה השחור ולידו אישה בעלת שיער חום, מביטה אל עבר הכביש, גם פניה שלה היו מטושטשות, שלושתם נסעו מעל נהר כחלחל על גשר אבן ארוך ורחב.
"רחפתי" ליד המכונית הכחולה בצד השמאלי של הכביש, זז ביחד איתה כאילו אני עצמי מכונית נוספת בכביש. מכונית שחורה נסעה מאחורי האיצה מהירות ועברה דרכי?
'איפה לעזאזל אני נמצא?' חשבתי לעצמי.
הבטתי סביבי מנסה להבין איכן אני נמצא, בימין הכביש הבחנתי במשאית לבנה ארוכה ורחבה מפנה את ההגה באלכסון חד, מתקרבת הישר אל המכונית הכחולה במהירות מתגברת.
הגנתי על ראשי בעזרת ידיי ועצמתי את עיניי בחוזקה פוחד על חיי, אחרי הכל משאית הולכת להתנגש בי!.
כשהמשאית עברה מולי יכולתי לראות רק לרגע את הנהג שהיה מחוסר הכרה עם פצע פתוח בראשו ופניו היו מושפלות כלפי מטה. הנהג של המכונית הכחולה סובב את ההגה לכיוון השני, אל עבר עמודי התמיכה של הגשר, הרחק מהמשאית, על מנת לנסות להציל את משפחתו. הרכב הכחול התנגש ברעש חריקה ופיצוץ חזק על עמודי התמיכה
נשמתי לרווחה 'הם היו בסדר' חשבתי לעצמי 'הרכב שלהם לא התנגש בחוזקה רבה מספיק על עמודי התמיכה כדי לשבור אותם'
חצי מהמכוניות שהיו בדרכה של המשאית הארוכה והרחבה נגררו ביחד איתה אל עבר עמוד התמיכה שבו המכונית הכחולה נשענה, צרחות אדם נשמעו מכל כיוון מנסים לברוח מהנפילה הקרבה.
רצתי אל עבר המכונית הכחולה, על מנת לעזור למשפחה לצאת מהרכב ולברוח מההתנגשות הקרבה, עוד במבט מרחוק יכולתי לראות את הנערה האדמונית נאבקת עם רגלה התקוע מתחת לכיסא הנהג, תוך כדי שהיא מנסה להעיר את הוריה חסרי ההכרה.
הבטתי סביבי שם לב שהכביש כמעט וריק, כמעט כולם הצליחו לברוח לפני קריסת הגשר.
המשאית נגררה ביחד עם שאר המכוניות שהיו בדרכה אל עבר עמוד התמיכה,
הם לא ישרדו התנגשות ונפילה כזאת, אולי אצליח לפחות להציל את הנערה?' חשבתי בעודי רץ, אבל זה היה מאוחר מידי המשאית התנגשה בפיצוץ אדיר מחריש אוזניים במכונית הכחולה עם שאר המכוניות שהיו קלועות בתוך "המעגל" שהמשאית הארוכה יצרה משאירה באוויר ניצוצות אש.
צרחה מחרישת אוזניים נשמעה מפיה של הנערה האדמונית, כאשר המשאית גררה אותה ואת משפחתה אל עבר הנהר, בעוד עמוד התמיכה נופל גם הוא אל תוך מי הנהר בפיצוץ מים רב ממדים.
האנשים שעדיין לא הצליחו לרדת מהגשר החלו לצאת מהמכוניות ולרוץ על הכביש בתקווה להינצל, אבל ללא כל הצלחה, הגשר החל לקרוס אל תוך הנהר בהדרגה.
רצתי אל מקום ההתנגשות במטרה לקפוץ למים לעזור לכולם, ולפתע בעודי רץ הרקע סביבי השתנה והפך לתכלת ורטוב. מצאתי את עצמי בתוך הנהר עם היכולת לנשום בתוך המים.
הסתובבתי מחפש את המכונית הכחולה ונהג המשאית ללא כל הצלחה. הגשר החל להתפורר מעל ראשי, האנשים שניסו לברוח נפלו אחד אחרי השני לתוך מים הנהר הקרירים, בלי סיכוי לשרוד אני חייב לעזור להם, אבל איך אוכל לעזור לכולם?, דחף ורצון לא מוסבר, רצה דווקא שאחפש ואעזור לנערה האדמונית ואחפש את המכונית הכחולה המזדווגת עם צבעי המים באופן כמעט מושלם.
הבטתי סביבי מתלבט מה לעשות וממש תחתיי המכונית הכחולה הופיע, שוקעת עמוק יותר ויותר אל תוך מעמקי האגם. שחיתי לעברה מהר כמה שיכולתי, שם לב שהנערה האדמונית עדיין נאבקת על מנת להוציא את רגלה התקוע נגשתי אל חלונה מביט בה נאבקת בועות האוויר המטפסות מפיה עוד מעט יגמרו והיא לא תוכל לנשום ראשה של הנערה היה חבול היא קיבצה את פניה בכל פעם שניסתה בעזרת ידה הימנית להוציא את רגלה
'ידה הימנית שבורה' חשבתי לעצמי מנסה גם אני לפתוח את דלת המכונית כדי להוציא אותה ואת הוריה, אבל ללא כל הצלחה ידיי עברו דרך דלת המכונית
הנערה האדמונית הרימה את ראשה אחרי מאבקים רבים מבינה שזה הוא סוף המסע בחייה היא הביטה עם עינייה הירוקות הישר אל תוך עיניי לוחשת ללא קול "טום להתראות" עיינה נעצמו אט אט ראשה הושפל כלפי מטה ראיותיה התרוקנו מאוויר בבועות מים קטנות וגדולות כאחד ו….
'לילי?!'
"לילי!!!!" צעקתי ללא קול אל עבר המכונית השוקעת, שוחה אחריה על מנת להצילה, לפתע משהו משך אותי כלפי מעלה הנוף השתנה מול עיניי במהירות מי הנהר, הגשר הקורס, העצים, הבניינים, השמיים הכל חלף על פניי במהירות מסחררת.
פקחתי את עיניי בבהלה ליבי דפק בחוזקה מאיים לצאת ממקומו הבטתי סביבי, הנוף שוב השתנה, אבל הפעם לנוף שאני מכיר החוף שבו ישבנו לילי ואני.
כנראה נרדמתי בלי להשים לב מול המדורה שהחלה לדעוך, צמרמורת עברה בכל גופי מנערת אותי קצת מהחלום המוזר שהיה לי.
השמש כמעט וזרחה, ואם אני לא טועה לילי רצתה לראות את הזריחה. קמתי מן החול הולך לכיוון האוהל רגליי שקעו בתוך החול הקריר שעוד לא הספיק להתחמם מהלילה הקר.
פתחתי את רוכסן האוהל קפצתי בבהלה אחורנית מביט בעיניים פעורות בשלד לבן השוכב בתוך שקי השינה שלנו הלבוש בפיג'מה של לילי…
"לא זה לא אמיתי!, החלום לא היה אמיתי!!!" צעקתי בתוך האוהל נופל על ברכיי מנסה לעכל את מה שעיניי רואות.
עיניי נפקחו בבת אחת קפצתי על שתי רגליי מתוך השמיכה שבתוכה הייתי מכורבל בלב פועם בפראות, מושך את שיער ראשי בחוזקה מנסה להבין מה קרה כאן עכשיו.
"לילי" לחשתי רץ אל האוהל שהיה במרחק קצר מהמקום שבו נרדמתי.
השמש הופיעה בשמים במלואה, כבר הספיקה לחמם את החול.
פתחתי את רוכסן האוהל בלב דופק וידיים רועדות דמעות הציפו את עיניי מטשטשות את ראייתי מאיימות לזלוג על לחיי.
"לילי" נשפתי את השם בהקלה מוריד אבן, לא, בעצם סלע שישב לי על הלב, מנגב את הדמעות שאיימו לזלוג.
"בוקר טוב" לחשה מתמתחת מהשינה המרובה, מזרימה בחזרה את הדם בגופה.
לאט לאט נשימתי החלה לחזור למצב סדיר יציב ורגוע
"בוקר טוב" לחשתי גם אני עם חיוך גדול על שפתיי
"למה אתה מחייך?" שאלה מחייכת גם היא
"סתם… שמח לראות אותך"
"היית ער כבר הרבה זמן אה?"
הנהנתי קלות, לא רוצה להדאיגה עם החלום המטופש שהיה לי.
יצאנו יחדיו מהאוהל מסתנוורים כאשר השמש פגשה את עינינו
"כמה זמן ישנתי?" שאלה למראה השמש הזורחת במלואה
הבטתי על מפרק ידי השמאלית שעליו קשור השעון הדיגיטלי השחור שלי
"השעה עכשיו 12:10 בצהריים. את ישנת מעל 12 שעות בערך"
"מה?!, למה לא הערת אותי?"
"היית נראית כל כך שלווה" שיקרתי
לילי גלגלה את עיניה בתגובה לעברי
התיישבנו סביב אפר המדורה השחור בשתיקה, מרגישים את קרני השמש מלטפת את פנינו. עצמתי את עיניי שומע את הים הרגוע מתנגן ברקע, הרוח החמימה ליטפה את פניי, הפיהוקים של לילי תוך כדי התמתחות מנערת מעליה את השינה, נשמעו גם הן ברקע.
"אה טום!" קפצה בפתאומיות לילי "אתה לא תאמין איזה חלום מוזר היה לי"
פקחתי את עיניי, מסב את תשומת ליבי אליה
"מה חלמת?"
"אתה לא תאמין!" התלהבה "חלמתי שאני נמצאת על אי בודד ומסביבי עשרות עצי קוקוס גבוהים, דשה ירוק מכל עבר וכמובן הים הקיף את האי מכל כיוון.
הסתכלתי על ידי בחלום עטפו אותן כפפות שהגיעו עד למרפק אפורות, קרועות במקצת ומלוכלכות לבשתי שמלה מגונדרת גם היא אפורה בשל הלכלוך שעטף אותה וגם היא הייתה קרועה במקצת בקצבותיה. לא ידעתי למה, אבל הייתה לי הרגשה שאני מחכה למישהו או משהו, אז הבטתי אל האופק במטרה לדעת למה אני אמורה לצפות.
לפתע באופק הרחוק דהר סוס שחור על פני המים"
פנתה להביט בי ואמרה "כן טום על המים שמעת נכון" עם הנהון קל וחצי חיוך על שפתייה מלווה את תחילת המשפט וסופו
צחקקתי בתגובה
"על גבו של הסוס ישב גבר ולפי בגדיו המלכותיים והגלימה שהתנופפה מאחורי גבו ניחשתי שהוא נסיך, אני לא יודעת למה, אבל הייתה לי הרגשה שאני צריכה לנופף לו, להודיע לו שאני נמצאת על האי. ככול שהוא התקרב כך פניו התכהו, הוא חבש ברדס שחור וגדול על ראשו שכיסה את פניו. הסוס נעצר על שפת החוף צוהל לעברי, כאילו מסמן לי לעלות על גבו. התקרבתי אל הרוכב ובתגובה הוא הושיט לעברי את ידו, עוזר לי לעלות על גב הסוס"
"למה הפסקת?" שאלתי שרוי במתח, רוצה לשמוע עוד מחלומה
"סתם…, לבדוק אם אתה מקשיב לי" חייכה חיוך גדול לעברי
ובתגובה גלגלתי את עיניי לעברה.
"ברגע שהתיישבתי על גב הסוס מאחורי הנסיך, הסוס החל לדהור בחזרה אל המקום שממנו הוא הגיע. ישבנו ככה לפחות כמה שעות, אז חשבתי שאולי כדי שנעביר את הזמן בדיבור, לכן ניסיתי לפתח איתו לשיחה.
“מה קורה?” שאלתי אותו מחכה לתגובה
הנסיך סובב את ראשו אחורנית לעברי ובאותה המהירות שהוא הביט בי, זו הייתה גם אותה המהירות שהוא הסב את פניו קדימה. למרות שהוא הביט בי מקרוב, עדיין לא יכולתי לראות את פניו וזה ממש הציק לי"
עצרה את דבריה כדי להסדיר קצת את נשימתה
"את ממש לא בכושר" צחקתי לעצמי
לילי רק נאנחה צקצקה בלשונה והמשיכה בדבריה
"אחרי רכיבה ארוכה יבשה ניצבה מולי ועליה היה בנוי ארמון בעל חלונות עגולים, דלת כניסה רחבת ידיים, היה נראה כאילו אלפי כוכבים מכסים את הארמון וגורמים לו לנצוץ בבוהק עדין ויפיפה.
הנסיך קפץ מגב הסוס ולאחר מכן, אחז במותני מוריד גם אותי אל היבשה היציבה. הנסיך החל לצעוד קדימה אל עבר הטירה, מסמן לי עם ידו לעקוב אחריו, וכך עשיתי. לאחר הליכה קצרה הוא נעצר סובב את מבטו לכיווני נעמד מולי ממש יכולתי להרגיש את הבל פיו את נשימותיו על פניי, למרות זאת עדיין לא יכולתי לראות את פניו, הוא ליטף את שערי וכרע על ברך אחת, מוציא מכיסו קופסא ובתוכה טבעת יהלום ענקית. וכמו שאמרתי לפני מאוד הרגיזה אותי העובדה שלא יכולתי לראות את פניו, לכן משכתי מעל ראשו את כובע הברדס בתנועה קצרה, מהירה וחדה. הכובע נפל על גבו הראה לי פנים בעלות שפתיים מקובצות לנשיקה, פנים ירוקות ודביקות, כן שמעת נכון היה לו ראש של צפרדע, קפצתי אחורנית נבהלת מהמראה שלו ו… זהו בקטע הזה אתה כבר הערת אותי"
"היית מנשקת אותו אולי היית מקבלת נסיך" צחקתי את סוף המשפט
"יש לך תחרות עם נסיך, אדוני"
"צפרדע את מתכוונת" צחקתי צחוק מתגלגל למשמע דבריה
"אני שונאת אותך" לחשה יותר לעצה מאשר לי
"די נו…" צחקתי חזק יותר
"מתי תתבגר כבר?"
"מתי שאת תפסיקי לנשק צפרדעים" צחקתי חזק יותר
לילי החלה לצחוק גם היא "שחושבים על זה…" הפסיקה כדי להרגיע את צחוקה "זה מאוד מצחיק"
צחקנו עד דמעות ובכל פעם שניסינו להירגע השני החל לצחוק שוב.