לילות הדממה (0)

"אדי!" ילדה קטנה, בת שש, בעלת רגליים שמנמנות וחיוך שובב צעקה בקולי קולות והתגלשה על המעקה במורד המדרגות. בניגוד כמובן לכל מה שהיא אי פעם למדה.
"כן יולי?" ראשו הג׳ינג׳י והמנומש של אד הציץ מחדרו. מבטו היה חמור ורציני, ולרגע קט יוליה נבהלה, אבל אז הוא עטה את חצי החיוך שלו והיא רצה לבין זרועותיו.
"יולי יולי," הוא נאנח, בעודו פורע את ראשה בחיבה.
"מתי תביני שאסור לך להתרוצץ ככה ברחבי הטירה?" הוא היישיר אליה מבט והיא התחמקה ממבטו והתחפרה בחזהו.
"די כבר, אתה נשמע כמו אמא".
מבט מזוייף של בהלה עלה על פניו ושניהם פרצו בצחוק מתגלגל.
שוכחים לרגע את חובתיהם.