לילה מהנה

"היי, מותק,"אני קוראת כאשר אני רואה אותו."אחלה שרירים." לא באמת רציתי לומר את זה, ראשי פעם בכאב והרגשתי כאילו אני עולה באש, אך אני ידעתי שהוא אוהב אותי כאשר אני נועזת, והיום זה היום שלו, מה שאומרת שאני אעשה כל מה שיגרום לו להיות מאושר.
ואני מניחה שאני מצליחה במשימתי, בגלל שהוא מתחיל ללכת לעברי בחיוך גדול ועיניים מאירות.
ידעתי שהוא ירגיש נבגד מחר כאשר כבר לא אוכל לחלץ חיוך מפני בלי שהוא יהיה מאולץ, אבל היום, הבטחתי לעמצי שאני אעשה הכל בשביל שזה יהיה ערב מושלם.
"יום הולדת שמח, מותק."אני אומרת וחבקת אותו, בעיקר בגלל שאני לא סומכת על רגלי.
זה היה מוזר לראות אותו פה, אנחנו בדרך כלל לא מתראים מחוץ לבניין הנטוש ההוא, אין לי שום מושג למה אך זה כך, ולראות אותו פה, כל-כך שמח, גרם לי להבין עד כמה אנחנו לא מתאימים.
"אני כל-כך שמח שיכולת להגיע." הוא אומר ונושק קות את לחיי שניה לפנ ישהוא מושך אותי אל עבר חבריו.
"לא הייתי מפספסת את זה בעד שום דבר." אני אומרת ודואגת שחיוך ענקי יהיה מרוח על פני, אני לא בטוחה מה יקרה כאשר אגיע הביתה, אך כרגע, זה לא משנה.
ואני שמחה שכך הרגשתי, משום שזה היה הערב הכי מהנה בחיי, צחקתי ורקדתי, ואריק נראה כל-כך מאושר בכל פעם שהבטתי בו, והכל היה פשוט מושלם, זאת אומרת עד שזה הסתיים.
"אני ממש נהנתי הערב." הוא אומר כאשר אנחנו יוצאים מהמועדון ונפרדים מחבריו, אני רוצה לענות לו שגם אני אך משום מה המילים לא מוכנות לעזוב את פי.
הלכנו זמן מה בשתיקה, אם לומר את האמת אני לא חושבת שהלכנו למקום מסויים, פשוט עדיין לא היינו מוכנים לתת לערב הזה להיגמר.
בסופו של דבר, הגענו בחזרה אל הבניין הנטוש שלנו, הבניין שלא היה טוב מספיק בשביל מגורים אך גם לא היה שווה את ההריסה שלו.
אבל הפעם אנחנו לא נכנסנו, פשוט עמדנו מחוץ לבניין, והבטנו אחד בשניה. אני חייבת להודות, שהוא היה נאה להפליא באותו, רגע, עם השיער המבולגן שלו, והעיניים הכחולות כמו שמים באמצע הקיץ, הוא היה האדם הכי טוב ונחמדשאי-פעם פגשתי, הוא היה הרבה יותר מידי טוב בשבילי, וככה ידעתי שזה הזמן לתת לו ללכת.