לילה, יום, וילד

אנשים תמיד אומרים שאני ישנון לא קטן. נרדם בכל מקום, בכל מצב. אבל אמת חצויה להם: היני נרדם רק ביום, ואינני מצליח בלילה. בלילה אני חי. בלילה, אני יוצא לבחוץ כדי לראות את השמים זרועי הכוכבים מעלי, ולנשום את האויר הקריר של אישון הלילה. בלילה, כשאני יוצא לבחוץ, עיניי קולטות גם חיזיון של ילדה יפייפיה עם שיער אפור ועיניים כסופות, שזורחות להן באור הירח.
וכשהלילה מתפוגג, הילדה מתפוגגת איתו.
וביום, כשאני נרדם בכל מקום, אני חולם עליה. חולם שהיא לידי, מחובקת בין זרועותיי, ואינה הולכת לשום מקום. חולם על שערה המבריק, ועינייה הזורחות מביטות אלי מבט חיבה בעודי נרדם, ביום, וחולם עליה.
חולם, שאולי יום אחד, אוכל לנשוק לה על שפתייה, וללחוש לה "אני אוהבת אותך, אהובתי".
כי בלילה בו ראיתי אותה בפעם הראשונה, ידעתי, שזו היא בחירת ליבי.